הרב צבי וינברג
"וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא… וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן" (במדבר כ"א, כ')
וכתב רש"י בשם מדרש תנחומא: "דבר אחר ונשקפה הבאר על פני הישימון, שנגנזה בימה של טבריא, והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים, והיא הבאר".
מבואר ממדרש זה, שבארה של מרים נמצאת בים כינרת, וכן נראה ממדרש ויקרא רבה (כ"ב, ד') שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון, ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא, זו היא בארה של מרים.
והנה בגמ' שבת (לה.) מובא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל, ויצפה ויראה כמין כברה בים וזו היא בארה של מרים.
ובחידושי הרד"ל במדרש רבה (שם) הקשה, שהרי הר הכרמל הוא סמוך לים הגדול במערב ארץ ישראל, והבאר נגנזה במזרח ארץ ישראל קודם שעברו את הירדן, והוא בימה של טבריה שבמזרח ארץ ישראל. וכתב שצריך להגיה במקום הר הכרמל – הר ישימון.
ובספר 'עין התכלת' (להאדמו"ר מראדזין זצ"ל עמ' ס"א) כתב לתרץ את הסתירה, ומחדש: שמכניסת ישראל לארץ, הבאר נגנזה בים כינרת, אולם בשעת החורבן שמעוף השמים עד בהמה נדדו, וגם הדגים גלו דרך התהום כמבואר בירושלמי ובמדרשים, אז ניטלה בארה של מרים מים כינרת ונגנזה בים הגדול סמול להר הכרמל.
וראה ברבינו גרשום (בכורות ט.), במעשה דר' יהושע עם סבי דבי אתונא, שמובא בגמ' שם שנסעו בספינה בים, והגיעו ל'בי בליעי', ופירש רש"י: מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות שבעולם שנופלין בו, ורבינו גרשום כתב: ל'בי בליעי' – מקום יש בים שבולעים מים אחרים, ואיכא דאמרי היינו בארה של מרים. מבואר בדברי רבנו גרשום, שבארה של מרים לא נמצאת בים הגדול הסמוך להר הכרמל, אלא באוקיינוס.
(קב ונקי)