היום נעסוק בנושא: הקדושה
יום שלישי כ"ה בניסן תשע"ו
האם חייבים לענות לקדושה ששומעים ממקום אחֵר?
חובת אמירת הקדושה שבחזרת הש"ץ היא מדרבנן, אך מקיימים בהּ מצוה דאורייתא, שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל"; ויש לכוון לקיום פסוק זה, ובזכות הכוונה לקדש את ה' - משרה ה' את קדושתו על האומֵר. וכשנמצא במקום בו אומרים הציבור 'קדושה' חייב לאומרהּ עמהם, ואף מאה פעמים ביום, ובכל פעם מקיים את מצות קדושת ה' כבפעם הראשונה ביום. ואם נמצא מחוץ למקום - יש אומרים שגם באופן זה חייב לענות; ויש אומרים שרשאי לענות אך אין זו חובה. [ס"ק ד; ביאורים ומוספים דרשו, 3 ו־14]
מתי השליח ציבור אומר את פסוקי הקדושה - יחד עם הציבור או לאחריהם?
את פסוקי הקדושה חובה לומר יחד עם הציבור; וכל שהחל באמירת הפסוק טרם שהציבור סיימו את אמירתו - נחשב כאומֵר עמהם. ובנוגע לש"ץ - המשנה ברורה מסתפק אם יאמר את הפסוקים עם הציבור, או שיכול לאומרם לאחר מכן; ויש שהורה שיאמר לאחר מכן, כשמשתרר שקט, כדי להוציא ידי חובה את אלו שטרם סיימו את תפילתם. ואם אמר את הפסוק בעוד שהש"ץ אומר "וקרא זה אל זה ואמר", וכיוצא בזה - עליו לשוב ולאומרו עם הציבור. [ס"ק ג וביה"ל ד"ה אלא; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
בן אשכנז שמתפלל בבית כנסת ספרדי - באיזה נוסח יאמר את הקדושה?
בנוסח אשכנז מתחיל סדר הקדושה בשחרית ובמנחה במילים: "נקדש את שמך", ובנוסחים האחרים מתחיל סדר הקדושה במילים "נקדישך ונעריצך", וישנם שינויים נוספים בין נוסחי התפילה. והמתפלל במקום בו הנוסח שונֶה מזה שרגיל בו, כגון בן אשכנז שמתפלל בבית כנסת ספרדי - יש אומרים שיאמר כנוסח המקום; ויש שהוסיף כי אף אם התחיל לומר כנוסח שרגיל בו, ישנֶה וימשיך בנוסח המקום; ויש שהורה שאם אומר את סדר הקדושה בלחש רשאי לומר כנוסח שרגיל בו. [ס"ק א ו־ח; ביאורים ומוספים דרשו, 4]