יום שלישי ב' באייר תשע"ט
באיזה אופן נחשבים דיירי חצר כאיש אחד לענין 'עירוב חצרות'?
שתי חצרות שכל אחת מהן עשתה 'עירוב חצרות' בפני עצמה, וכעת מעוניינים דיירי שתי החצרות לערבן יחד – דיירי כל אחת משתיהן נחשבים כאיש אחד, והרי זה כעירוב של חצר שיש בה שני דיירים, דהיינו, שאחד מהם מניח פת בכמוּת של 'כגרוגרת' (ראה שו"ע שסח, ג) בבית חבירו, וחבירו אינו צריך להשתתף בפת (ראה שם שסו, ג); ולפיכך, יכול אחד מדיירי חצר א' להניח פת משלו בכמוּת של 'כגרוגרת' – וניתן להשתמש לשם כך בפת העירוב הקיים של חצר א' – באחד מבתי חצר ב'; ודיירי חצר ב' אינם צריכים להשתתף בפת.
ואין צורך שהמניח יזַכה את הפת לדיירי חצר א', כיון שהם נחשבים כאיש אחד, אך מכיון שעירוב זה גורם לריבוי עוברים ושבים בשתי החצרות – נדרשת הסכמה של כל דיירי שתי החצרות לעשייתו.
[שו"ע שעב, ג, ומשנ"ב כ-כא; וראה שם, כו; ביאורים ומוספים דרשו, 15-17]
באיזה מקרה ניתן להחיל 'עירוב חצרות' למפרע למרות שבשעת גביית הפת לא יכול היה לחוּל?
בהמשך לאמוּר: אם חצר א' טרם עירבה 'עירוב חצרות' בפני עצמה, לא ניתן לעשות עירוב משותף לשתי החצרות באופן הנזכר לעיל, שהרי דיירי חצר א' אינם נחשבים כאיש אחד, ועל כל אחד מהם להשתתף בעירוב, אם על ידי גביית פת מכל אחד מהם, ואם על ידי זיכוי פת לכולם. וכך הדין גם אם חצר ב' טרם עירבה לעצמה; ובאופן זה, אם חצר א' השתמשה בפת העירוב הנפרד שלה עבור העירוב המשותף, והניחה אותו בחצר ב', הרי פת עירובם מונחת בחצר האסורה עליהם, שהרי העירוב המשותף אינו חל, וממילא אף העירוב הנפרד לחצר א' עצמה בטֵל. ואף אם לאחר עשיית העירוב המשותף, עירבו דיירי כל חצר בפני עצמם – לא חל העירוב המשותף למפרע, אלא אם כן חזרו וסמכו עליו במפורש לפני כניסת השבת, שהיא שעת תחוּלת העירוב.
[שו"ע שעב, ג, משנ"ב כב ו־כה, ושעה"צ יג-יד]
מאיזו רשות היחיד אסור לטלטל לבית מגורים אף כששניהם שייכים לאיש אחד?
רשות היחיד שהוקפה במחיצות שלא לצורכי דירה, המכוּנָה 'קרפֵּף שלא הוקף לדירה' – יש אומרים שמותר לטלטל חפץ מבֵּית מגורים לתוכה ולהיפך על ידי 'עירוב חצרות', או כאשר שניהם שייכים לאדם אחד; ויש אוסרים, וכן פסק בשולחן ערוך, ובשעת הדחק ניתן להקל.
וקרפֵּף שלא הוקף לדירה ששטחו גדול מ'בית סאתיים' (כ־1,152-1,658 מ"ר, לשיטות השונות) – אסרו חכמינו ז"ל לטלטל בתוכו לטווח של יותר מארבע אמות, כדין 'כרמלית'; אך מותר לטלטל מקרפֵּף לקרפֵּף בטווח של ארבע אמות.
וכלי 'ששָׁבת בבית' (ראה תקציר קודם), ובדרך כלשהי הוּצא לקרפֵּף שלא הוקף לדירה ושטחו יותר מבית סאתיים – אסור להוציאו לקרפֵּף אחֵר כמותו אפילו בטווח של ארבע אמות; אך אם שני הקרפפים שייכים לאדם אחד – לדעת המתירים הנ"ל, מותר, ואף לדעת האוסרים הנ"ל, יתכן שמקרפֵּף לקרפֵּף מותר.
[שו"ע שעב, ב, משנ"ב יז-יט, שעה"צ ט, וביה"ל א, ד"ה או; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 12]