יעקב הייזלר
לרגל יומא דהילולא של פוסק הדור, רשכבה"ג, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, בקשנו לשוחח עם נאמן ביתו ואיש סודו מזה עשרות בשנים, ה"ה הג"ר יוסף יקותיאל אפרתי שליט"א ראש ביהמ"ד להלכה בהתיישבות ומחשובי הרבנים בי-ם.
הגרי"י שליט"א זכה לשמש בקודש פנימה במשך שנים רבות במסירות ובנאמנות ואף זכה לנשיאת חן וקירבה נדירה אצל רבינו, במשך השנים זכה להיות דולה ומשקה מתורת רבנו להמוני בית ישראל בכל אתר אשר בקשו לשמוע את דעת תורתו הבהירה בכל נושא תורני והלכתי שעמד על הפרק, וזאת לצד נושאים אקטואלים רבים בעניני השעה שהגרי"י שליט"א זכה להיות שופרו הנאמן ולהעבירם לרבים, אם זה בכינוסים הגדולים בראשות גדולי הדור, ואם זה בשליחויות השונות לגדולי התורה ולפרנסי הציבור שפעל בנאמנות בשליחות רבנו שראה בו את האיש הנכון והמתאים להעביר את הדברים בצורה ברורה ובהירה ללא כחל ושרק.
האמת ניתנת להיאמר, כי לא קלה היתה השיחה עמו, שכן סדר יומו עמוס למכביר בשיעורי תורה והלכה רבים אותם הוא מוסר לאברכי הכוללים שבראשותו, וזאת לצד שיעורים נוספים אשר מוסר ברחבי הארץ לתועלת הציבור, כן עסוק הוא הגרי"י שליט"א בעניני הרבנות עליהם הוא מופקד לזכות את הרבים.
אך משהפצרנו ואמרנו כי הדברים יהיו וודאי לתועלת הקוראים הרבים למען יוכלו לצעוד במקצת בדרכיו הגדולים, ניאות הגרי"י שליט"א להקדיש מזמנו היקר לאלפנו בינה ולהעשירנו מאוצרותיו הרוחניים של רבנו אותו שימש במשך עשרות בשנים.
השיחה עצמה נסובה בעיקר אודות כח הפסק המופלא של רבינו לצד דרך פסיקתו היחודית, כמו"כ שמענו במהלך השיחה עובדות שונות מדרכי הנהגתו בהיותו רועה נאמן לעם ה' כאשר על שכמו נשא במסירות את משא העם בעשרים שנותיו האחרונות עלי אדמות, וכן על הקשר עם גדולי הרבנים והדיינים שהיו משכימים לפתחו תמידין כסדרן.
תורה לשמה
בראשית השיחה שאלנו את הגרי"י שליט"א: "כאחד שזכה לשמש שנים רבות בקודש פנימה, איך ניתן להסביר את יחודיותו של רבנו זי"ע כאשר השפעתו האדירה חצתה גבולות ועברה ימים?
"חושבני, כי דווקא משום שלמד תורה כל שנותיו בסתר ובצנעא הרחק מעין רואים וברח בכל מאודו מהשררה ומהפרסום כמפני אש, היא אשר הביאתו למעמדו המיוחד בעולם היהודי בהיותו מוכר על כל חלקי הציבור כפוסק הדור וכמנהיג אמיתי מלא חכמה ודעת אשר על פיו ישק דבר בכל הנעשה בציבור בכל אתר ואתר. הרי ידוע מחז"ל הק' שהלומד תורה לשמה כל העולם כולו כדאי הוא לו וכפי שהובא בגמ' 'כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ', ואכן אצלו ראינו איך שתורתו הכריזה עליו בכל העולם כולו, עד כי מדי יום ביומו היו מגיעות לביתו שאלות סבוכות בהלכה מכל קצווי תבל מאחר והוא היה הפוסק אחרון לבירורי ההלכה הסבוכים ובכוחו הגדול זכה להפוך את העקוב למישור.
"הרבנית ע"ה היתה אומרת תמיד כי לפי אורחות חייו הנסתרים לא היה אמור שיותר מעשר אנשים יכירוהו, כאשר למד כל העת בפינתו בסימטה צרה, הוא כמעט ולא דיבר עם אנשים אלא ישב ולמד מבוקר עד ערב ברציפות, שום קשר לא היה לו עם העולם, זולת לימוד הגמ'. ורק מחמת ה'תורת אמת' שלמד לשמה זכה ששמעו הלך לפניו בכל המדינות.
הגרי"י שליט"א מצביע לנו לעיין בשמות רבה (ח – ג) שם הדברים מפורשים, וז"ל: "אמר הקב"ה "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'". א"ר בנימין: אם ישב אדם בזווית ועוסק בתורה אני מראהו לבריות". הרי לנו מפורש כי כאשר יהודי יושב והוגה בתורה בצנעא הקב"ה מפרסמו למען ידעו הבריות מגדלותו. "נו, האם ראינו בדור האחרון יהודי שלמד תורה בהתמדה כה נדירה כ"כ הרבה שנים וכל זאת בצינעא ובהסתר", שח לנו הגרי"י שליט"א בהתפעלות.
"אם בכל זאת נרצה להגדירו ולעמוד על סודו לפי קוצר השגתינו, הרי שניתן לומר כי רבינו היה שו"ע חי יחד עם החלק החמישי של השו"ע שניחון בה בחכמתו, לאורך מאה שנותיו לא עשה פעולה קטנה כלשהי מבלי לחשוב מה דעת השו"ע ורצון ה' בדבר, למרות שהיה בעל רגש מעולם לא התחשב ברגשותיו אלא השליט את המח על הלב ופעל עפ"י ההלכה הצרופה מבלי לזוז הימנה כמלא נימה, וכך גם הנהיג את עם ה' בהדריכו כסדר כי על כל דבר צריך לחשוב מה הוא רצון השו"ע בדבר ורק עפ"י זה לפעול, ולמרות שלפעמים נראים ניגודים שונים עלינו להכפיף עצמו לשו"ע בלבד, לדוגמא, מצד אחד סבר רבינו שחובה להצביע בבחירות, ומצד שני ניהל מלחמות כמו קנאי כנגד הפשרניים השונים, ואין בב' הוראות סתירה כלל, וזאת משום שכך יצא לו לאחר העיון בדבר שזהו ההלכה ורצון ה', בשם מרן החזו"א מסופר שהתבטא שלהתייעץ עם רבינו זה כמו להתייעץ עם השו"ע.
מתי וכיצד החל הקשר שלכם עם רבנו?
"הקשר החל בשנת תשל"ז. היה זה בתקופת בחרותי סמוך לנישואי, נמשכתי אז ביותר ללימוד ההלכה, שאפתי לעשות 'שימוש' אצל גדולי ההוראה, בתחילה בקשתי לסור למרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שהיינו דרים סמוך לביתו ואף משפחתנו היתה קשורה עמו, אולם תלמידו הגר"י נובירט זצ"ל אמר לי שהגרש"ז אינו עונה עתה, היות ועבר ניתוח ועליו להחלים מחליו, במהלך השיחה הוא כיון אותי לעשות 'שימוש' אצל רבנו והסביר לי על כח תורתו ובקיאותו המבהילה בצירוף סברא ישרה בה הוא ניחון. משכך, פניתי אכן לביתו של רבינו, וכך במשך כשנה ומחצה הייתי נוסע מדי שבוע לביתו, הייתי מציג בפני את השאלות ההלכתיות שהצטברו לי במשך השבוע והוא היה עונה לי בסבלנות על כל שאלותי, לאחר תקופה ארוכה שאל אותי רבינו לשמי, אז ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי ממנו שאני רוצה לעשות אצלו 'שימוש' ולשבת לצדו בזמן קבלת קהל, רבנו אישר לי את בקשתי, ומאז זכיתי לקירבה מיוחדת אצלו, וכך זכיתי במרוצת השנים להתקרב אליו ביותר.
רגע כמימרא
כאחד שזכה לעשות 'שימוש' אצל רבנו ולהיות דולה ומשקה מתורתו לרבים, בקשנו לשמוע על כוחו הגדול בפסק שהתפרסם בגין כך בעולם כולו
"במחיצתו ראיתי דבר פלאי, איך שברגע כמימרא, היה עונה על שאלות סבוכות בכל מקצועות התורה ממש, באו"ח, ביור"ד, בחו"מ, באבהע"ז בזרעים, בטהרות וכו', כולל שאלות מורכבות המצריכות עיון רב והכל מתוך צלילות הדעת מדהימה ובישוב הדעת שהפליאה את הכל, וזאת מבלי לעיין ולפתוח ספרים, משום שהתורה כולה היתה פרושה לפניו כשמלה וחקוקה בזכרונו, במוחו הוא זכר לא רק את הש"ס בבלי וירושלמי עם הטור והשו"ע אלא גם ספרי ראשונים הפחות מפורסמים וכן ספרי שו"ת רבים כולל אלו שלא מוכרים כ"כ, הכל היה פרוש אצלו כמונח בשמלה.
האם זו תוצאה של כשרון מיוחד, או שמא סיבה אחרת לכך?
"אנשים טועים וחושבים שהדברים הגיעו אצלו בקלות כיון שראוהו כסדר שולף תשובות על אתר בכל מקצועות התורה עליהן נדרש, אולם הדברים אינם נכונים, שכן קדם לדבר יגיעה של עשרות שנים לילות כימים בהתמדה כאשר השחיר עצמו על דברי תורה וניתק עצמו בכח מהעולם, ורק מחמת כן יכול היה להשיב בכל חלקי התורה ברגע כמימרא. פעם שאלוהו איך ניתן לזכור כה הרבה? רבינו ענה לשואל שכשלומדים בלי היסח הדעת ניתן לזכור הרבה. נכון וברור הדבר שהיה לו כשרונות ברוכים, אבל את הבעל כשרון המעולה ביותר אפשר לקלקל אם מסיחים דעת מהתורה, אבל מי שלומד ללא היסח הדעת בשום מצב בחיים כפי שהוא נהג במשך תשעים שנה ברציפות זוכה לזכור את הכל, וזו היא סוד כוחו המופלא.
"אספר בזה עובדה מעניינת. ידוע היה בביה"ד עוד בהיותו אברך בגיל הארבעים לחייו, שכוחו גדול לפסוק על אתר בכל חלקי התורה כשהכל מונח בזכרונו לפליאת גדולי הדיינים שעמדו משתוממים על התופעה. באחד הכינוסים ישבו יחדיו גדולי הדיינים ושאלו האחד לשני מהיכן נובע כוחו הגדול בפסק, במיוחד שהגיע מ'אוהל שרה' סגור ומסוגר ולא הכיר כלל בעניני העוה"ז ובנושאים העולים לדיון בביה"ד, אחד מחשובי הדיינים נענה שזה מגיע מחמת היותו עמל בתורה באופן מופלא, דיין נוסף אמר שלא די בכך אלא שזה מגיע מחמת היותו נקי וטהור ומן שמיא קזכו ליה לכוין לאמיתה של תורה, במקום נכח הגאון האדיר רבי בערל שוורצמן זצ"ל שהיה כידוע גאון ועילוי מופלא, ואמר שהן אמת שזכה לכך מן השמים אבל את העמל התורה שראה אצלו לא זכה לראות אצל אחרים ולכך זכה למה שזכה.
"פעם ניסיתי לתת הסבר נוסף לכך. ידוע שחוויה טרואמית שחווה האדם בחייו אין היא נשכחת ממנו גם לאחר שנים רבות והדבר חודר לחושיו כל חייו, אצל רבינו התורה היתה נשמת חייו, כל קטע שלמד כל גמ', ראשון או אחרון היתה אצלו כמין חוויה מופלאה והיסטורית שזה נהפך לחלק מחייו ולכך לא היה מסוגל להישכח מלבו לעולם שום רש"י וכו'.
"כך פעמים רבות הייתי רואהו לומד בתשובות האחרונים, באיזה השתוקקות הייתי רואהו, הוא עבר על כל התשובה מתחילה ועד לסופו כשפניו קרנו מאושר על כך, הייתי רואהו מעיין בתשובות החת"ס במהדורה הישנה שהיתה בלוייה ומפורקת מרוב שימוש, איזה אהבה ושמחה הייתה לו אז, הוא היה נראה כאחד הקורא סיפור מתח שבלתי ניתן להתנתק מהספר, עליו ניתן להמליץ ולומר "אם יתן איש את כל הון באהבה שאהב הרב אלישיב את התורה בוז יבוזו לו".
מוסיף הגר"י שליט"א: "בענין התמדתו, אספר בזה עובדה מדהימה על גודל שקיעותו. "זכרוני, כי יום אחד הגעתי לרבינו, וראיתי את הרבנית ע"ה נסערת ברוחה מעט, חשבתי אולי אירע לה משהו, אולם היא סיפרה לי שהיה זה עתה יהודי נכבד שביקש להיכנס לרבינו, והיא מנעה בעדו בטענה שזה מפריע לרבינו מסדריו, הלה השיב לה בכעס שלא יקרה כלום אם רבינו יפסיק מעט מתלמודו ויתפנה אליו לכמה דקות, הרבנית לא הסכימה להפריע לו, ואז היא סיפרה לי דבר נורא, שלפני שנים פרצה שריפה במטבח הבית, ורבינו ישב ולמד בחדרו, ולמרות שהיא היתה מבוהלת מאד מהשריפה התגברה על עצמה ולא הלכה להפריע לו מתלמודו שיסייע בעדה לכבות את השריפה, ואז היא הפטירה ואמרה לי, מה רוצה אותו יהודי שאפריע לרבינו מתלמודו עבור צרכיו בו בזמן שעבור עצמי אני מפחדת להפריע לו מתלמודו? הרבנית סיפרה לי שלבסוף השריפה כבתה מאליה בדרך נס ממש…
"זכרוני, כי הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל שהיה ממעריציו הגדולים, נהג להיכנס אליו מדי יום שישי לפשוט את ספקותיו. והיה קורא בקול: "מי כאן הלל" – כממשיל על עצמו את הסיפור הידוע על אותו טרד שהפריע להלל הזקן… אך למרות שהיה רגיל לבא אצלו, לא אחת באמצע המדרגות שהוביל ל'אוהל שרה' נרתע וחזר לאחוריו, וזאת כי חשש להפריע לרבינו מלימודיו הקבועים.
עם גדולי הרבנים
ידוע שהרבה גדולי ישראל היו פוקדים את מעונו להתייעץ עמו בהלכה, כאחד שזכה לשמש אצל רבינו אלו גדולי ישראל הנכם זוכרים שהיו מגיעים לביתו?
"האמת היא, שכבר לפני חמישים שנה ויותר פקיע שמיה בעולם ההוראה כבר סמכא בהלכה עד כי גדולי עולם שהיו מבוגרים ממנו עשרות בשנים בקשו לשמוע את דעתו בהלכה. הג"ר שרגא פייבל כהן שליט"א תלמידו של מרן הגר"י הוטנר זצ"ל סיפר לי, כי בעת שחזר הגר"י הוטנר מאר"י לחו"ל שאל אותו למי יוכל לפנות עם שאלותיו בארה"ק, הגר"י הוטנר ענה לו שיפנה להרב אלישיב, וכאשר שאלו מה הוא יחודיותו, נענה ואמר לו כי שוחח עמו רבות ויש לו 'קלארקייט' בכל התורה כולה דבר שיש למעטים בדור.
"אני התחלתי לשמש בשנת תשל"ז, בתקופתי הייתי רואה כסדר את גדולי הרבנים והדיינים שהגיעו ליהנות ממנו עצה ותושיה ואף סמכו על הוראותיו ללא עוררין. לא אשכח את ביקוריו הרבים של הגאון האדיר ר"ח קרייזוירט זצ"ל שכל אימת שהגיע לארה"ק היה עולה לרבינו ביראת הכבוד מופלאה לברר את השאלות הקשות והמסובכות שלא מצא להם פתרון, רבנו היה פותר לו על אתר את שאלותיו. לא אחת הייתי שומע ממנו איך שהוא יוצא בהתפעלות מכח הפסק של רבנו, ואף היה מתבטא על רבינו בהפלגות נדירות ההולמים את גדולי הדורות הקודמים. אחד התלמידים סיפר, כי פעם נשאל הגר"ח מה ראה ברבינו עד שהוא כ"כ נכנע לפניו וזאת למרות שהיה הגר"ח ידוע בבקיאותו הגדולה, הגר"ח השיבו כי אולי בתלמוד בבלי עוד נמצא בקיאים כמותו, אבל בקיאותו בירושלמי הוא כה גדול שבלתי ניתן למצוא כמותו.
"שמעתי, שלא אחת היה הגר"ח טס מאנטוורפן במיוחד לארה"ק בכדי להגיע לרבינו עם השאלה שהיתה צריכה פתרון דחוף, ומיד לאחר מכן היה שב למעונו שבאנטוורפן.
"כך אני זוכר גם את הג"ר בצלאל זולטי זצ"ל רבה של י-ם שהיה ידוע כגאון ולמדן מובהק עולה לבית רבינו אין ספור פעמים בכדי לשמוע את חוות דעתו ההלכתית, לא יאומן איך שהיה שומע ומקבל את ההכרעותיו ההלכתיות של רבינו. אומרים שאחד מבני משפחתו שאלו, הרי למדת בישיבה למדנית, וקיבלת מסורת בלימוד ובהלכה מרבותיך שהיו גאוני עולם, א"כ כיצד אתה מבטל דעתך לדעת רבנו, וסומך עליהם כמי שפסקיו יוצאים מלשכת הגזית, למרות ידיעותיו הרבות?
"הרב זולטי נענה ואמר לו: היכן שנגמר הלומדע'ס של הדור שם מתחילה קומת גדלותו של הרב אלישיב. הרב זולטי סיפר לו דוגמא, שאירע שאלה רצינית בכשרות שנגעה לבתי מלון לקראת חג הפסח, והתעורר שם חשש חמץ, וכאשר הגיעה השאלה לרבינו חיפש בכל המקומות ראיה לדבר, ולא הצליח לעלות בדעתו מקור לדבר. הגר"ב זולטי התקשר לכל הפוסקים הנודעים, ואף אחד מהם לא מצא ראיה לכך, וידוע שכדי לדמות מילתא למילתא צריכים מעבר לבקיאות גם כח הסברא ולמדנות גדולה. משלא קבל את התשובה מהרבנים, שלח את השאלה המורכבת לרבינו, מיד השיבו רבינו כי הדבר מותר, הלה בסקרנותו שאלו: מנין לרבינו זאת, רבינו ניגש לארון והוציא משם גמ' חולין וישב עמו במשך זמן רב ויחד למד עמו חצי עמ' גמ', בצירוף כל הסברים הנראים לו, ומתך אותה סוגיא יצא לו הפסק שפסק, מה ששום רב לא עלתה בדעתו למצא מקור לשאלה בגמ' בחולין. כששמע זאת הפטיר הרב זולטי ואמר: "את הדף הזה במס' חולין למדתי יותר ממאה ואחת פעמים ולא חשבתי לרגע שמשם תצא הוראה בהירה זו…
"בשנים עברו היה הגאון האדיר ר' שלמה קרליץ זצ"ל ראב"ד פ"ת עולה ירושלימה בקביעות מדי ליל שישי ומגיע לבית רבינו להתייעץ עמו בעניני הבי"ד, הגר"ש היה משוחח עם רבינו שעות ארוכות, ולא אחת היה קורה שהיה נשאר ללון בבית רבינו, היות וכבר איחר את האוטובוס האחרון לביתו בב"ב.
"גם הג"ר אליעזר גולדשמיד זצ"ל מגדולי הדיינים בדור האחרון שהכיר היטב את רבינו עמד בהתבטלות מופלאה לפניו למרות היותו ידוע כתקיף, כמו"כ הגר"ב ראקוב זצ"ל גאב"ד גייטסהעד היה מפנה שאלות כסדר קבע לרבינו. כך גם הגר"מ ברנסדורפר זצ"ל היה שנים רבות שולח הרבה משאלותיו לרבינו.
"יש לצין גם את הגאון רבי ישראל גרוסמן זצ"ל שהיה מגיע רבות לרבינו לשאול ממנו בדבר הלכה, הגר"י היה מעריץ מופלא לרבינו ואף התבטא פעם בהתפעלות לאחר שיצא מביקור אצל רבינו, כי ברור לו שכשיבנה ביהמ"ק ויקימו סנהדרין אז הרב אלישיב הוא אשר יעמוד בראש הסנהדרין. זכרוני גם את כ"ק גאב"ד אונגוואר זצ"ל שהיה מגיע רבות לרבינו בהתבטלות, ולא אחת היה אומר לנו כי הרב אלישיב יש לו דעת תורה כחד מקמאי. גם כ"ק מרן אדמו"ר מערלוי זצ"ל היה מעריץ גדול ביותר של רבינו ובמשך שנים רבות היה מפנה את כל שאלותיו ההלכתיות לרבינו, והיה מרגלא בפומיה לומר שעל פסקי רבינו הוא סומך ללא עוררין. (על הקשר הנדיר של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א עם רבינו ראה במסגרת)
"גם מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שנודע היה כאחד מחכמי ספרד המובהקים, היה מפנה הרבה משאלותיו ההלכתיות לרבינו, זכרוני, שפעם הגיע רבינו לשמחת נישואין שבה נכח גם הגרב"צ, ומשראה הגרב"צ את רבינו נכנס לאולם, מיד קפץ ממקומו ולא הסכים לשבת זמן רב עד שגם רבינו התיישב על מקומו, וזאת למרות היותו אדם חולה וחלוש כידוע. אירע פעם שרבינו התיר לאברך בשאלה הלכתית מסובכת, הלה סיפר זאת להגרב"צ, ומשראה כי הלה מסתפק על היתרו של רבינו, כעס עליו הגרב"צ ואמר לו: "גדול הדור מורה לך שהדבר מותר, ואתה עוד מסתפק בדבר"?
"לא אמנע מלהזכיר את מסכת ידידותו רבת השנים עם מחותנו מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שהיו כשני ת"ח המנעימים זה לזה בהלכה, במשך עשרות בשנים היו מגיעים לביקורי חג אחד אצל השני. מרתק ביותר היה לשמוע בפגישות אלו את גדולי פוסקי הדור מתדיינים יחדיו בהלכה בעומק העיון. אמנם היו להם ויכוחים רבים בהלכה, אולם לצד זאת מדהים היה לראות את הערצה ההדדית שרוחש מרן הגרש"ז לרבינו, וכל פעם לאחר שהיה נפגש עמו היה שח בהתפעלות למקורבים על כחו הגדול של רבינו ואיך שכל התורה שגור בפיו על לשונו, הגרש"ז עצמו היה מפנה אנשים שונים לרבינו לשמוע ממנו דבר הלכה. פעם אף התבטא בהתפעלות לאחר שנפגש עמו, שהבהירות אצל רבינו כה נדיר עד כי לדעתו ניתן לסמוך על פסקיו גם מה שיוצא מפיו תוך כדי שינה, כי רוב ידיעותיו במצב כזה שהכל נהיר לו גם בשינה, ורוב ידיעותיו הם מחמת שמעולם לא הסיח דעתו מהתורה, ולכן ניתן לסמוך על מילה שלו בכל מצב שנמצא.
בשערי הוראה
כיצד היה נוהג לפסוק בשאלות שעלו על שולחנו?
"עלינו לדעת, כי למרות גאונותו ובקיאותו העצומה, היה רבינו מיראי ההוראה, תמיד ביקש לתמוך את יתדותיו על דברי רבותינו הראשונים וגדולי האחרונים. לדוגמא, הוא נטה להקל להתיר למי שאכל בשר עוף וישן שינת קבע לשתות חלב גם אם לא עבר אצלו שש שעות, אך לא מלאו לבו להקל עד שמצא שכבר הקדימוהו אחד הפוסקים הקודמים, והיה לו שמחה מיחדת כאשר נסמך עליהם. אירע פעם שטליתו נשמטה מעל כתפיו, ואז אמר לי בדרך צחות: "רואה הנך שכתפותי צרות… כך תמיד ביקש קודם להסתמך על הפוסקים הקודמים ולא להכריע מעצמו.
"הוא לכשעצמו היו לו חומרות רבות, למשל, במשך שנים רבות לא הכניס לפיו בשר בקר. פעם התבטא אודות ענין זה ואמר: בעבר היה מומחה גדול עליו הסתמכתי, ומאז שהלה הסתלק לבית עולמו הפסקתי לאכול בשר בקר.
בהקשר לכך, מוסיף לנו הגרי"י שליט"א: "גם בשיעוריו בגמ' היו הת"ח דולים בדרך אגב פסקי הלכה רבים והיו למדים על דרך ואופן פסיקתו המקורית מתוך דברי הגמ'. ת"ח גדול אחד סיפר לי שלפני ארבעים שנה עסק בהל' ריבית בעיון רב, ובאותו תקופה לימד רבינו בשיעורו מס' ב"מ פרק איזהו נשך העוסקת בהל' רבית, אותו ת"ח החליט ללכת ולהאזין לשיעור, והנה למרבה הפלא ראה איך שבשיעורו מגלגל רבינו בהבנה מדהימה את כל עניני ריבית על כל הלכותיה ופרטיה והתברר לת"ח השומע שיטת רבינו בהרבה שאלות הלכתיות.
איך הוא היה מכריע בשאלות הנוגעות לפיקוח נפש?
"כפי שאמרנו, הוא היה מיראי ההוראה, ומחמת כן היה מתייחס לכל שאלה ברצינות כמו שאלת חיים ומוות, לנגד עיניו עמדו תמיד דברי חז"ל שעשה מצווה אחת אשריו שהכריע את העולם כולו לכף זכות, ואילו בעבירה החריב את העולם כולו. וא"כ לכל שאלה התייחס כפיקוח נפש, לא היה אצלו הבדל בין שאלה של ברכה על מאכל לבין דיני נפשות וזאת בהיותו מיראי ההוראה.
"לגופו של ענין, כשעלו על שולחנו שאלה של ניתוח וכדו', היה מבקש לברר תחילה את דעת הרופאים, כמה אחוזי הצלחה יש בניתוח, הוא בחן במאזני שכלו האם זהו מיעוט המצוי, וכך ניתח הכל מזווית ההלכתית עד שהכריע בדבר, כמובן שבכח תורתו הוא פעל ישועות רבות כשהיה מברך את החולה.
במשא העם
כיצד היתה דרכו בהנהגת הציבור?
"אליבא דאמת, התרחק רבנו כל שנותיו מהנהגת הציבור וביקש לשבת ללמוד ברוגע לא טירדות, וגם כאשר רבנים ועסקנים שונים בקשו לערבו בעניני ציבור העדיף שלא להתערב, אמנם, גם באותה תקופה הוא נשא על עצמו את עול ההכרעות בעולם הדיינות.
"למעשה, המעורבות הבסיסית היום יומית בעניני הציבור החלה כאשר התחיל להופיע באופן נדיר בכינוסיה השונים של היהדות החרדית כבר בתחילת שנות תש"מ, כמו בכנסיה הגדולה אז הופיע לבקשת גדולי התורה שביקשוהו לחזק את אגו"י, כן בשנת תשמ"א הופיע לבקשת גדולי ישראל לכינוס בחירות ארצי שהתקיים בבניני האומה, בשנת תשמ"ג אף השתתף בסיום הש"ס של אגו"י, אך בפועל סירב להתערב באופן מעשי בעניני הציבור למרות שניסו לערבבו.
"רק בשנים היותר מאוחרות כאשר מרן הגרא"מ שך זצ"ל הגיע לביתו באופן אישי וביקש ממנו לעזור לו בהנהגת הציבור, נענה לכך. זכרוני, שהרבנית ע"ה היתה מאד לא רגועה כאשר הגרא"מ שך ביקש ממנו שיכנס להנהגת הציבור, והיא אף טענה שכל שנותיו היא שמרה עליו מכל משמר למען יוכל ללמוד ללא טירדות ועתה מוציאים אותו מביהמ"ד? אולם רבינו החליט כי אם הגרא"מ שך סגר את הגמ' וטרח בענין הרי שאסור לו לסרב, ומאז הוא נענה לו.
"גם בתקופת הנהגתו, כל אימת ששמע שגדולי הדור כבר עסקו בדבר לא רצה להתערב בענין והרגיש פטור לעיין בדבר. דבר נוסף שראיתי אצלו שהוא הרגיש כ'שומר פקדון' שאסור לזוז מדברי גדולי הדורות הקודמים כמלא נימה ובבחינת 'שליחותיהו קעבידנן" כך בחינוך העצמאי, בישיבות ובתתי"ם ביקש תמיד לשמור על המסורת והקו שהיה נהוג בעבר.
"זכרוני, כאשר שאלו חה"כ ר"א מקלב הי"ו שבזמנו היה חבר בעיירית י-ם האם ניתן להקים מסגרת של לימודי שחיה לבנים מטעם העיריה, כאשר תלמידי כיתות ה' בתתי"ם יסעו אחה"צ ללמוד שחיה בפיקוח המלמד, והעלות להורים תהיה שליש מהמחיר הקורסים הרגילים. רבינו נענה בנחרצות: "לא מכניסים שום שינויים בחיידרים, מה שלימדו לפני שלושים שנה ילמדו גם היום", רבינו הוסיף ואמר לו, שמחוץ למסגרת הת"ת ניתן לעשות פעילויות אבל לא במסגרת הת"ת שאחריתה מי ישרונה.
"כך גם ענה על שאלה, האם ניתן להכניס לתתי"ם לימודי 'זהירות בדרכים', שלכאורה הלא מדובר בקיום מצוות 'ונשמרתם לנפשותיכם', אך רבינו גם כאן ענה בנחרצות שבשום אופן לא יעיזו לעשות כדבר הזה, ומי שרוצה ללמוד יוכל לעשות זאת לאחר הלימודים בת"ת, משום שבת"ת לא עושים שינויים מהמסורת שקבלנו מגדולי הדורות זי"ע.
"בד בבד, כאשר ניהל מערכות בעניני הדת, היה כל דבר מברר ביסודיות ורק אח"כ היה מכריע בדבר, הוא היה אומר את דבריו בדיוק נמרץ כדרכו, והיה נוקט מצד אחד בלשון החלטית וברורה, ומצד שני היה מדייק בדבריו שלא יהא מצב שמאן דהוא יפגע ח"ו.
מוסיף הגרי"י שליט"א: "יש לציין, כי בענינים הנוגעים לבית דין ועניני רבנות כבר התערב מספר שנים קודם עוד בשנת תשל"ד, כאשר אותו רב התיר ממזרים ורבינו שראה בכך עקירת התורה כפשוטו, התייצב בראש החזית נגדו להעמיד את הדת על תילה. באותה תקופה הופיע לראשונה באופן נדיר לכינוס החירום של מועצגה"ת יחד עם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל ואף היה בין המנסחים של המודעה נגד ההיתר הנורא.
"כן התערב ופעל רבות נגד ענין הגיורים שנעשה כהפקר בדור האחרון, כאשר המדינה מקבלת גיורים אף שאין בדעת הנכרי לקבל עליו עול תורה ומצוות באמת. זכרוני, כי פעם אירע מקרה ביהודי שנזקק היה להאכיל את אחד מבני ביתו בפסח חמץ מחמת פיקוח נפש, במנהג בזה שנוכרים את החמץ לגוי ליטול ממנו בפסח לאכול לאלתר. הלה שהיה ממקורובי רבינו סיפר לו שלא מצא גוי למכור לו, על אתר ענה לו רבינו שהיה יכול למכור לגוי שגויר ע"י הרבנות בלא קבלת מצוות.
"כך גם ראה צורך לצאת נגד אלו המסתמכים בדורותינו על ההיתר מכירה בשמיטה, הדבר חרה לו ביותר ואף הפעיל את כל כובד משקלו תמיד בבחירת רב ראשי שלא יסתמך חלילה על ההיתר באמרו שהדברים נוגעים לביטול מצוות שמיטה ח"ו.
תורת אמת
"בתקופת הנהגתו חתר כל העת לאמת, ולא הסכים להתפשר על אף דבר אפי' קל שבקלים ברגע שהדבר נוגד לאמת שממנה התרחק כמטחוי קשת.
"לדוגמא, לא היתה דעתו נוחה מהדפסת סיפורים על גדולים וטען שעל פי רוב לא מדקדקים בסיפורים וכותבים הרבה דברים שאינם נכונים. פעם הדפיסו את יומנו של אחד מגדולי ישראל מהדור הקודם. רבינו פתח את הספר ועיין בתוכו. אולם באמצע שלמד את הספר הזדעזע לגמרי כשקרא שם את מה שמספר אותו גדול שנכנס לבקר אדם גדול אחר ולא קיבלו בסבר פנים יפות. רבינו שאל: למה מדפיסים דברים כאלו? ומיד ביקש שידפיסו את הספר במהדורא אחרת וישמיטו את הסיפור הזה.
"גם כשהודיעו לו שיצא ספר המתאר את תולדותיו, לא התעניין מלבד אם הדברים שנכתבו שם הם נכונים והכל אמת או שכתובים בו דברים לא נכונים חלילה? כי דרכו היה כל דבר במבט של תורה לשקול האם הדברים אמיתיים או לא.
============================================
הערצתו של מרן הסטיפלר זי"ע לרבינו
"במהלך השיחה שח לנו הגר"י שליט"א בהתפעלות על ההערצה הנדירה של מרן הסטייפלר לרבינו, וזאת עוד בשנת תשט"ז ואילך כשרבינו היה בתחילת שנות הארבעים לחייו, אז כבר היה הסטייפלר שולח את שאלותיו הקשות לרבינו, מדהים להיוכח ולעיין במכתביו של הסטייפלר לרבינו איך שכבר באותם שנים הוא מכנה את רבינו בתארים המיוחדים "פאר הדור, ו"עמוד ההוראה" תארים ההולמים את זקני ההוראה שבדור בלבד.
"לא אחת הייתי רואה ת"ח נכבדים מגיעים לרבינו, והם סיפרו לי שהסטייפלר שלחם לרבינו, כאשר התבטא עליו שהוא יודע בכל התורה כולה וגם חכם ופיקח גדול ואפשר לסמוך על הוראתו בלא שום פקפוק".
הגרי"י שליט"א מפנה אותנו לעיין באגרת שכתב הסטייפלער לרבינו לפני למעלה מיובל שנים, הסטייפלר במכתבו עומד על כך שאין לו למי להרצות את שאלות הפונים אליו ומבקש ממנו שיטול את עול זה על שכמו, וכך הוא כותב בעש"ק שמיני תש"ך:
"באמת רבו הפונים אלי בשאלות שונות ומשונות, ואני בעניי לא הגעתי להוראה בעוה"ר כי מעולם לא עסקתי בהלכה למעשה אלא בלימוד הישיבה, והנני משתמט ככל האפשר מלהשיב וכשהיו לוחצים עלי להגיד להם עכ"פ למי לפנות הייתי מפנם להג"ר יוסף הלוי ז"ל אב"ד יפו, וכעת איני יודע למי להפנותם בגליל שלנו. אילו ידעתי שאין זו הכבדה על הדר"ג שליט"א הייתי מרצה שאלות כאלו לפא"מ שליט"א ודי לי שיכתוב בקצרה כשר או לא, מותר או אסור, זכאי או חייב, בלא נימוק טעמים, אך יראתי אולי זה הכבדה להדר"ג שליט"א".
"כמו"כ באחד ממכתביו כותב הסטיפלר לרבינו בזה"ל "בני שליט"א מסר לי איזו הערות דבדק לן הדר"ג ומפני עשה דכבוד תורה מחויב אני לעשות רצון צדיק לכתוב מה שיראה לפלפל בזה".
"ניתן להאריך רבות על ההערצה ההדדית, אולם די לנו אם נעיין בדברים הנוראים שכתב הגר"א הורביץ זצ"ל החברותא של הסטייפלר בספרו 'ארחות רבינו' שהסטייפלר בימיו האחרונים בכה רבות והתאונן על מצב הדור הירוד, במהלך דבריו הוסיף ואמר, שבדורנו אין לנו כמעט גדולים כמו מרן ר' יהושע לייב דיסקין, גם אין לנו כבר את החזו"א והרב מבריסק, רק נשאר לנו לפליטה את הרב אלישיב, ועלינו לשמוע בקולו. עכדה"ק.
ה'ביכורים' של מרן אדמו"ר מערלוי זצ"ל לרבינו
קשר נדיר ומיוחד במינו היה לו לרבינו זצ"ל עם להבל"ח כ"ק מרן האדמו"ר מערלוי זצ"ל, בעשרות שנים האחרונות היה שולח הרבי זצ"ל את כל שאלותיו ההלכתיות לרבינו כשהוא מקבל את פסקי רבינו ללא עוררין, רבינו לעומתו מכנהו בכל מכתביו הרבים בתואר "צדיק יסוד עולם" לרוב הערכתו.
מרן האדמו"ר מערלוי זצ"ל אימץ לעצמו מנהג נאה לשלוח בכל שנה בערב חג השבועות סלסלת פירות לבית רבינו, ואם הוציא באותה שנה חיבור של חידו"ת היה מצרפו במשלוח. ואת המשלוח הוא כינה ביכורים, והוא עפ"י הגמ' בכתובות (קה:) 'דתניא ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו, וכי אלישע אוכל בכורים הוה אלא לומר לך כל המביא דורון לת"ח כאילו מקריב בכורים'.
בשנת תש"ע לא חש רבינו בטוב בחודש אלול, ומרן האדמו"ר זצ"ל שהיה רגיל להגיע בכל שנה לומר "א גוט יאר" לרבינו, הגיע אף באותה שנה ועמד בפתח החדר לרגע אחד ולא התיישב כלל, ואמר לרבינו: היה מן הראוי שלא אבוא ולהפריע חלילה, אבל בטלפון לאחל מברכותי אין זה לכבוד התורה דייה, ובאתי רק לומר זאת שאין מכבוד התורה לברך בטלפון, אבל לא באתי ח"ו להתיישב לביקור ולהפריע לרבינו מלימודיו שמגן על הדור כולו בלימודיו.
אחרי הניתוח שעבר רבינו בשנת תשס"ג, שלח רבינו למרן אדמו"ר זצ"ל ברכת "יישר כח" על שהתפלל עבורו. והרבי ענה לו בתשובה: "כל כלל ישראל התפללו בכל מקום שהם וזה מה שעזר".