היום נלמד: ברכה על מאכלים האסורים באכילה
יום שני י' שבט תשע"ז
על איזה מאכל מברכים רק כשהוא נאכל בטעות?
מי שאכל במזיד מאכל האסור באכילה, אף אם מדובר באיסור דרבנן, או ספק איסור דאורייתא, ואף אם אכל פת כדי שביעה, שאז חיוב ברכת המזון הוא דאורייתא, ואף אם מדובר במאכל שאינו אסור מצד עצמו אלא שנאסר בנדר ובשבועה - לא יברך עליו, כיון שאינו מברך בכך את ה' אלא מנאץ; ואם בֵּרך, אסור לענות 'אמן'. ואם אכל בשוגג - אין זה נחשב לניאוץ, ועליו לברך ברכה אחרונה, אולם, אינו מצטרף ל'זימון' בגין אכילה זו, כיון שאכילת איסור אינה נחשבת לאכילה בדרך קביעות המחייבת זימון. [שו"ע קצו, א, ומשנ"ב א-ד; ביאורים ומוספים דרשו, 1]
האוכל לפני הבדלה - האם מברך ברכה אחרונה?
כאמור, האוכל במזיד מאכל האסור באכילה, אינו מברך עליו. אולם, מי שאכל לאחר השקיעה בכניסת השבת ללא קידוש, או שאכל לאחר השקיעה בצאת השבת ללא הבדלה, וכן מי שאכל בתענית ציבור דרבנן - יש אומרים שצריך לברך ברכה אחרונה, כיון שאין איסור בעצם המאכל, אך אינו מצטרף ל'זימון'. ויש שכתב שהאוכל ללא קידוש או ללא הבדלה מצטרף לזימון. ויש שהסתפק בענין האוכל בתענית ציבור, וכן בענין האוכל מאכלי חלב בתוך שש שעות לאכילת בשר - אם רשאי לברך כשאכל במזיד. [ביאורים ומוספים דרשו, קצו, 2]
האם מברכים על מאכל המסוכן לבריאות?
האוכל במזיד מאכל שאף מעט ממנו מסוכן לבריאותו - אינו מברך עליו, כיון שאדם מצווה שלא לעשות מעשים המסוכנים לבריאותו, והרי זה עובר עבירה באכילתו, וברכתו היא 'ניאוץ', כאמור לעיל בענין האוכל מאכל של איסור. אולם אם בטעימה מהמאכל אין חשש לבריאותו, עליו לברך ברכה ראשונה לפני אכילתו. וכן אם בכמות של 'כזית' אין סכנה לבריאותו - וכגון חולה סכרת במצב שאכילת עוגה מסוכנת לו, אך אם אוכל ממנה כזית אינו מסתכן בכך - צריך לברך ברכה אחרונה על הכזית הראשון. [ביאורים ומוספים דרשו, קצו, 5]