כ"ד תשרי תשפ"א
לשאלת רבים הנני חוזר לגלות דעתי, בדרכי ההנהגה בתקופה קשה זו של מגיפת הקורונה.
מגיפות ליוו את עם ישראל מאז ומעולם, ובכל דור ודור נפסקה הלכה שיש להיזהר ולהחמיר עד קצה הגבול, ואין לדמות שעת מגיפה לדינים הכלליים של מניעת הסכנה בשעת שלום ושלוה. כך בימי התנאים (ב"ק ס' ע"ב), בימי האמוראים (כתובות ע"ז ע"ב), וכך במשך כל הדורות, כמבואר במהרי"ל (שו"ת סימן מ"א), מהרש"ל (ים של שלמה ב"ק פ"ו סימן כ"ו), רמ"א (יו"ד סימן קט"ז סעיף ה') וכל גדולי הקדמונים. וכולם כאחד פסקו שיש להישמע לכל ההוראות של חכמי הרפואה.
גם בימי האחרונים היו מגיפות, בשנת תקצ"א, תר"ט, תרכ"ז ותרל"ג ועוד. וגם בתקופות אלה פסקו כל גדולי הדורות, הגרעק"א (אגרות סימן ע"א וספר פסקים ותקנות סימן כ'), החתם סופר (שו"ת או"ח סימן ק"ב וח"ו סימן כ"ג), הישועות יעקב (עיין שו"ת מאמר מרדכי יו"ד סימן ס"ז), מוהר"ח פלאג'י (ספר רפואה וחיים), משנה ברורה (ביאור הלכה סימן תקנ"ד ס"ו) וכל גדולי עולם ממזרח וממערב, חכמי גליציה וליטא ללא יוצא מן הכלל, שיש לנהוג לפי מומחי הרפואה ככל אשר יקבעו דהיינו הסתגרות בבתים בריחה ממקום סכנה, שמירת מרחק בין איש לרעהו, וכיסוי האף והפה, (והארכתי בכל זה בתשובות).
בושה תכסה פנינו כאשר אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, ובכל יום ויום נפטרים לבית עולמם חולים ממחלה זו, וביניהם אדמו"רים, ראשי ישיבות, מרביצי תורה מופלגים ועמך בית ישראל, ואלפים נאנקים בכאב וביסורים. ולא נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה.
כבר אמרתי בעבר שעלינו להחמיר יותר מרשויות הבריאות בארץ ובעולם שנגועים בנגיעות שונות, הלא התורה הקדושה לבדה היא נר לרגלנו, ובה נצטווינו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", ואיך לא נבוש כאשר פורקי עול מצוות ואומות העולם תמהים, וכי איך לא יחוסו אנשי תורה למצוותם "השמר לך ושמור נפשך מאד" (עיין רמב"ם הל' רוצח פי"א ה"ד ושו"ע חו"מ סימן תכ"ז ס"ח).
בתקופה קשה זו יש להתחזק בעמל התורה וחדוותה, ובכח התפילה ובשמחת המצוה. הלא ידענו מספרי החסידות והמוסר שכל גזירה אינה אלא נסיון מן השמים ומכל הקשיים יש להתחזק, ועל כל אחד ואחד להתחזק בהתמדת הלימוד וכוונת התפילה. קול תורה ותפילה יבקעו ויעלו לשמים מכל בית, מכל חצר וגינה, וכל המרחב הציבורי יתקדש בקדושת התורה ויתקיים בנו "והתהלכתי בתוככם, והייתי לכם לאלקים, ואתם תהיו לי לעם".
הכותב בדמע ובתחנונים
אשר וייס
צפו בדברי הרב שליט"א על חובת הזהירות, בתחילת ימי המגפה: