בשבת האחרונה – נשתדל לקבל את השבת בשמחה- רבתי, כדי להוכיח ל'שותף' שלנו, שהוא אבינו שבשמים ,שאנחנו מעוניינים בשמירת השבת, וחפצים בה עד מאוד, ומשתדלים לשומרה בכל כוחנו.
בשבת האחרונה – לא תהיה בביתנו מהומה לפני כניסת השבת, ולא נניח ליצר הרע לפתוח את המשרד הראשי שלו. לא נכעס ולא נקפיד על בני-ביתנו, אלא נזרזם בנחת ובנועם לשמוח בקבלת-השבת.
בשבת האחרונה – נתאר לעצמנו שמלך גדול, או אפילו רק שר, או סגן-שר, היו מתארחים בביתנו. כמה הכנות וכמה טרחות היינו עושים כדי שהבית יהיה נקי ומסודר ,מצוחצח ומ אוורר. ואם כן כמה צריכים לחזק בתו כנו את הידיעה ששבת המלכה, בכבודה ובעצמה, מתדפקת על דלתותינו, ולשמוח בכך שמחה עצומה.
בשבת האחרונה – נשתדל, עד כמה שאפשר, לקדש את שולחן השבת, ולא נעלה עליו דברי חולין. לא נפסול את השולחן בעיתונים, ובשאר חפצים שאין בהם מועיל. לצד המאכלים הערבים שהכינה עבורנו עקרת-הבית, 'נאכיל 'גם אנחנו את בני הבית בדברי תורה מתוקים, ונעמיס רק דברי אמונה, ונחזק את הילדים בביטחון אמיתי ומושלם בבורא עולם.
בשבת האחרונה – ננצל את הזמן למנוחה אמיתית, שיש עימה יראת שמים, 'מנוחה שאתה רוצה בה', נינפש לגמרי מעמל החולין, נפשוט את בגדי החול ונעטה צניף מלוכה. נרגיש שאנחנו בני מלכים.
בשבת האחרונה – נזכור, יחד עם זאת, שהקב"ה שופט כל הארץ אינו דורש מהאדם את אשר איננו מסוגל לעשות. אם נצליח להעלות ולרומם את האווירה בשבת זו, האחרונה של שנת תשפ"א, ולוּ בבחינה הקלה-שבקלות, ולו במשהו שבמשהו, כבר תהיה זו שבת אחרת לגמרי, שתעלה עימה את כל שבתות השנה.
בשבת האחרונה – יחד עם השמחה הגדולה, נֹאֹמר תודה, ועוד פעם תודה, ועוד פעם תודה, לריבונו של עולם! תודה על כל מה שעשית עבורנו בשנה החולפת (כפי שהובא ב'שלהבת'); תודה על שנתת לנו פסק-זמן לעצור את המרוץ, ולחשוב על מה שבאמת חשוב לנו בחיים; תודה על השנה שבה עצרת את הקרוסלה הענקית של חיינו; תודה שנתת לנו לחשב מסלול מחדש; תודה שנתת לנו לגלות את הילדים שלנו ,את בני הבית שלנו, את השכנים שלא הכרנום עד היום; והרשימה ארוכה…
בשבת האחרונה – נזכור את מה שסיפר רבינו מרן הגר"י זילברשטיין, שאפשרויות רבות עומדות בפני היהודי כדי לזכּוֹת לחיים. הרב סיפר על תאונה מחרידה שבה נהרג ילד קטן, ואימו לא יכלה להתנחם. כל פעם שהיתה רואה את בגדי הילד מונחים על הכסא ,היתה מתייפחת בבכי נורא.
איש לא היה מסוגל לנחם אותה. עד שהגיע הרגע, שבו שמעה אם-הילד שלאשתו ולילדיו של הנהג (שהיה כבר במאסר) אין פרנסה, והחליטה לשלוח להם סכום כסף גדול של 2,000 שקלים, מדי שבוע. 'הם בוודאי אינם אשמים', אמרה ,ועשתה תנאי עם השליח שלא יגלה לאף אחד מי משגר את הכסף. והנה, המעשה הנאצל הזה ניחם אותה בצורה בל-תתואר. היא הרגישה שהיא נישאת על ידי השי"ת, וממש הצליחה לשכוח מכל מה שהיה.
הרב שליט"א סיפר גם שכאשר שמע הנהג, בדרך לא דרך, על מעשי-האם, לא יכול היה לעמוד בפני אצילות שכזו .אבל היא, זכתה לחיים. לנחמה. לתקווה. וכל זאת ,בזכות המעשה המופתי. כך זוכים לחיים!
(מתוך 'קול ברמה' – ביטאונה של רמת אלחנן)