הסיפור שלפנינו סופר ע"י כ"ק האדמו"ר מזוטשקא שליט"א, ומובא בשמו בגליון 'כוכבי אור' היו"ל ע"י ישיבת טשעבין, בה מכהן הוא כמשפיע רוחני.
את הסיפור שמעתי מיהודי בשם ר' דניאל, ידיד יקר, שמזה שנים רבות זכה ב"ה להתקרב ולשוב לכור מחצבתו. לפני כעשר שנים, סיפר לי, עברתי לגור במונסי עם כל משפחתי, וב"ה כולם זרע ברך ה'. אמנם, היתה לי עגמת נפש עם אחד הבנים, שלצורך סיפורנו נקרא לו יוסי, שלא קיבל על עצמו את כל ה'פרומקייט' ואורח החיים שאותו הנחלנו לשאר הילדים, אם כי כמובן היה שומר תורה ומצות ב"ה, קובע עתים לתורה, ולומד נ"ך וגמרא בחלק מהיום. דיברתי על כך מספר פעמים עם הרב שהיה מכוון את דרכי בכל שאלות החיים, הגר"י יגן שליט"א.
יום אחד מתקשר אלי הרב יגן ואומר לי: "דניאל, היום יש לנו דרשה מרב חשוב מבני ברק, קוראים לו הרב סנדר ארלנגר, ואני חושב שאתה תהנה מהדרשה. כדאי לך להגיע". נו, אם הרב מתקשר ומזמין, כמובן באים…
ר' דניאל ממשיך לספר, שבדרך כלל הוא נוסע במכוניתו לישיבה, אך הפעם כאשר יצא מהבית והרגיש במשב רוח נעים, החליט שמותר לו קצת ללכת ברגל. זה גם בריא, וזה רק עשרים דקות, לא נורא…
כאשר הגיע לישיבה של הרב יגן, היה שם כבר קהל נכבד שהמתין לדרשה, וגם הוא התיישב ביניהם. הגה"צ ר' סנדר נכנס להיכל יחד עם ראש הישיבה הרב יגן, והחל בדרשה מעומק הלב להתעוררות בתורה ויראת שמים. בתוך הדברים סיפר על המגיד הקדוש מטריסק שהגיע לעיירה אחת וביקר אצל אחד מחסידיו שאחד מבניו לא הלך כ"כ בדרכי התורה והיראה ל"ע, וסיפר איך שהרבי חיזקו וייעץ לו איך לנהוג עמו בהמשך, בימין מקרבת, כדי לקרבו לבורא כל עולמים.
ישבתי והקשבתי בהתלהבות לסיפור, מספר ר' דניאל, והבנתי מדוע טרח הרב יגן להזמין אותי לדרשה, כי הרי כנראה ידע כבר מקודם על תוכן הדרשה של הרב ארלנגר, שתעסוק בנושא שמטריד אותי, מצבו של בני יוסי שיחי'.
אמנם הייתי המום מדבר אחר, מספר ר' דניאל, ומסביר: אצלכם, כל אברך וכל בחור חסידי מכיר שמות של עשרות צדיקים, אם לא יותר, והמון סיפורי צדיקים. ובפרט אתם, הוא אומר לי, שהינכם מבית של רבנים, כנראה אתם יודעים על מאות צדיקים. אבל אני בעל תשובה, ולא ידעתי שום דבר בעבר על צדיקים בכלל. רק דבר אחד ידענו במשפחה, שהעלטער זיידע שלי היה רב בעיירה באוקראינה, ופעמיים בשנה נסע במסירות נפש – חוק ולא יעבור ל… רבו המגיד מטריסק! וזה השם היחיד של צדיק שהיה לי בראש כל השנים עד שחזרתי בתשובה.
את הדבר זה עוד לא סיפרתי אף פעם לראש הישיבה הרב יגן, וממילא לא ייתכן שהוא עדכן בכך מראש את הרב ארלנגר, ולכן, ראיתי בזאת השגחה פרטית מיוחדת עבורי, שהרב ארלנגר בחר לספר דווקא את המעשה הנ"ל מהמגיד, ועוד בהקשר לנושא המעיק עלי.
אחרי הדרשה ניגשתי נרגש להרב יגן ואמרתי לו תודה על שהזמין אותי לדרשה, ותודה מיוחדת שאמר להרב ארלנגר לדבר על נושא זה, שחיזק אותי ועודד אותי במצב בו אני נמצא. אך להפתעתי, אומר הרב יגן: "אני לא אמרתי לו על איזה נושא לדבר. רק משום שיודע אני שדבריו חוצבים להבות אש ויוצאים מן הלב, הרגשתי משום מה שכדאי להזמינך. כך רצו מן השמים"… ותוך כדי דיבור הוא פונה להרב ארלנגר ושואל אותו בפניי: "האם אני אמרתי לכבוד הרב על איזה נושא לדבר?" והרב ארלנגר אישר שאמרו לו שכל האפשרויות פתוחות ושידבר על איזה נושא שרוצה.
*
ועדיין לא גמרנו… יצאתי מהדרשה, כשאני מרגיש שקיבלתי איתות מיוחד מהשמים, גם שדיברו עבורי דברי חיזוק, וגם מהמגיד מטריסק, שעצם השם שלו מדבר אלי חזק, ובפרט שהרב הדורש לא קיבל שום הוראה, אלא הכל בהשגחה פרטית. התחלתי ללכת לביתי רגלי (כזכור, שבאתי הפעם רגלית ולא ברכבי) כשכולי נרגש, ואני מהרהר ומתכנן כיצד להעביר את רגשותיי ותובנותיי בבית בצורה הנכונה.
לאחר מספר דקות הליכה חשתי שאני זקוק בדחיפות לפנות לאיזה צורך. במונסי בעיירה יש כידוע מרחק ניכר בין בית לבית, וחיפשתי איזה ביהמ"ד או כולל סמוך שאוכל לפנות לשם, אך לא מצאתי. המוצא היחיד שהיה בפניי, היה ביתו של ידידי ר' משה, במרחק שתי דקות הליכה ממקום עומדי. כאשר אין ברירה, ההכרח לא יגונה. פניתי לביתו ונקשתי בדלת. בנו של ר' משה פתח את הדלת, וכאשר ביקשתי את אביו – ענה כי הוא יחזור הערב הביתה בשעה מאוחרת, וכבר עמד לסגור את הדלת בפניי. אבל עוד טרם הספיק, הגיעה לדלת רעייתו של ר' משה ושאלה במה זכו לביקורי ושמא תוכל גם היא לעזור במשהו. היות והרבה ברירות לא היו לי, התגברתי על מבוכתי ופירשתי מה הביאני הלום, וכמובן שהוזמנתי פנימה בחפץ לב לסדר את ענייניי.
לאחר מספר דקות, בעת שיצאתי ונטלתי ידים, אני שומע שמישהו נוקש בדלת ומבקש את בעל הבית, וכיצד בעלת הבית אומרת לאותו אדם – שליח מצוה שעומד בדלת – כי בעלה ר' משה יחזור רק בשעה מאוחרת, והלה שומע והולך לדרכו. מיד אחר כך יצאתי גם אני מהבית, לאחר אמירת יישר כוח והתנצלות על הביקור הלא מקובל, ומיד אני רואה את אותו 'שליח מצוה' שהיה קודם בדלת. הוא ראה אותי יוצא ומיד ניגש אלי. חששתי שהוא חושב ש'עבדו' עליו, שאמרו לו שבעל הבית לא נמצא, והנה הוא רואה אותי יוצא מן הדלת דקה אח"כ. לכן הבהרתי לו מיד כי אני אינני בעל הבית שאותו הוא מחפש, אלא רק ידידו אני, ומחמת סיבה כלשהי הייתי בביתו.
היהודי הנ"ל, ששמו הרה"צ ר' שמחה דויטש מב"ב, אומר לי: "אני לא מחפש את ר' משה, אולי באתי אליך?"… אני מסתכל עליו בפליאה, והוא אומר לי: "אני שליח מצוה עבור ישיבה לנערים מתמודדים שייסדתי בבני ברק על שם… המגיד מטריסק (!) ואני אוסף כסף עבור הישיבה הנמצאת במצב קשה"…
הוא לא קלט מדוע התחלתי לרעוד ונהייתי חיוור כשלג, ושאל אם צריך להזמין 'הצלה'.
הרגשתי אז כאילו החליטו בשמים 'להפגיז' אותי באורות של אמונה ובטחון. הדרשה של הרב ארלנגר על נער מתמודד, והמעשה עם המגיד מטריסק, ואח"כ הפעם ראשונה בחיים שאני נתקע מסיבה כזו באמצע רחוב במונסי, ונכנס לבית ידידי ר' משה בדיוק כשהוא לא נמצא [כי אם היה בבית, אזי שליח המצוה לא היה פוגש אותי בחוץ אלא היה יושב אצלו במשרד], ואז יפגוש אותי בחוץ השליח של הישיבה ע"ש המגיד מטריסק לבחורים שזקוקים לחיזוק.
כמובן נתתי לו צדקה הגונה יותר מכפי כוחי, אך אני וביתי קלטנו את האורות שהשפיעו עלינו מן השמים, וב"ה בהמשך דרכנו התנהגנו בהתאם, וב"ה זכינו בננו התחתן ויש לו ב"ה צאצאים, והוא עצמו קובע עיתים לתורה כמה פעמים ביום. ואנו מתפללים שזכות הטריסקער מגיד ימשיך לעמוד לנו בהמשך חינוך הילדים.
*
ואגב, מוסיף ר' דניאל ומספר, לא תמיד אדם זוכה להבין את הטוב שיש לו, לפעמים צריך להגיע למצב שאדם אחר יסביר לו. במה דברים אמורים? לפני מספר שנים אמרו לר' דניאל שיש סגולה להדליק 40 יום נר לעילוי נשמת הצדיק הקדוש מרימנוב "רבי מנחם מענדל בן ר' יוסף", ואכן הוא הדליק את הנרות אך לא ראה [לדעתו] שום דבר או השפעה מכך.
מוסיף ומספר ר' דניאל: לאחר מספר חודשים שהיתי בפלורידה עם בני משפחתי לרגל שמחה משפחתית. בשבת, בעת הדרשה אמר האדמו"ר מזוטשקא שליט"א, שהיה אורח מארץ ישראל, איזה דבר תורה בשם הרבי הקדוש מרימנוב. לאחר הדרשה יצא לי לטייל קצת בחוץ עם האדמו"ר שליט"א, ובעקבות כך שהזכיר בדרשתו את הרבי מרימנוב, סיפרתי לו על הנרות שהדלקתי 40 יום עבורו, ולא ראיתי מכך שום ישועה, ואשר על כן אני 'מאוכזב' קצת…
הרבי הרהר כמה דקות ואמר לי: "קודם כל, יכול להיות שההשפעה לא מגיעה – בגלל חסרון של המקבל, ולא של הנותן, דהיינו, יכול להיות שאתה הבעיה ולא הוא. דבר שני", הוסיף הרבי ואמר, "תרשה לי לומר לך דבר מה, שאולי תכחיש ואולי לא: לא סיפרת לי מדוע הדלקת את הנר ולאיזה מטרה, נכון? אבל אני חושב שהסיבה היא משום שאתה רוצה שהבן שלך, יוסי, יילך עם כובע וחליפה כמוך, ויראה כלפי חוץ כמו אביו, ולא כמו היום שהוא הולך ללא כובע וללא חליפה, ולפעמים עם חולצה קצרה, נכון?"…
לא יכולתי להכחיש את הדברים, והנהנתי לו בראשי שאכן הוא צודק, וזו היתה המטרה של הדלקת הנרות. ואז הרבי המשיך לומר לי: "אני שוהה כאן בשכונה כבר כמה ימים ומתפלל בכל יום בנץ, וכל יום אני רואה את יוסי מגיע להתפלל בנץ, ואחר כך יושב בשיעור של דף היומי. ראיתי איך הוא משתתף בשיעור, מעיר הערות, והמגיד שיעור אמר לי שלבחורצ'יק הזה יש ראש טוב והוא יודע ללמוד…
"עכשיו", אומר לי הרבי, "תעשה אתה חשבון הנפש אם הנרות של הרבי מרימנוב עוזרים או לא… אתה רצית שהוא יילך עם כובע וחליפה, אבל הרבי מרימנוב השפיע שקודם כל הפנימיות שלו תהיה חזקה ואיתנה, שיתפלל במנין, בשעה מוקדמת; הוא גם קובע עיתים לתורה וגם עובד להביא פרנסה. בהמשך בעז"ה הפנימיות תשפיע גם על החיצוניות, ויוסי יבוא עם כובע וחליפה לביהמ"ד, ואז יהיה ללבוש החיצוני 'כיסוי' אמתי והוא לא יהיה רק תצוגה בעלמא"…
לשמע הדברים הנוקבים והמרגשים, ירדו לי דמעות של אושר, ושאלתי אותו: "אולי הרבי יכול לומר לי איך מבקשים סליחה מהרבי מרימנוב?"…