לפני מספר שנים התקשר אלי יהודי בשם הרב קניג וסיפר על שכן שלו שנשוי עשרים שנה ועדיין לא זכה להיפקד בזרע של קיימא. הוא סיפר שכולם סביבו מיואשים וכל כך אכפת להם וממש מנסים לעשות כל מה שאפשר מבחינה סגולית ורוחנית כדי שיזכו בילדים. הוא אמר שעלה בדעתם לעלות לרבינו עם השאלה הבאה:
הם שמעו שרבינו אמר כמה פעמים שלבנות מקווה זו סגולה לילדים, מי שעוסק במקווה זוכה מידה כנגד מידה, הוא מביא טהרה לכלל ישראל וזוכה כנגד כך שהקב"ה מביא לו ילדים טהורים. הם הגיעו לרבינו, סיפרו את המקרה של הזוג ושאלו את רבינו מה אפשר לעשות.
רבינו הרהר, ותוך כדי שחשב, הם אמרו לרבינו שהם חשבו על רעיון, שאולי כדאי שיבנו מקווה לזכותם. מיד אמר רבינו: "זו העצה!"
שאלתי את רבינו: ויהיו להם ילדים?
אמר רבינו: "כן!".
הם יצאו מהחדר של רבינו, יצרו קשר עם ארגון 'טהרת המשפחה', שאף הגיעו עמם בהמשך לרבינו, ומיד החלו במבצע לגייס את כל המכרים והידידים לאסוף כסף לצורך בניית מקווה טהרה במקום שלא היה בו מקווה כשר.
כעבור תשעה חודשים ממעמד חנוכת המקווה, נולדה להם בת! ההתרגשות הייתה גדולה והם הגיעו עם התינוקת לרבינו לומר יישר כח.
*
אבל לא כולם יודעים שלסיפור הזה יש המשך, לא פחות מרתק.
באותה הזדמנות הגיע גם אחיו של המדובר, שאף הוא המתין להיפקד בילדים קרוב לשמונה שנים. שאלו את רבינו מה יעשה כדי שיהיה לו ילדים? חשבו שרבינו יאמר 'מקווה', ואף ניסו להציע את הרעיון הזה, אבל רבינו אמר: "שיקפיד על מעשרות".
הם חשבו אולי רבינו לא שמע טוב וניסו לומר שוב שהם מבקשים עצה להיפקד בילדים, לא עניין של כסף שקשור למעשרות (רבינו היה אומר פעמים רבות שביקשו ברכה בכסף להקפיד על מעשרות, ומי שמקפיד על חומש זו סגולה לעשירות).
הם חזרו וביקשו ברכה ועצה לילדים, אך רבינו חזר ואמר: "שיקפיד על מעשרות". ראו שרבינו לא מוכן לומר משהו אחר, קיבלו ברכה ויצאו מהחדר.
כשיצאו מהבניין התקשר היהודי לאשתו, היא שאלה מה רבינו אמר כדי שיזכו בילדים, ואמר לה: "להקפיד על מעשרות". היא שאלה, מה כוונת הרב? הוא אמר: "אני לא יודע, אני גם לא מבין, אולי הרב לא שמע טוב"… אמרה אשתו: "אין דבר כזה, אם הרב אמר מעשרות צריך לבדוק טוב מה הרב התכוון. נעשה חשבון מה אנחנו אוכלים…".
"כל מה שאנחנו אוכלים זה מוצרים עם הכשר", השיב לה, "ובוודאי מעשרים אותם". בשלב זה הוא עצר ואמר: "רגע, היכן אנו קונים את הפירות והירקות? זה מגיע בלי אריזה".
אמרה: "כן, אנחנו קונים אצל הירקן". הם מתגוררים בשכונה מתחרדת בירושלים ומקובל שהחנות של הירקן הזאת היא חנות טובה. הוא אמר: "נבדוק את כשרות החנות".
הוא הלך לבעל החנות שאינו שומר תורה ומצוות ושאל אותו מי נותן כשרות לחנות. בעל החנות החל לגמגם ואמר: "היה כאן משגיח פעם והפסיק להגיע"…
שאל: "כמה זמן המשגיח כבר לא מגיע?"
השיב בעל החנות: "תקופה ארוכה".
"ומי עושה מעשרות?"
בעל החנות: "לא יודע, אני שם לפעמים משהו בפח"…
התברר שבמשך תקופה ארוכה הם אכלו טבל ודאי, בשגגה. הם לא ידעו. הם קיבלו על עצמם באותו רגע לקנות במקום אחר ולהקפיד על עניין מעשרות.
פחות משנה מאז שהיו אצל רבינו, זכו גם לחבוק ילד.
*
הדברים הללו מתחברים למה שראינו אצל רבינו כל השנים. לא היה אפשר להכניס מילים לפיו לומר כך או אחרת. גם אם ניסו לשכנעו לומר דברים אחרים, רבינו היה חוזר ואומר את הדברים באופן ברור ונחרץ. כך יכול היה להיות מצב שלאדם אחד היה אומר משהו אחד, ועל אותו דבר היה אומר לשני משהו אחר. כל דבר מה שראה שצריך לתקן.
פעם הכנסתי לרבינו ילד קטן כבן 3, חולה, רח"ל, עם בני משפחתו. הם אמרו לרבינו שצריכים לעשות לילד ניתוח ובאו לבקש ברכה לפני הניתוח.
רבינו הביט על הילד ואמר: "הוא גוי?"
אמרתי לרבינו: מה פתאום, יהודי כאן מארץ ישראל עם המשפחה שלו.
רבינו חזר ושאל: "הוא גוי?"
לפתע החל סב הילד לרעוד ואמר לאבי הילד: "נראה לי שאני יודע מה רבינו מתכוון".
מה? הוא שאל.
"לא עשית לו ברית מילה".
נכון, אמר האבא, בגלל חוות הדעת של הרופא שאמר שקצת מסוכן לערוך לו ברית מילה, הוא ילד חולני.
אמר הסבא: אתה מבין מה רבינו אומר עכשיו? שאפשר לעשות לו ברית מילה! ושהרופא אמר דבר לא מבוסס כלל!
אמרו לרבינו, "יעשו לו ברית מילה". רבינו בירכו.
מיד כשיצאו משם קבעו תור לרופא, שאמר שהחולי שיש לילד אינו קשור כלל לנושא ברית מילה. הוא עבר את הברית ולאחר מכן את הניתוח שהוצרך לעבור. והיה הדבר לפלא ממש. אלו דברים שראיתי בעייני כל השנים.
('במה' bama.org.il)