מספר הרה"ח ר' מרדכי מלאכי שליט"א: ידידי משמש כבר עשרות שנים כמנהל מצליח של ארגון חסד רב זרועות, אשר מטבע הדברים מעסיק עובדים רבים בדרגות שונות. באחד הימים קפץ עליו רוגזה של תביעה מנופחת חסרת בסיס. אחד העובדים שסיים את עבודתו בארגון, הגיש תביעה בסכום של כמיליון ש"ח, בגין תנאי עבודה והטבות שונות, שלדבריו נשללו ממנו במהלך שנות עבודתו.
ככל הנראה, התובע תכנן את התביעה שנים רבות קודם לכן, והכין את המסמכים והעילות שבאמצעותם הוא יתבע את המוסד בבוא היום. לא כן המוסד, אשר אמנם מתייק כל מסמך, אך לא בצורה כה מסודרת ואדוקה, המאפשרת למצוא בקלות כל פיסת נייר של כל אחד מעשרות העובדים הקבועים והמתחלפים במשך השנים.
כך קרה, שלמרות שהתביעה היתה משוללת יסוד לחלוטין, היה ידידי במצב מאוד לא נעים, בהגיעו לבית הדין. התובע שולף מסמך אחר מסמך להצדיק את תביעתו, ואילו לידידי חסר המסמך החשוב ביותר, והוא חוזה ההעסקה, עליו חתם העובד עם קבלתו לעבודה. החוזה הזה, שבו רשומים בצורה מדויקת תנאי העבודה והשכר עליהם חתם העובד בעצמו, עשוי לשמוט לחלוטין את הבסיס לתביעה. לידידי היה ברור שמסמך חשוב זה קיים היכן שהוא, אך למרות כל המאמצים, לא הצליח לאתר את מיקומו בין עשרות הקלסרים שבמשרדי הארגון.
הדיונים נמשכו כמה שנים. ידידי מנסה להוכיח את צדקתו, ונאלץ לשם כך לעשות שימוש במסמכים שהציג התובע בבית הדין, ולהוכיח מתוכם כי התובע מנסה לעשות עושר ולא במשפט, ולזכות בהון לא לו. גם הדיינים אינם תמימים. הם קלטו את רוח הדברים, אך ללא הוכחות, לא ניתן לדחות את התביעה. לאורך כל הדרך ביקשו הכול לראות בעיניהם את המסמך הקובע, המכונה 'המסמך הראשוני'.
אחרי כמה וכמה דיונים הגיע השלב המכריע. הדיון שבו יצא הפסק לאור. ידידי אובד עצות ותוהה, מהיכן ימציא את המסמך החד משמעי, לפיו אינו חייב מאומה לתובע. מסמך שנחתם לפני שנים רבות. הן הוא כבר עשה כל שביכולתו. נראה שיש כאן משהו שמימי, שגרם להיעלמות המסמך מתוך המשרד המסודר. בשלב זה הוא עוזב את כל ההשתדלויות ופונה לבורא עולם המפענח נעלמים, בתפילה שיעזור לו. אין אף אחד בעולם שיכול לעזור. רק הוא.
ביום סגרירי אחד, בחודש אדר א', באותו יום שבו מבקש בית הדין לקבוע עוד דיון משמעותי מאוד בתביעה, מקבל ידידי טלפון ממספר לא מזוהה. הוא עונה לשיחה, ומעבר לקו נשמע קולו הבס של פקח מעיריית ירושלים. זה מבשרו בשמחה לא מוסתרת, כי הוגשה נגדו תלונה על פינוי פסולת בנייה באתר לא מסודר.
ידידי מגרד בפדחתו ולא מצליח להבין, מה לו ולפסולת בנייה? הארגון שלו ממוקם בבניין משרדים חדיש ומרווח, שבנייתו נסתיימה לפני מספר שנים, וכל שיפוץ לא מבוצע בו בימים אלו. ידידי מנסה להבהיר לפקח את העובדות הפשוטות הללו, אך כדרכם של פקחי עירייה אשר לעולם אינם טועים, הוא מבהיר כי ברי לו שהפסולת שייכת לו, והדבר כלל לא נתון לוויכוח.
כאשר ידידי מנסה להבין מניין לו לפקח הנחרצות הזו, הפקח מגלה את אזנו כי העירייה מצאה לה מי שיחטט בין הערמות, עד שמצאו כמה מסמכים שנשאו את שמו של הארגון. התברר שהתלונה היא על הכתובת הישנה של הארגון, מקום בו היו משרדי הארגון ממוקמים בטרם היכנסם לבניין החדש הנוכחי.
אבן נגולה מעל לבו, והוא מסביר לפקח בטוב טעם, שהוא פינה את הנכס כבר לפני כמה שנים ויש לו הוכחות מסודרות על כך. אולם הפקח ממשיך להקשות: "הרי יש בידינו ניירות המוכיחים שזו פסולת שלך. מה אתה חושב, שאני משועמם? תביא לי כתובת שלך ואני אשלח לך את המסמכים שמצאנו".
ידידי מוסר את הכתובת. עובר זמן מה, ועוזרו של ידידי מתקשר אליו, היסטרי כולו. "מאיפה השגת את זה?"
"מה זה 'זה'? מאיפה השגתי את מה?"
"נו, את מה שהגיע אליי", עונה העוזר המסור.
ידידי מתחיל להסביר לעוזרו, שהוא בכלל לא מאושר עם המסמכים שהגיעו. לא מספיק לו עם התביעה של העובד, והנה עכשיו נוחת עליו פקח של העירייה, שגם לפניו הוא יצטרך להצטדק עד שיבינו שהוא אזרח שומר חוק.
"כבוד המנהל!" כאן עובר העוזר מטון גבוה לצרחה של ממש… "האם כבודו יודע מה יש במסמכים שנשלחו אלינו? לא פחות ולא יותר, מאשר העתק מההסכם המקורי שכל הארגון מחפש כבר כמה שנים, 'המסמך הראשוני'! לפיו נוכל להוכיח לבית הדין, שאין כל שחר לתביעתו המנופחת של התובע".
ידידי מנתר ממקומו. הוא חוזר חיש אל הפקח ואומר לו: "אין בעיה עם הדו"ח, רק תדאג שלא יפנו את האשפה מהמקום. אני תיכף מגיע לטפל בעניין בעצמי!" בצעדי ריקוד פנה ידידי אל השכונה המרוחקת בה שכנו משרדי הארגון בעבר. שם בסמוך המתינה לו ערימת פסולת, שבתוכה מוכנה עבורו תיקיית ניילון, ומתוכה מזדקרים בגאון המסמך המבוקש, ועוד כמה וכמה מסמכים הקשורים להעסקתו של אותו עובד לשעבר, מה שייתר לחלוטין את המשך הדיונים בבית הדין.
מתוך פליאה רבתי נכנס ידידי בשערי המבנה ופנה למנהל המוסד ששוכן בו כיום, ושואל לפשר העניין. המנהל לוקח אותו לסיור קצר בבניין, ומלווה אותו לכיוון חדר שמשמש כמחסן. מתברר שכאשר הארגון עבר דירה, הוא הותיר במקום בטעות מחסן עמוס בקרטונים עם ניירת…
"אם כן", שואל ידידי, "למה הושלכה כעת בדיוק הניילונית הספציפית הזו?"
"כי היא לא היתה בתוך קרטון…"
כך סיבב מסבב כל הסיבות, שניילונית זו שהעלתה אבק במשך שנים, תושלך החוצה בדיוק ביום המתאים, יחד עם פסולת בנייה, כדי שהפקח ישים לב אליה, וכך קיבל ידידי את הטלפון המופלא ברגע הנכון לו, שנים אחרי שעזב את המקום. ברוך השם.
(גיליון השגחה פרטית)