"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (י, כג).
מפרש בספר הקדוש 'צדקת הצדיק' (אות קעד): "עיקר 'אור' הלא הוא אור תורה הקדושה, כמה דאת אמר (משלי ו, כג): 'כי נר מצוה ותורה אור'".
הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, מקים עולה של תורה באמריקה, נודע בגודל מסירות נפשו לביסוס עולם התורה והרבצתה בעולם, עוד לפני השואה בהנהגת הישיבה הגדולה והמפורסמת בעיר 'קלצק' שבפולין של מעלה, ואחר כך בעלותו אל מדבר השממה הרוחני שבארצות הברית, בדור שלאחר החורבן.
הוא לא הסתפק בדברים קטנים, ובסידור ישיבה לעצמו למסור בה שעורים לתלמידים… רק רצון שמים של מעלה, לאמיתה של תורה לשמה, בער כאש בלבו להגדיל תורה ולהאדירה. בעמל מפרך טרח והתייגע קשות, עד שזכה להקים ממלכה שלמה, ממלכת התורה בעיר התורה "ליקווד" שבניו ג'רסי ארה"ב, וממגדל אור זה הזריח אור תורה על פני תבל.
יתדות מוסדות תורה ענקיים שכאלו, בנויים ומושתתים על לב נדיבים ונגידים יקרים, חבר נאמנים משלומי אמוני ישראל, שזכו להאיר את לבם בהכרת הערך העליון של החזקת תורת השם יתברך והפצתה בעולם, ומוזילים מכיסם הון עתק בסכומים אדירים, הנצרכים להרמת קרן התורה.
להחזקת המפעל הענק של ישיבת לייקווד המפוארה, היו המנהלים מביאים אל הישיבה מפעם לפעם אחד מן הגבירים התורמים החשובים, כדי שיראו במו עיניהם במה דברים אמורים. בחורי הישיבה ואברכיה הרבים, כבר הורגלו לראות מדי פעם 'נגיד' אורח, אחד מפרנסי הישיבה, המטייל בצוותא עם ראשי הישיבה ומנהליה בין היכלות התורה הרבים, ומקבל הסבר מפורט על הבניינים הרבים המתנוססים לשם ולתפארה בלייקווד.
בנייני המגורים של בני הישיבה, אוצר הספרים, חדרי השיעורים, בתי המדרש, תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן, חדרי האוכל הענקיים, המשרדים, בתי החנוך לבנות, וכל שאר המבנים הנצרכים לגדול ולהקמת דור חדש של תורה, מפארי צעירי הצאן, שמסלתה ומשמנה של היהדות החרדית שבארצות הברית ובתפוצות נגולה, לגדלם לתפארת התורה ויראת שמים.
הנדיבים נהנו מאוד מכל ביקור שכזה, מלבד הסיפוק והאושר הגדול לראות בהצלחת השקעותיהם ועסקיהם הטובים ביותר מכל עולם הביזנס – הם גם יצאו מאוד מחוזקים ברוחניות, ובהרגשת התעלות וקרבת אלוקים, כשבעקבות הביקור התקרב לבם אל התורה הקדושה ואל חכמיה.
ברם, לאו כל הנגידים שווים… פעמים רבות היו מגיעים אל הישיבה גם גבירים הרחוקים מן התורה, וקשריהם עם היהדות רופפים. הם הרימו תרומות נכבדות למטרות רבות של צדקה וחסד, אבל מחמת בורותם וחוסר ידיעתם וריחוקם מן התורה, לא הבינו ולא ידעו להעריך אל נכון גודל חשיבות החזקת התורה.
בביקורים שכאלה, ציפתה לו לראש הישיבה גדול הדור, רבי אהרן זצ"ל, עבודה קשה יותר, כדי להנחיל מורשה ללב אותם העשירים, ולהסבירם בטוב טעם ודעת גודל חשיבות התורה בעולם, ועד כמה חשוב הוא חינוך בני הישיבות בדרך ישראל סבא, בדרכה של תורה בשלמות, וללא פשרות. הוא עשה זאת בחכמה ובתבונה רבה, בכוח ההסברה המיוחד שניחן בה מן השמים, עד שהיו הדברים מאירים ומשמחים – ממש כפי שהיה רגיל בהרבצת השיעורים כסדרם בהיכל הישיבה, להאיר ולהזריח את אור התורה בלב ישראל, בנבכי הסוגיות הקשות ביותר שבש"ס, כיד ה' הטובה עליו.
ויהי היום, ואל הישיבה מופיע אורח רם מעלה, מיליארדר מן השורה הראשונה, איש עסקים אמריקאי, שהתרומות הקטנטנות שלו כלאחר יד החלו משלוש ספרות… שמעה של ישיבת לייקווד המפורסמת הגיע גם לאזניו, מנהלי הישיבה יצרו עמו קשר בבקשת סיוע, והסבירו לו שאין המדובר כאן בבניין ישיבה אחד קטן… אלא מעין עיר שלמה! תעשיית ענק של תורה! הנצרכת לסכומים אדירים מדי שנה בשנה. הם הזמינוהו בכבוד לביקור בהיכלות הישיבה. העשיר הגדול נענה לבקשתם, ופינה לעצמו יום מסוים, בו יוכל לעזוב מעט את עסקיו המסועפים, ולצאת לטיול נעים בלוויית בני משפחתו, אל העיר היפה והשקטה לייקווד, שבניו ג'רסי הרחוקה.
מטעם הישיבה הקדושה התכוננו לביקור זה בכל הרצינות, הם ידעו שאם הוא יצליח בסיעתא דשמיא, והגביר יפתח את לבו המוביל אל כיסו… הרי שהמדובר הוא בסכומים אדירים, שכן עשיר זה התפרסם כתורם גדול בסכומי עתק של מיליונים, בדבר שמצא חן בעיניו, והוקיר והעריך אותו באמת.
משהגיעה פמליית הגביר עם משפחתו ברכבם המפואר, התקבלו בכבוד ובחמימות רבה על ידי מנהלי הישיבה, שהראו להם את יופי והדר המקום. הם התענגו מעט על הנוף היפה והמדהים שלמרגלות הישיבה, והתקדמו באטיות אחר כבוד אל חדרו המיוחד של ראש הישיבה, הגאון הצדיק, שישב אותה עת רכון על ספריו הרבים, בהכנת ה'שיעור הכללי', שנצרך למסור בהיכל הישיבה, ובבניין נדבך של 'סימן' נוסף בסדרת הספרים המשובחים 'משנת רבי אהרן'…
משהביאו לפניו את הנגיד הדגול, הוכרח רבי אהרן ונאלץ להפסיק ממשנתו, כדי לקבל את פני האורחים רמי המעלה. הוא כבר הורגל בהפרעות שכאלה, אך אין בררה, ביטולה זהו קיומה!
הוא קיבל את פני העשיר ופמלייתו באהדה ובסבר פנים יפות, והציע להם להתלוות אליו לטיול בין משעוליה ושביליה של קריית הישיבה הקדושה: "כך תוכלו לראות ולהיווכח בעצמכם במה מדובר", אמר רבי אהרן, "ולא להתלות בשמועות בעלמא… הרי כאיש עסקים פיקח, בוודאי יודע אתה שלא לסגור 'עסק' לפני שבודקים את טיבו מקרוב… הבה ותראו בעיניכם איזה 'ביזנס' טוב ונעלה מאין כמוהו, מציע אני לפניכם כאן! זו הזדמנות פז, שלא כדאי להחמיץ"… חייך רבי אהרן.
הגביר נהנה מפקחותו השנונה של רבי אהרן… ונענה על אתר: "בביזנס אני מבין טוב, ברוך השם, נצא לדרך ונראה במה מדובר…".
כך יצאו כולם יחדו אל הסיור הנעים במבואות עולם הישיבה, הם החלו בהיכל הישיבה הגדול, שהיה מלא בצורבים צעירים מפה לפה. הכול שוקק חיים של תורה, בחיות דקדושה ובהתלהבות נעורים מתוקה. התלמידים שקדו במרץ על תלמודם, ולא הפריעו לעצמם בגלל האורח ופמלייתו הבוחנים אותם בקפידה, הם כבר הורגלו למראות הללו, והמשיכו בעסק התורה בהתמדה.
משעמד הגביר דנן על מימדיה העצומים של התורה שיש כאן, ובראותו מקרוב עדרים-עדרים של מאות תלמידים, שכולם יחדו יושבים והוגים בספרי תלמודם, לא הצליח להבין בשכלו הרחוק עד מאוד מעולמה של תורה, כל זאת למה? הוא שאל בתמימות את רבי אהרן: "מדוע צריכים כל כך הרבה בחורים שישבו רכונים על ספריהם… וכי מה התכלית בכל זה? אולי מספיק כמה רבנים בישראל שידעו לפסוק השאלות… וכל השאר שיצאו קצת לעולם הגדול, ויקדמו את עולם העסקים ואת המפעלים המשוכללים וכו'! בטוחני שעם הראש היהודי החזק ועם כשרונותיהם הברוכים, יצליחו עד מאוד בעסקים! הם יתקדמו וישגשגו ויעשו חיל!", תהה הגביר.
רבי אהרן, שכבר הורגל בשאלות מן הסוג הזה, פתח פיו בחכמה ובנעימות, וניסה להסביר לאיש ומשפחתו הרוממה, מראשית יסודות הבריאה, שבוודאי מבינים ומאמינים שיש בורא לעולם, ויש תכנית ברורה לתקון העולם. בריבוי המפעלים והפועלים שירוויחו ממון רב…לא תתקיים תכלית העולם, לקרב יציר ליוצרו, ולהפוך חומר לצורה. "התכלית האמיתית של העולם", הסביר רבי אהרן, "הלא היא ערוכה ומסודרת בספר התוכנית של 'מפת העולם'… הלא היא תורתנו הקדושה, שרק על ידי ריבוי התורה בעולם, וגידול נפש ישראל בדבקות של אמת בתורה, ניתן להביא את העולם לתיקונו, ולהביא לב ישראל ונשמתם לשלמות הנכונה!".
האורחים כולם נהנו מן ההרצאה הקצרה והמאלפת הזו, שנאמרה כך בצדי בית המדרש ההומה, שהראה להם במוחש ובפועל, כיצד מתקיימת הרצאה זו הלכה למעשה!
לאחר שבחנו מקרוב את מראה ההיכל הגדול, יצאה הפמליה להמשך הסיור, הם חשו התרוממות הרוח נוכח בנייני מוסדות התורה הענקיים והמהודרים, חדרי הפנימיות, אולמות האוכל והמטבחים המשוכללים, הנצרכים להחזקת גופם של אלפי תלמידי הישיבה, משם המשיכו אל ספריית הענק, שם זנו עיניהם באלפי ספרים שעולם התורה יצר במשך דורות רבים.
התחנה האחרונה בסיור, הייתה בהיכל כולל האברכים הגדול שעל יד בית מדרש גבוה דלייקווד, שעלות הוצאות החזקת אברכים הללו מגיעה מדי חודש בחדשו להון עתק… רבי אהרן נכנס עמם אל הכולל והראה להם בסיפוק רב, שורות שורות לגיונו של מלך, תלמידי חכמים מפוארים מטובי בניה ובוניה של תורה, הממיתים עצמם באהלה של תורה: "אלו הם הגדולים המבורכים של ישיבתנו הקדושה!", פוצח רבי אהרן בהסברו, "לא ביום ולא ביומיים הם צמחו וגדלו תלמידי חכמים וגאונים שכאלה, השקיעו בהם שנים של עבודה רבה [הארעואניע!] בכדי להעמידם על במתי התורה ולחנכם אל נכון בדרכה של תורה ובנתיבותיה".
אבל משום מה, הגביר אינו קולט… בבערותו וריחוקו העצום מן התורה וקדושתה, לא הצליח להבין, על מה ההתפעלות הגדולה כאן, היכן רואים כאן את ההצלחה הגדולה? הוא שאל את רבי אהרן שוב את אותה שאלה: "מה כאן התכלי'ס? איפה כאן הביזנס? מה נרוויח בזה… ומה יצא לנו מכל זה? אברכים שישבו כל ימיהם באהלה של תורה?"
מתחילה ניסה רבי אהרן שוב את כוחו, במתינות, בסבלנות ובחמלה רבה לנפש ישראל רחוקה ונמוכה עד מאוד, לרוממו מעט מן הדולר הבזוי, ולהסבירו שאין סופה של תכלית תיקון העולם בקידום התעשיה והעסקים וריבוי המשרות, כדי שיהיה העולם מלא כסף וממון ['מאני' בלע"ז]… אלא ישנם דברים מרוממים וחשובים הרבה יותר מן הכסף… "יש כאן עולם אחר לגמרי ממה שאתם מכירים בעולם העסקים", הסביר במתק לשונו, "אלו הם חיים אחרים ותענוגים שונים בתכלית, חיים של תורה, תורת חיים! זו היא מציאות שונה, כמו על כוכב אחר, שם נושמים וחשים כל העת 'חיי עולם נטע בתוכנו'"…
אך הגביר עדין אינו קולט ושואל שוב את שאלתו האווילית: "אבער וואס איז תכליס?"… [אבל מה התכלית…]
משראה רבי אהרן שדבריו אינם נקלטים בנפש הגביר, הבין בחכמתו שצריך להחדיר את המסר אל תוך לבו! הוא נתן, אפוא, דפיקה חזקה על גבי השולחן, ובחבטה עזה פסק בנחרצות ובנוסח קשה וברור. שאין עליו שום עוררין כשהוא מכריז בקול: "דער תכלית איז לערנען תורה לשמה!!!" – זו היא תכלית כל החיים ותכלית בריאת כל העולמות!!
ויותר לא הוסיף מאומה בדברי הסבר. הוא שתק בחכמה, סיים את הביקור בברכה ונפרד מן הפמליה הנכבדה בהוקרה ובהערכה, חזרה לחדרו ואל בנין הסוגיא והכנת השיעור.
דבריו האחרונים של רבי אהרן, שבקעו ועלו מעמקי לב גדול וענק של תורה, הדהדו היטב באזניהם ובלבם של האורחים. האמת שבצעקתו של ראש הישיבה: "דער תכלית איז לערנען תורה לשמה". חדרה היטב עמוק אל לבם, הקליפה הקשה נסדקה ונמוגה לנוכח קדושת התורה הטהורה, שיצאה מנהמת לבו של ענק התורה. בטרם צאתו השאיר אותו עשיר בישיבה, סכום אדיר ומפולפל, למעלה מן המשוער, להרמת קרן התורה הקדושה, ולקיום תכלית בריאת כל העולמות "לערנען תורה לשמה!".
(מתוך 'טוב הקהילה' -שמות)