יום שני ו' בחשון תשע"ט
משחה הנבלעת בעור – האם מותר למורחה בשבת?
בנוגע לשימוש במשחה רפואית בשבת, קיימים שני נדונים: א. עשיית פעולה רפואית בשבת, המותרת רק למי שמוגדר כחולה, אף 'שאין בו סכנה'. ב. המורח חומר סמיך, כגון שעווה, ומחליקו – עובר על איסור מלאכת 'ממחֵק', ופעולה זו מכונה 'מְמָרֵחַ'; ומריחת משחה, אסורה אף היא משום כך. ולפיכך, כשחולה 'שאין בו סכנה' נזקק למשחה בשבת, יש ללחוץ על שפופרת המשחה מעל גבי הפצע, באופן שהמשחה תיזל או תטפטף על גביו, ללא מריחה.
במה דברים אמורים? במשחה המיועדת להותָרה על פני העור, אבל משחה המיועדת להבלָעה בעור, אשר במריחתה אין כוונה להחליקהּ על פני העור, אלא להבליעהּ בו – יש מתירים למורחה לחולה 'שאין בו סכנה' ולעסותה עד שתבָּלע; ויש אומרים שאין להתיר זאת אלא כאשר מבחינה רפואית צריך להבליעהּ בעור, שאם לא כן קיים חשש שיותירו מהמשחה על פני העור; ויש שאוסרים בכל אופן.
[משנ"ב שכח, פא ו־פד; ביאורים ומוספים דרשו, 75 ו־77; ושם שטז, 86]
האם מותר להוציא בשבת קוץ שנתחב בבשר?
אסור להוציא דם בשבת מאדם ומבעל חי משום איסור מלאכת 'חובל'. ולכן, אסור לחכך פצעים פתוחים בשבת, כיון שהדבר גורם ליציאת דם. וקוץ שנתחב בבשר ומסב צער – מותר להוציאו אף אם הדבר יגרום בוודאות ליציאת דם; ואף באמצעות מחט וכדומה. וטעם הדבר – מפני שזו מלאכה 'שאינה צריכה לגופה', שהרי שאין לו צורך בדם, ועוד, שהוצאת הדם היא 'קלקול' ולא 'תיקון'; והתירו זאת מחמת הצער. אולם, אם ניתן להוציא את הקוץ ללא יציאת דם, יש להקפיד שלא יֵצא דם.
ובפצע מוגלתי המסב צער רב – מעיקר הדין מותר לנקוב, אף באמצעות מחט, את בועת המורסה, כאשר המטרה היא הוצאת המורסה; ואף כשמעורב דם במורסה, אין בהוצאתו איסור חובל, מפני שדם זה יצא ממחזור הדם של הגוף עוד בהיותו בתוך הפצע; אך עדיף לנקוב את הבועה על ידי גוי גם כשלא מעורב בה דם. ובכל מקרה, אסור ללחוץ בצידי הבועה, משום שבאופן זה יוצא דם הבלוע בבשר.
[שו"ע שכח, כח, משנ"ב פז-צ (ו־קיג), ושעה"צ סג ו־סז; ביאורים ומוספים דרשו, 85-88]
האם מותר להזריק זריקה תוך ורידית בשבת?
בנוגע למתן זריקה בשבת, קיימים שני נדונים: א. עשיית פעולה רפואית בשבת, המותרת רק למי שמוגדר כחולה, אף 'שאין בו סכנה'. ב. איסור מלאכת 'חובל' ביציאת דם בשעת ההזרקה; ובנדון זה יש לחלק בין זריקה תת עורית רגילה, שבהּ אין וודאות שיֵצא דם, ולכן מותרת לחולה; לבין זריקה תת ורידית, שבהּ מחדיר הרופא צינורית לתוך הוריד, ומוציא טיפת דם לתוך הצינורית, על מנת לוודא את הימצאותה בוריד.
ונחלקו הפוסקים בדינהּ של הזריקה התת ורידית: יש אומרים שהוצאת הדם נחשבת כמלאכה ה'צריכה לגופה', דהיינו שיש צורך בדם כנ"ל, וממילא נחשבת ההוצאה כ'תיקון' ולא 'קלקול', והיא אסורה מדאורייתא; ולכן, בחולה 'שאין בו סכנה', מותרת ההזרקה רק על ידי גוי. ויש אומרים שכיון שאין הדם משמש אלא כסימן, אין זה נחשב שיש בו צורך, וזו מלאכה 'שאינה צריכה לגופה', והוצאת הדם נחשבת 'קלקול', ולכן מותרת ההזרקה לחולה אף על ידי ישראל.
[משנ"ב שכח, פא ו־פד; ביאורים ומוספים דרשו, 84; וראה ארחות שבת כ, הע' ער-רעא]