הרב בנימין בירנצוייג
"הבט נא השמימה וספור הכוכבים… ויאמר לו כה יהיה זרעך" (טו, א)
דבר ברור הוא, שאין אפשרות לספור את כוכבי השמים, כי המביט בשעת ליל חשוך על מרחב השמים, ורואה את שכבות רבבות הכוכבים, מבין שאין מציאות כזו של לספור את הכוכבים! וא"כ כיצד מצוה הקב"ה את אברהם לעשות דבר שאינו שייך במציאות??
למדנו בזה בינה ודעת המהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל, בספרו 'ניצוצי אור המאיר', כי הקב"ה דורש מהאדם רצון בעבודת ה'! ולא ימדדו את הרצון במידת היכולת אלא את היכולת במידת הרצון! וכשהאדם רוצה ומתאמץ, מגלה פתאום כוחות חדשים הרבה מעבר ליכולות הטבעיות שלו.
הקב"ה אמר לאברהם, צא וספור את הכוכבים. אולי אין לאברהם את היכולת המציאותית לכך, אבל הקב"ה רוצה את הרצון, ואברהם אבינו עושה את רצונו של הקב"ה, הוא רוצה לספור אף שיודע שאולי לא יצליח, אבל זה לא המונע ממנו את הרצון, ואם הקב"ה ירצה – הרי שיתגלו כוחות מעל הטבע להצליח.
וכך מבאר את הפסוק: "הבט השמימה וספור הכוכבים" – תעשה מבלי לחשוב האם יש כוחות לכך מצד הטבע, ואברהם מנסה לספור, וגם אם לא יצליח הרי ידע כי קיים רצון הבורא, וברצותו הרי יוכל לכל, ואז אומר לו הקב"ה "כה יהיה זרעך" – אני מברכך שגם זרעך – יהיה להם את התכונה הזו, שאדם צריך לרצות מבלי להתחשב ביכולת, וכך תמדד הצלחתו ברצון ולא ביכולת, כי כשאדם רוצה אז מתגלים בו כוחות-על להצליח!
ידוע נדע! לא להתייאש! הצלחתנו תלויה ברצון האמיתי, ואם נרצה נראה כי אנחנו יכולים!
***
מעשה נפלא וידוע, על כח הרצון שיכול להצמיח כוחות על טבעיים, מסופר בספר 'תולדות האדם' (ח"א פט"ו) על הגאון רבי זלמלה מואלוז'ין זצ"ל, אחיו של מרנא רבי חיים מואלוז'ין זצ"ל:
רבי זלמלה היה ידוע ברוב שקידתו ועמלו הבלתי מצוי בלימוד התורה, וכשהיה נמצא באמצע לימודו לא היה דבר בעולם שעמד בפניו, וכל מחשבותיו היו אך ורק ללימוד התורה בעמל ושקידה מפליאים.
פעם אחת באמצע לימודו, נצרך הגאון רבי זלמלה לאיזה ספר לעיין בו, וכשחיפשו בארון הספרים, ראה כי ספר זה נמצא מאחורי ארגז עץ גדול שהניחו שם. ארגז זה היה כבד מאד, שהיה צריך לפחות שלשה אנשים כדי להזיזו.
הנה, כי אדם רגיל היה מתייאש מיד, אבל לא כן הגאון ר' זלמלה, שחשקו הגדול בתורה לא נתן לו מנוחה, ורצה בכל מאודו להגיע לספר הטמון מאחורי הארגז. התחיל מסתובב הגאון רבי זלמלה, בחדר אנה ואנה, ושינן לעצמו את מאמר חז"ל: "לא בשמים היא, שאפילו התורה בשמים, אתה צריך לעלות אליה, ואם מעבר לים היא, אתה צריך להגיע אליה", וכך חזר ושינן לעצמו את המאמר בחיבה באהבה ובניגון מיוחד, עד שהדברים נסכו בנפשו ובדמו, כח והרגיש בעצמו אומץ רוח וגבורה בלתי נלאים למען התורה.
ואז הוא נגיש בגופו הצנום והחלוש לעבר הארגז הכבד ההוא, דחפו והזיזו משל היה כסא קטן, ובחיבה גדולה עד מאד ניגש לספר, נשקו והתחיל במרץ ללמוד בו.
הנה כי בכח הרצון האמיתי, מתגלים לאדם כוחות על אנוש! כי כך טבע הקב"ה שעיקר העבודה היא הרצון, ומשם ההצלחה כבר בא תבוא.
***
בילקוט 'לקח טוב' מביא מעשה נורא, שמובא בפירוש 'שערי חיים' ל'שערי תשובה' (שער השלישי אות כ"ח) על דברי הסמ"ג ל"ח, י"ג שכתב שאפילו זקן מופלג אסור לו לפרוש מן התורה, ומסופר שם שכאשר הר"ש הומינר זצ"ל הראה דברי הסמ"ג לרבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, אמר לו ר' איסר זלמן "אספר לכם מעשה נורא שבא לידי בהיותי בסלוצק:
"פעם אחת נכנס אצלי ת"ח אחד והיה סגי נהור, והביא לפני שני ספרים שחיבר, והראה לי על דבר תורה מסוים בספר, ואמר 'זהו החידוש האחרון שלי'. שאלתי אותו מה הכוונה 'חידוש אחרון', וענה וביאר את פשר הענין: 'אני הייתי מתייגע בעזרת ה' בלימוד התורה ומחדש בה חידושים, לעת זיקנתי כבר היה הדבר קשה עלי, וכשגמרתי חידוש זה חשבתי שלא אתייגע כל כך בתורה, רק אלמד בלי יגיעה. פתאום כהו עיני מראות, הלכתי לרופאים גדולים ואחרי בדיקות וחקירות אמר לי הרופא הגדול: 'עינים חדשות לא נוכל לתת לך, אך אני עומד ותמה איך יכולת לראות עד עכשיו?! עפ"י הבדיקות שעשינו, מתברר שכבר כעשר שנים לא היה צריך להיות לך כח הראיה, ומה שראית עד עכשיו זה פלא גדול!'.
"סיים הזקן ואמר: 'הרופא אינו יודע למה זה, אבל אני יודע! כל זמן שהייתי מתייגע בתורה – הייתי ממשיך לראות בעיני וללמוד ולחדש חידושים, כאשר החלטתי להפסיק מהיגיעה – פסקו עיני מראות'".
וסיים ר' איסר זלמן: "זהו מוסר השכל, עד כמה צריך האדם להתייגע בכל כוחותיו בלימוד התורה ובקיום המצוות ומעשים טובים, אפילו לעת זקנותו, ולא להתחשב אם יש לו יכולות או לא. הקב"ה רוצה רצון אמיתי, ואז הוא נותן את היכולות אף מעבר לכוחות הטבע".