היום נעסוק בנושא: עניית 'אמן'
יום חמישי כ' בניסן תשע"ו
על איזו ברכה מותר לענות 'אמן' פעמיים?
בעת עניית אמן על ברכת שבח והודאה, יש לכוון: "אמת היא הברכה שבֵּרך המברך ואני מאמין בזה", דהיינו שאמת היא שמבורך שם ה', ואמת הוא תוכן הברכה. ואם יש בברכה גם בקשה, יש להוסיף כוונת בקשה שהלואי ויתקיים דבר זה שביקש המברך. ועל ברכה כזו מותר לענות פעמיים אמן - האחת על השבח וההודאה שבברכה, והשניה על הבקשה. וכן כששומע שתי ברכות יחד, יענה אמן פעמיים, ויכוון בכל אחת מהפעמים על ברכה אחת; אך עדיף לומר 'אמן ואמן'. [סעיף ו וס"ק כד-כה; ביאורים ומוספים דרשו, 43 ו־46]
החזן מסלסל בקולו בסוף הברכה - האם מותר לענות אחריו 'אמן'?
אסור לענות 'אמן חטופה', דהיינו שאין לקרוא את האות א' שבאמן ב'חֲטָף', שהוא ניקוד 'שְׁוָא' הנוטה ל'צֵירֶה', כיון שניקוד זה מבטל את משמעות המילה, והוא הדין לכל ניקוד אחַר מלבד 'קמץ גדול'. וכן אין לענות אמן בחטיפה, כלומר, טרם שישלים המברך את אמירת המילה האחרונה שבברכה; ואם המברך מנגן בסוף המילה לאחר שכבר הושלמה משמעותהּ - כגון שאומר "שומע תפילה" ומסלסל בקולו לאחר שכבר אמר 'לָה' - נחלקו הפוסקים אם מותר לענות אז אמן. [סעיף ו וס"ק כט-ל; ביאורים ומוספים דרשו, 57]
האם מותר לענות 'ברוך הוא וברוך שמו' בשמיעת ברכות ההבדלה?
בכל ברכה שאדם שומע, צריך לומר לאחר גמר הזכרת שם ה': "ברוך הוא וברוך שמו". ואסור לומר זאת בשעה שאסור להפסיק בדיבור, כגון באמצע פסוקי דזמרה, קריאת שמע או הלל. וכן אין לומר זאת בעת שמיעת שם ה' בברכה שיוצאים ידי חובתה בשמיעה מפי אחֵר, כגון כששומע הבדלה; ובדיעבד, אם אמר ברוך הוא וברוך שמו, יצא ידי חובת הברכה. ונחלקו הפוסקים אם מותר לכתחילה לענות ברוך הוא וברוך שמו בעת שמיעת ברכות התורה וההפטרה. [סעיף ה וס"ק כא; ביאורים ומוספים דרשו, 34, 36 ו־39]