היום נלמד: עיסוקים שונים לפני תפילת מנחה
יום ראשון כ"ד סיון תשע"ז
באיזה מקרה חייבים להפסיק סעודה באמצעהּ ולהתפלל מנחה?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל אסרו עיסוקים מסוימים בסמוך לזמן תפילת מנחה, ובתקציר לאתמול הובאו ארבע דעות, שכולן נפסקות להלכה במידה כזו או אחרת. ואם כבר התחיל את אחד מעיסוקים אלו: לדעה א' וב' – אם התחיל לאחר הזמן הסמוך לזמן 'מנחה קטנה' – צריך להפסיק בהגיע זמן מנחה קטנה, אשר לדעת רוב הפוסקים הוא עיקר זמן תפילת מנחה, והטעם שצריך להפסיק מיד בתחילת הזמן, הוא משום שתפילת מנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים, ובדרך כלל ההקרבה היתה בתחילת זמן מנחה קטנה), ואם התחיל קודם לכן, רשאי להמשיך. ברם, אם משעֵר שהעיסוק יימשך עד לסוף היום, ולא יישאר זמן להתפלל את כל התפילה מבעוד יום – אף אם התחיל בעיסוקו לפני חצות, שהוא זמן בו לכל הדעות מותר להתחיל בכל עיסוק שהוא, עליו להפסיק מיד כשנזכר שהגיע זמן מנחה, ולהתפלל. [שו"ע ב, עם משנ"ב, שעה"צ, וביה"ל; וביאורים ומוספים דרשו]
בסעודה המתחילה לקראת צהריים ומסתיימת לאחר השקיעה – מתי יתפללו מנחה?
בהמשך להאמור, לדעה ג' – אינו צריך להפסיק את עיסוקו אלא בכדי שיישאר זמן להתפלל מבעוד יום. ולדעה ד' – אם מדובר בעיסוק מהסוג הגדול (ראה תקציר לאתמול), דינו ככל האמור לעיל לדעה א' וב'; אך אם מדובר בעיסוק מהסוג הקטן (ראה שם), אף אם התחיל לאחר שהגיע זמן מנחה, אינו צריך להפסיק אלא בכדי שיישאר זמן לתפילה מבעוד יום. וכן מנהג בני אשכנז במקום בו הַ'שַׁמָּש' קורא להתאסף לתפילת מנחה (ראה שם). אולם, אף למנהג זה, בסעודה גדולה, שיש בה חשש לשכרות – אף אם הסעודה החלה לפני חצות, שהוא זמן בו מותר לכל הדעות להתחיל בסעודה – אם משעֵר שהיא תמשך עד לסוף היום, יפסיק בהגיע זמן מנחה קטנה, ויתפלל; ויש אומרים שאינו צריך להפסיק אלא בכדי שיישאר זמן לתפילה מבעוד יום, ויתכן שניתן להקל. [שו"ע ב, עם משנ"ב, שעה"צ, וביה"ל; וביאורים ומוספים דרשו]
אילו מאכלים ומשקאות נכללים באיסור הסעודה לפני תפילת מנחה?
כאמור, אחד העיסוקים האסורים לפני תפילת מנחה, הוא – אכילת סעודה. הסעודה האסורה היא – אכילת פת, עוגה וכל מאפה הנחשב ל'פת הבאה בכיסנין' (ראה שו"ע קסח, ז), בכמוּת של יותר מ'כביצה' – ובמידות זמננו: יותר מ־45-100 סמ"ק, לשיטות השונות – ואף אם אוכלם בדרך עראי; וכן אכילת תבשיל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן בצורה של 'קביעות' לאכילה, בכמות הנ"ל. אבל פת ועוגה בכמוּת של 'כביצה' ופחות, או תבשיל דגן שלא בדרך של 'קביעות' לאכילה, וכן פירות ומאכלים אחרים שאינם דגן, בכל כמוּת שהיא – מותר לאוכלם אף לאחר שהגיע זמן 'מנחה קטנה'. ויין ומשקאות חריפים, אסור לשתות מהם כמוּת של יותר מ'כביצה', מחשש שמא ישתכר ולא יתפלל; אבל משקה שאינו משכר מותר לשתות בכל כמוּת שהיא. [שו"ע ג, ומשנ"ב לד ו־לה; ביאורים ומוספים דרשו, 44 ו־46; וראה שם, 43; וראה משנ"ב ל, לענין חשש שכרות]