אחד מגדולי האדמורי"ם בדור האחרון עלה פעם למעונו של הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע בחודש הרחמים והסליחות, והשנה היתה שלהי שנת תשל"ה. אמר אותו אדמו"ר בלהט קודש לפני הרמ"מ, שהרה"ק מקאמרנא זי"ע כתב על השנה הבעל"ט – שנת תשל"ו, שהיא היא שנת הגאולה, ובה יבוא גואל צדק.
נענה לעומתו הרמ"מ וזעק: "אני מאמין – תשל"ה"… כאומר שעל יהודי להאמין שבזו השעה ממש בוא יבוא משיח צדקנו לגאלנו – אף שעדיין שנת תשל"ה, וח"ו מלדחות את הקץ לתשל"ו…
עוד היה מעשה בהרה"ק רמ"מ מלעלוב זי"ע, שפגש את הרה"ק מביאלא זי"ע בכותל המערבי במוצאי ת"ב ושאלו לשלומו וכיצד 'עברה' עליו התענית, והשיב מה שהשיב. לאחר מכן החזיר לו הרה"ק מביאלא ושאלו: "וכיצד עבר הצום על מר?"
נענה לו הרמ"מ: "היה לי צום קל מאוד, כי לא חשבתי מתחילת התענית שעומד אני להתענות בכל ה'מעת–לעת'… אלא בכל רגע חשבתי שהנה זה עומד אחר כתלנו, כבר עתה מגיע המשיח ויתהפך הצום לששון ולשמחה, וממילא לא הכביד עלי התענית.
ואכן, מלפנים היו בני ישראל הכשרים חיים באמונה שלימה, ומקיימים בנפשם 'אחכה לו בכל יום שיבוא' וכמו שסיפר הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל, שהנשים צדקניות שבפרשבורג היו מסיחות זו לזו: "איזה תבשיל בישלו בביתך היום?" ותען חברתה ותאמר: "ארבע'ס (חומוס)" – "ומה תבשלי מחר?" – ענתה השניה: "מסתפקת אנכי אם לאקשן או קאשע (אטריות או דייסה), ובוודאי יבוא למחר המשיח ואציג לפניו ספקותיי". שאלה חברתה: "ומה תבשלי באם לא יבוא המשיח?" מיהרה השניה להשתיק אותה: "נו, נו, כיצד את מהינה לדבר כך"…
(באר הפרשה)