עם הכנת גיליון 'לקראת שבת' לפרשת מטות, זכינו לשמוע דברים חוצבים מפיו של כ"ק מרן אדמו"ר מ'תולדות משה', בעניין 'כח הדיבור' וההשפעה הגדולה שיכולה להיות למילים היוצאות מן הפה:
"ברוב רובם של המקרים, האדם מודע לכח שנמצא בכלים השונים העומדים לרשותו. עם סיר אפשר לבשל, עם פטיש אפשר לתקוע מסמרים, עם גפרורים אפשר להדליק שריפה גדולה רח"ל, ועם סכין אפשר לחתוך, לטובה ולרעה.
"בכל הכלים הללו, האדם המפעיל אותם – רואה את תוצאות הפעולה שלהם באופן מיידי, או בתוך טווח קצר.
"כשמגיע הנושא לכלי שנקרא 'לשון', הכל משתנה", אומר כ"ק האדמו"ר שליט"א. "יכול אדם לומר כמה מילים, והוא מטיל על עצמו איסור עולם לשתות יין ולגלח שערו, ואם ישתה יין או יאכל ענבים מכאן ועד סוף ימי חייו – הרי הוא עובר באיסור חמור ולוקה בבית דין, על כל אכילה ואכילה שאכל במשך שנים רבות, וכל זה בגלל שפעם אחת לפני עשרות שנים הוא אמר 'הריני מקבל על עצמי נזירות עולם'…
"מאידך, אדם שנדר או נשבע להיטיב, לעשות מעשה כלשהו, כשהוא מקיים את דיבורו הוא מקיים מצוות עשה של 'ככל היוצא מפיו יעשה', וכל זה מכוחו של דיבור אחד.
"וכבר אמר החכם מכל אדם 'מוות וחיים ביד לשון', כי יכול אדם להזיק לעצמו או לאחרים נזקים חמורים בדיבור מיותר, באמירה שנאמרה שלא במקום הנכון ושלא בזמן הנכון, ומאידך יכול אדם לבנות עולמות שלמים של טובה וברכה על ידי דיבור אחד.
"ועל אף הכח העצום הטמון בדיבור, הטבע האנושי גורם לאדם לשכוח זאת. הלשון נעה מאליה בתוך הפה, ומוציאה דיבורים מבוקר ועד ערב, כשהאדם המדבר אינו משקיע שום מחשבה קודם לכן, מה הוא עומד לומר, והאם דיבור זה יהיה לטובה או חלילה וחס להיפך.
"על כן אמרתי, אולי נביא כמה מקרים ודוגמאות ששמעתי וראיתי, לכוחו של הדיבור, ואין בדברי כדי לחדש חידושים גדולים, אלא פשוט לעורר אהבה ישנה לעניין זה של הזהירות הנדרשת בדיבור, הן בין חברים וביתר שאת בתוך הבית, כשהורים מדברים עם ילדיהם, ומבלי שהם שמים לב הם בונים את כל עולמם של הילדים בדיבור זה, לטוב ולמוטב"…
יותר משבעים שנה
"לפני כשנתיים נסעתי לארה"ב, ודרכי להתפלל בעודי שם באחד הריכוזים החרדיים שם, בבית מדרש של סאטמאר. נכנסתי לבית המדרש, וראיתי יהודי כבן תשעים שנה, שיושב ולומד במסכת מגילה. הדמות שלו תפסה את תשומת הלב שלי. יהודי מבוגר, הוא היה צריך להשתמש בזכוכית מגדלת כדי לראות את האותיות, ובכל זאת הוא ישב ולמד בכזאת מתיקות לפני התפילה, אפילו שמתי לב לנושא שהוא למד באותה העת.
"שנה לאחר מכן נקלעתי שוב לאותו בית הכנסת, והנה שוב רואות עיני את אותו יהודי מבוגר, מגיע השכם בבוקר לבית הכנסת, פותח מסכת מגילה ומתיישב ולומד עם הזכוכית מגדלת שלו, בקול ובגישמאק גדול.
"הצצתי לראות, ונדהמתי לגלות שמשנה שעברה ועד עכשיו הוא התקדם רק שניים או שלושה דפים… חשבתי ביני ובין עצמי שזה דבר פלא. הרי לא ייתכן שהוא בא ללמוד רק כשאני נמצא באמריקה, הוא בוודאי הגיע כל יום בשנה החולפת… אולי הוא סיים את כל הש"ס ושוב אוחז במסכת מגילה? או שמא הוא לומד בקצב של כמה שורות ביום?
"אחרי התפילה ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'ר' איד, אני רואה אתכם יושבים ולומדים גמרא בכזאת התלהבות למרות המגבלה של הראייה, וזה מאוד מחזק אותי, כזה גישמאק ושמחה בלימוד, הלוואי שנזכה ללמוד מכם, אבל אם לא אכפת לכם אני רוצה לשאול… לפני שנה ראיתי שאתם לומדים מסכת מגילה, ומאז התקדמתם רק שלושה דפים???'.
"היהודי חייך חיוך רחב, ואמר לי שיש לו סיפור מעניין לספר לי… 'כשהייתי ילד כבן 12, נכנסתי להתפלל מנחה וערבית, בבית הכנסת בעיירה בה התגוררנו בהונגריה'. הייתי ילד ולא ישבתי בשיעור שמסר הרב בין מנחה לערבית, אבל באותו יום הוא דיבר בהתלהבות על הנושא של 'עולם הבא מסכתא' – מסכת של עולם הבא, וזה חדר לאוזני.
"'הרב הביא אז מהספרים הקדושים, שמי שלומד מסכת מסוימת פעמים רבות, זוכה שהיא באה לקבל את פניו בעולם הבא, והוא הוסיף שכדאי לסיים מסכת אחת לפחות אלף פעמים…
"'זמן קצר לאחר מכן הגיעה המלחמה להונגריה, והכל השתבש. כל מה שהיה נחרב. התגלגלתי במקומות שונים, עד שבסוף הגעתי לארה"ב וכאן השתקמתי ובניתי את חיי, אבל הייתי עסוק בעבודה ובחינוך הילדים, ולאחר מכן בהשאת הילדים וכדו'.
"'לפני כמה שנים, נזכרתי בדברים שאמר הרב אז. היה זה יותר מ-70 שנה אחרי, אבל ההתלהבות שבה הוא דיבר על הנושא הזה, והאופן שבו הוא תיאר איך נראה אדם שמגיע לעולם הבא, ואין אף אחד שיוצא לקראתו, ולעומתו מי שזוכה שבאה לקראתו מסכת שלימה מהתלמוד הבבלי, איזו זכות, איזו שמחה… איזו נחת…
"'חשבתי לעצמי שאני גם רוצה שתהיה איזו מסכת שתבוא לקראתי. בחרתי את מסכת מגילה, כי בגילי המתקדם פחדתי לקחת על עצמי מסכת יותר ארוכה, ומאז אני לומד מסכת מגילה עוד פעם ועוד פעם…'.
"שאלתי את אותו יהודי", מספר הרבי שליט"א, "כמה פעמים הוא כבר סיים את המסכת, ואם הוא כבר קרוב להגיע לפעם האלף. הוא נהנה מהשאלה ואמר לי שזאת הפעם ה-430 שהוא לומד מסכת מגילה, והוא מקווה שה' ייתן לו מספיק שנות חיי,ם כדי לסיים לפחות אלף פעמים…
"יצאתי משם נרעש ונפחד. המעשה עם היהודי הזה הוא מעשה נחמד מאוד ומעורר השראה, שאפשר בכל גיל לתפוס יוזמה, ולהתחיל עם כזה פרויקט לא פשוט. אבל החלק הכי חשוב בסיפור לדעתי, זה החלק של הדיבור… הרב באותה עיירה קטנה בהונגריה דיבר לכמה אנשים שישבו בשיעור, מסביב שולחן בפאתי בית הכנסת. האם הוא באמת חשב שמישהו מהם ייקח מסכתא ויסיים אותה אלף פעמים? קשה להאמין…
"אבל עמד שם בצד איזה ילד קטן, בן 12, הוא שמע את הדברים, ראה את ההתלהבות, והדיבור הזה חדר לעמקי לבבו בכזאת עוצמה, שזה נשאר טמון שם יותר משבעים שנה. הילד הזה נלקח למחנות, הוא שרד את השואה, הוא התגלגל בין מדינות ויבשות, הקים משפחה, התמודד עם קשיי פרנסה, חינוך ילדים, הוא עבר כל כך הרבה תהפוכות בחיים, אבל הדיבור האחד הזה, שחדר לו ללב כשהיה בן 12, נשאר שם לאורך עשרות שנים… צא ולמד כמה עצום כוחו של הדיבור!!!".
מסירות נפש
"לפני כמה שבועות הגיע אלי יהודי, ואמר לי שהוא חייב לי הכרת הטוב גדולה מאוד. שאלתי אותו מאי האי? איני זוכר שאי פעם גמלתי לו טובה באופן מיוחד. כיצד אירע שהוא חייב לי הכרת הטוב?
"הזכיר לי אותו יהודי שלפני כמה שנים, לאחר שנסתלק כ"ק מרן אדמו"ר מטאהש זצ"ל לבית עולמו, אמרתי כמה דברי הספד על אותו צדיק, ובתוך הדברים סיפרתי שהיתה פעם אחת בתקופת השואה שהוא נפצע באופן משמעותי בשבת אחה"צ, במקום מסתורו שבו הסתתר מהקלגסים הרשעים ימ"ש, ומאחר והבין שמקום המסתור שלו כבר לא יוכל לשמש אותו, נאלץ לצאת ממנו, ואץ רץ לחפש כזית חלה כדי לאכול סעודה שלישית, תוך שיורד ממנו דם והוא נמצא בסכנה גדולה מאוד.
"מה אומר ומה אדבר", השלים האיש את דבריו, "עד אז הייתי מזלזל מאוד לצערי בעניין זה של סעודה שלישית, הייתי סומך על כל מיני 'קולות' שאינן לכתחילה, ולפעמים אף פחות מכך. אבל הסיפור הזה על הרבי מטאהש, והמסירות נפש העצומה שלו לסעודה שלישית, חדרו לי ללב, ומאז לא הפסדתי אפילו פעם אחת סעודה שלישית בכזית פת כדת וכדין".
"הנה כי כן, אני חשבתי שאני רק מספר עובדא יפה על מעלתו הנשגבה של כ"ק מרן אדמו"ר מטאהש זיע"א, ובלי משים התחזק מכך יהודי אחד, להקפיד על מצווה רבא זו לאורך שנים.
"ואם באנשים זרים כך, בילדיו של האדם על אחת כמה וכמה. הרי האבא והאמא הם האנשים הכי חשובים בחייו של הילד. כל מילה שלהם חודרת לעצמותיו ובונה את האישיות שלו. אם האבא מתייחס בכובד ראש לכל דבר שבקדושה, הילדים רואים ושומעים ובעיקר מפנימים. ואם חלילה הוא מוציא מפיו דיבוריו של זלזול וביטול לענייני תורה ומצוות, התוצאה תהיה בהתאם רח"ל.
"וכבר ראיתי יהודי אחד, שהשיח בפני את מר לבבו על כך שהוא מאוד מאוד רצה משפחה שתהיה 'הערליכע משפחה', שהאווירה בביתו תהיה תורנית ורצינית, אבל כל הניסיונות שלו עלו בתוהו, הילדים שלו מתעניינים בהבלי העולם הזה, הרבה יותר ממה שהם מתעניינים בענייני תורה ומצווה, והחתנים שלקח לבנותיו התבררו כולם כהרבה פחות תלמידי חכמים ממה שהוא קיווה וחשב.
"אנחנו לא יודעים לומר חשבונות שמים, אבל כדאי להזכיר לעצמנו ולציבור כולו, שהגמרא במסכת שבת דף כ"ג אומרת 'אמר רבא מאן דרחים רבנן, הוו ליה בנין רבנן, ומאן דמוקיר רבנן, הוו ליה חתנין רבנן'. מי שאוהב תלמידי חכמים יהיו בניו תלמידי חכמים, ומי שמכבד תלמידי חכמים יהיו חתניו תלמידי חכמים.
"כמה צריכים לשמור על הפה כשיושבים בבית עם הילדים, ומדברים על הא ועל דא, כמה צריכים להיזהר לדבר בכבוד על תלמידי חכמים, להביע הערכה אליהם, הילדים צריכים לשמוע את אבא מתלהב מזה שפלוני סיים את הש"ס, ואיזו זכות גדולה יש לו, פלוני יודע את כל ארבעת חלקי שו"ע איזו זכות עצומה! הבן של פלוני סיים נבחן על עשר מסכתות, אח, איזו נחת!!!
"אבל אם מדברים על זה שלפלוני יש אוטו יפה, והשכן שלו שיפץ את הבית מאוד יפה, וכשמגיעים לתלמידי חכמים מדברים עליהם בהרבה פחות התלהבות והערכה, איך אפשר לצפות בכלל שהילדים של אדם כזה יהיו תלמידי חכמים? הרי אבא שלהם לימד אותם, בלי שהתכוון לכך, שיש סדר עדיפויות בחיים. קודם רכב יפה, אחר כך בית יפה, ואם נשאר זמן ואפשרות לא יזיק גם ללמוד קצת גמרא מדי פעם. כמובן שהאבא עצמו לא חושב כך, ולעולם לא יגיד זאת לילדיו, אבל זה מה שהוא מלמד אותם בדיבור שלו…".
תגובות מחנכות
"מספרים, שפעם הגיע יהודי אחד לבית חברו, וראה שהילד שלו, כבן חמש, מטלטל מוקצה. האבא מעיר לו על כך בשפה רפה, והילד ממשיך לטלטל, פעם ועוד פעם. שאל האורח את המארח שלו, הכיצד? אתה לא מחנך את הילד שלך לשמור שבת? השיב האב שהוא דווקא כן מחנך, אבל הילד רק בן חמש, כמה אפשר כבר לצפות ממנו? אומרים לו שזה לא בסדר, וכשהוא יגדל הוא ילמד שלא עושים את זה.
"שלוש דקות לאחר מכן טיפס הילד על הספה, ודרך עליה עם הנעליים. קם האב במקומו וגער בבנו בהקפדה גדולה. כמובן שהילד מיהר לרדת מהספה ולא העז לחשוב על האפשרות של טיפוס חוזר עליה נגד רצונו של האב…
"שאל האורח את המארח: 'תמהני עליך, הילד רק בן חמש. אתה מצפה ממנו שבכזה גיל הוא באמת לא ידרוך על הספה עם הנעליים???'
"אלא מאי… כשהילד דורך על הספה, האבא מרגיש שהוא פוגע ברכושו, על כזה דבר הוא לא יעבור בשתיקה. לעומת זאת, כשהילד מטלטל מוקצה, האבא שלו לא מרגיש את עוצמת הבעיה, הוא לא מפנים את חומרת העניין, ולכן את זה הילד מרשה לעצמו ואת זה לא.
"ועל כן יאמרו המושלים, חכמים הזהרו בדבריכם, כי מוות וחיים ביד לשון".
תודה
פשוט להודות לכם.
כאן לא מגיעים אלוני שבת
לכן המאמרים שלכם פשוט מחיים אותי ואת בני ביתי.
תודה
שבת שלום
מרתק
אשריכם לקראת שבת דבריו של מרן הראדמו"ר מתולדות משה הינם מתוקים מדבש יישר כח לכם שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה
קורא ותיק יוסי כהן בני ברק
חזק ומחזק
מאוד יפה השיחה התרגשתי עד עומק נשמתי…