יום שלישי כ"ד בתמוז תשע"ז
במה חוששים יותר ל'מראית העין' – באיסור דאורייתא או באיסור דרבנן?
כפי שלמדנו, בעבודה שזהות הבעלים מפורסמת, אסור להעסיק גוי בקבלנות בשבת, מחשש 'מראית העין', כלומר, שיחשדו כי מדובר בשכיר יום, אשר אסור להעסיקו בשבת משום איסור 'אמירה לגוי'. ונחלקו הפוסקים בנוגע לעבודה הנעשית עבור רבים: יש מקלים, כפי שמצאנו בהלכה אחרת (ראה שו"ע יו"ד קמא, ד) שיש בה חשש מראית העין של איסור דאורייתא, והקלו בהּ בְּשֶׁל רבים, מטעם שהרואים לא יחשדו את הרבים באיסור; וכל שכן בנדוננו שמדובר במראית העין של איסור דרבנן. אך רבים מהפוסקים סוברים להיפך, שדווקא באיסור דאורייתא לא חששו בשל רבים, כיון שלא יחשדו את הרבים שהם עוברים על איסור דאורייתא; אבל באיסור דרבנן, עשויים הרואים לחשוד את הרבים שעוברים עליו, כיון שהוא קל יותר בעיני המון העם.
[משנ"ב רמד, יג; ביאורים ומוספים דרשו, 10]
האם מותר לבנות בית כנסת בשבת על ידי גוי?
בהמשך לאמוּר בענין עבודה הנעשית עבור רבים: אם מדובר בצורך מצוה, כגון בניית בית הכנסת – בודאי עשויים הרואים לחשוד כי הציבור עבר על האיסור בשוגג מתוך 'הוראת היתר' לצורך המצוה. ובמקום שהשלטונות אינם מניחים לעשות מלאכה בפרהסיה בימי חגם – יש גם חילול ה' בדבר שבני ישראל יניחו לגויים לעבוד עבורם בשבתות בפרהסיה, ובפרט כשמדובר בבנין בית הכנסת, ששֵׁם ישראל מפורסם עליו. אולם, במקרה שקיים חשש שלא יוכלו לבנות את בית הכנסת כלל, וכגון שהקבלן היחיד שיש באפשרותו לבנות את בית הכנסת הוא גוי ומתעקש לעבוד גם בשבת – מותרת עבודת הגוי בשבת, ובתנאי שיתפרסם שמדובר בקבלנות. ובאין ברירה אחרת, יתכן שמותר להעסיקו בשבת אף כשכיר יום.
[משנ"ב רמד, יג; ביאורים ומוספים דרשו, 11-12]
הסיפור שסיפרו רבותינו על אדם שבנה את ביתו בקבלנות בשבת
כאמור, בעבודה שזהות בעליה מפורסמת, אסור להעסיק גוי בשבת בקבלנות, משום 'מראית העין'. ונחלקו הפוסקים בנוגע למקרה שבו ידוע שמנהגו של ישראל זה שעבורו מתבצעת העבודה לשכור רק פועל קבלן, או מקום שבו נוהגים כולם לשכור לעבודה זו רק פועל קבלן, ולא שכיר יום: יש מתירים, שהרי אין חשש שיחשדוהו; ויש אוסרים, מחשש שכיון שזהות בעלי העבודה מפורסמת, וכולם רואים שישראל מעסיק פועל גוי בשבת, יבואו להקל ולהעסיק פועל בשבת גם כשכיר יום. ולהלכה – יש להחמיר. ורבותינו ז"ל מספרים על אדם ששכר גוי לבנות בית בקרקע שלו, בקבלנות, והגוי בנה בשבת, ותושבי המקום היהודים התרעמו על כך, אך הוא לא שת לבו לדבריהם, ובתוך זמן קצר איבד את הקרקע.
[משנ"ב רמד, ז ו־י, וביה"ל ד"ה או]