היום נלמד: דיני קדימה בפתיחת הסעודה
יום שלישי ל' בתשרי תשע"ז
המברך על החלה ומחלק ממנה לכולם - האם צריך לטעום ממנה לפני החלוקה?
כשכמה אנשים אוכלים יחד ואחד מוציא את כולם ידי חובתם בברכת 'המוציא', לא יטעמו השומעים מהלחם עד שיטעם ממנו המברך; ואם מדובר בסעודה בה כולם אוכלים מלחם אחד, והמברך מחלק להם מהלחם - לדעת פוסקים רבים עליו לטעום מהלחם לפני החלוקה, כדי שלא להפסיק בין ברכתו לאכילתו. וכמו כן, כשאוכלים כולם מלחם אחד, אזי אף אם כל אחד מברך בעצמו - יש אומרים שמדרך הכבוד הוא שכל הסועדים ימתינו עד שזה שפתח בסעודה (ראה לעיל) ופרס את הלחם, יטעם ממנו. ברם, אם לכל אחד יש לחם לפניו, ומברך עליו בעצמו - הגם שאף בסעודה כזו הגדול שבהם, או הכהן, פותח בסעודה, כאמור לעיל - רשאי כל אחד לטעום מיד לאחר ברכתו. [סעיף טו, ס"ק עו ו־עט]
סעודת 'שבע ברכות' מתקיימת בבית ראובן, ושמעון הביא את הלחמניות - מי פותח בסעודה: ראובן, שמעון, החתן, או אולי מישהו אחר?
כשכמה אנשים אוכלים יחד, והסעודה שייכת לאחד מהם, בעל הסעודה - ולא בעל הבית - פותח בסעודה ואוכל ראשון; ואם רצונם שאחד יוציא את כולם ידי חובתם בברכת 'המוציא' - בעל הסעודה יברך. ואם בעל הסעודה אינו עמהם, או שכולם בעלי הסעודה - יש לכבד את הגדול בחכמת התורה מביניהם לפתוח בסעודה ולברך. ואם כולם שוים בחכמתם, ואחד מהם כהן - חובה לכבד את הכהן (ראה להלן). ואם אין כהן ואחד מהם לוי - רצוי לכבדו. ואם כל אחד אוכל מהלחם שלפניו - כגון שאוכלים לחמניות - אזי אף אם בעל הסעודה אוכל עמהם, ראוי שיכבד את הגדול בחכמה לברך. וחתן ביום חתונתו - אך לא בימי ה'שבע ברכות' - קודם לכולם. [סעיף יד, ס"ק סו, סז, סח, עג ו־עד, ושעה"צ ס"ק סא; ביאורים ומוספים דרשו, 54 ו־57]
אירוע ובו כמה נאומים - מי נואם ראשון?
נאמר בתורה על הכהן: "וְקִדַּשְׁתּוֹ כי את לחם אלקיך הוא מקריב", ומפרשים חז"ל: "לפתוח ראשון" - כגון בעליה לתורה, שהכהן יעלה ראשון, או לנאוֹם ראשון באירוע בו הוא ואחרים אמורים לנאוֹם; "ולברך ראשון" - שאם אחד מוציא את כולם ידי חובתם, הכהן יברך, ואם כל אחד מברך לעצמו, הכהן יברך ראשון. יש אומרים שדין זה הוא מצות עשה מדאורייתא; ויש אומרים שמדרבנן, והפסוק הוא 'אסמכתא' בלבד. והכהן רשאי למחול על כבודו, למעֵט בסדר העליה לתורה. וכמו כן, תלמיד חכם קודם לכהן שאינו תלמיד חכם, למעֵט בסדר העליה לתורה; ואף כהן תלמיד חכם - אין חובה להקדימו לישראל הגדול ממנו בחכמה, אולם ראוי להקדימו. [סעיף יד וס"ק סט; ביאורים ומוספים דרשו, 55-59]