לרגל יומא דהילולא של רבינו הקדוש רבי חיים בן עטר זיע"א, בעל הספר הקדוש 'האור החיים', אשר הפליגו בשבחו כל גדולי דורו והדורות שלאחריו, ואמרו שהלימוד בספר זה מטהר ומזכך את הנפש ומזכה את הלומד להגיע למדרגות גבוהות בעבודת ה' – כדאי שנחדד נקודה מסוימת במשנתו של בעל ההילולא.
ידוע לאלו הרגילים בלימוד האור החיים הקדוש, שדרכו היא שבכל פעם שיש בכתובים מה שנראה כחטא ועוון שנעשה על ידי אחד מן הצדיקים, הוא מבאר את כוונתו של אותו צדיק ומה ראה על כך לעשות כדבר הזה, ואינו נח ושקט עד שמבאר בארוכה את כוונתו של הצדיק ואת גודל מעלתו בעבודת ה', שמתוכה הגיע לכלל טעות שהיא דקה מן הדקה, כשאצל אנשים פשוטים היה נחשב הדבר למצווה רבה, אך מפני שהקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה, נחשב דבר זה לעוון.
וכזאת אפשר למצוא בכמה וכמה מקומות באור החיים הקדוש, כאשר ראינו עתה בפרשת מי מריבה, שהאור החיים הקדוש מביא עשרה פירושים שונים שפירשו הקדמונים בחטא של מי מריבה ולא נחה דעתו עד שיצא בפירוש מחודש ונפלא מאוד, כדי לטהר ולנקות את משה ואהרן קדושי ה' מכל חטא ואשמה, ולבאר שכל חטאם היה בדקה מן הדקה וכנ"ל.
והנה ידוע מאמר צדיקים על מה שמכנים פטירת הצדיק בכינוי 'שבק חיים לכל חי', שכל צדיק בפטירתו מניח אחריו את מדרגותיו הנעלות, ומשאיר אותם כהפקר בזה העולם, וכל החפץ ליטלם לעצמו יוכל לעשות זאת, וכך גם השאיר רבינו האור החיים הקדוש את כל מדרגותיו בזה העולם וכל החפץ ליטול דרגותיו הנפלאות יכול לעשות זאת, ורחמנא ליבא בעי.
אבל יטענו הטוענים ויאמרו האומרים, מה לנו ולדרגותיו המופלאות של האי תנא דארץ ישראל אשר כל רז לא אניס ליה, והיה מציץ ורואה במראות אלוקים סתרי תורה רזין דרזין, ואין נוכל אנו להידבק במידותיו הנוראות.
ואכן צדקו דבריהם ואין לנו כמעט שום אחיזה בדרכיו של האור החיים הקדוש, אבל בעניין זה של לימוד זכות, הרי הוא שווה לכל נפש, ובנקל יכול האדם להתעלות בדרגה זו, אם רק ירגיל עצמו לראות בעין טובה וללמד זכות על כל אדם במושכל ראשון שלו, לפני שיטעה לחשוב מחשבות רעות על הזולת. ועל ידי הידבקות במידה זו, נוכל להגיע ממנה כחוט המקשר לשאר מידותיו של רבינו האור החיים הקדוש זיע"א.
ושורש הדבר עיקרו הוא ההתחזקות באהבת ישראל. כי זה פשוט וברור הוא, שהאוהב ישראל דן את כל אחד לכף זכות, ולא דבר קשה הוא מכם, כי תלוי הדבר כמה אהבה יש לו לאותו אדם שצריך לדון אותו, ובוודאי כל אדם ידון את אהובו לזכות.
ודוגמה לדבר אתן, כאשר אחד השכנים בבניין מרחיב את ביתו ובנה חדר נוסף וכדו', מטבע הדברים העבודות גורמות לרעש ולכלוך ומפריעות את סדר היום התקין של דיירי הבניין. אמנם, מי שיש לו עין טובה והוא אוהבו של השכן הבונה, שמח בשמחתו ומוכן לסבול את מעט הצער ועוגמת הנפש הנגרמת מעבודות אלו לזמן מוגבל מאוד, כדי שהשכן האהוב עליו יוכל ליהנות מההרחבה עוד רבות בשנים.
אבל מי שעינו צרה בשל אחרים, לא זו בלבד שהוא צריך 'לסבול' בראותו שהשכן השני משפר את תנאי המחייה שלו, הוא עוד צריך גם לשאת בדומיה את הרעש והלכלוך?! כמובן שמהר מאוד הוא כועס ומתקצף על כל דבר קטן שמטריד את מנוחתו, כי מלכתחילה עינו צרה בשכנו, והוא אינו יכול ללמד עליו זכות אם אירע שקצת התלכלך המרחב הציבורי או שהרעש מהבנייה גלש בדקות אחדות אל מעבר לשעות שעליהם סיכמו מראש וכדו'.
ואין ספק שאם היה זה השכן הבונה ומרחיב בנו של אותו שכן צר עין, הוא היה שמח עם כל דפיקה ועם כל שק מלט נוסף שנכנס אל בית בנו שעכשיו משפר את תנאי המחייה שלו, הרעש לא היה מפריע לו והלכלוך לא היה נתפס בכלל במבטו כשהיה חולף על פניו, כי הוא אוהב את בנו ורוצה בטובתו, ואם העבודה היתה נמשכת גם אל תוך הלילה היה שמח שכך ייטיב לבנו כשהעבודה תסתיים מהר יותר. וזהו הסוד של לימוד הזכות, ככל שגדולה האהבה והחיבה בין האנשים, כך יוכלו ללמד זכות זה על זה בצורה טובה יותר.
וזכורני שפעם בא אחד מהשכנים שלנו וביקש לבנות מרפסת בקומה שמעלינו, והיו שאמרו שהדבר יפריע כי המרפסת תכסה את השמש מאתנו ולא ייכנס אור טבעי של שמש מרפא לביתנו.
אבל אמרתי על טענות אלו שהם עצת היצר, כי הרי אור לא חסר בימינו וכל אחד יכול להדליק את אור החשמל בפרוטות אחדות לחודש, וגם אם לא יהיה לנו שמש מרפא בביתנו, הרי באותו פסוק נאמר גם 'שמש מרפא וצדקה', וגם אנו צדקה תהיה לנו מכך שאנו נוהגים טובת עין בשכן, ובצאתנו לרחובה של עיר בדרך לבית המדרש או לקניות וסידורים וכדו', או אז נזכה גם לשמש מרפא.
ובעניין זה של הרחבת הבית וכדו', הרי אין ספק שאם השכן שבונה ומרחיב ילמד זכות על השכנים המתנגדים לו, יבין את כאבם, ויראה להם שהוא מבין את הצער שלהם על הלכלוך והרעש, וינסה בכל דרך לרצותם, או אז גם הם יבינו אותו יותר וינסו לבוא לקראתו עד כמה שהדבר אפשרי.
וכלל זה של לימוד זכות ושל הירידה לדעת האחר, הוא כלל גדול מאוד גם בחינוך הילדים, ושומה על כל הורה ללמד זכות על בנו, ולהבין אותו ואת צרכיו, כי אם ההורים מבינים את הילד ויורדים לעומק דעתו למה עשה כך וכך ומדוע הוא מתקשה לשמוע בקולם בעניין זה או אחר, או אז הם יוכלו להשפיע עליו, כי הילד יראה שההורים אוהבים אותו ומבינים את הקושי שלו ובכל זאת הם מצפים ממנו להתנהג בהתאם לדרישותיהם, וייקל עליו לעשות זאת כשהוא יודע שהם דואגים לו ולא רק דואגים לכבודם ולנוחיותם.
כי על ידי אהבה באים ללימוד זכות, ועל ידי לימוד זכות מקבלים יותר אפשרות להשפיע על הזולת ולשנות את דרכיו.
וצריכים לדעת שאפשר ללמד זכות על כל אדם באשר הוא, ותמיד אפשר למצוא נקודת זכות, והדברים פשוטים, כמו שאמרתי על מה שכתב בספר 'חרדים' שאסור לאדם לחשוב רעה על אביו, ומי שחושב ראה על אביו או על אמו הרי זה בכלל 'ארור מקלה אביו ואמו'.
ולכאורה הדבר תמוה, איך אפשר שלא לחשוב רעה על אבא, הרי יש אנשים שאבותיהם נהגו בהם בדרך לא טובה, בהכאה והשפלה וכדו', באופן חריג שגורם למצוקות נפשיות אצל הילדים לכל ימי חייהם, והילדים נדרשים שלא לחשוב על כזה אבא שום דבר רע.
וזה ברור שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואם כך נצטווינו אות היא שכל אחד ואחד מסוגל לקיים את המצווה הזאת, גם מי שאביו אדם רע מעללים וקשה עורף.
אלא משל למה הדבר דומה לאחד שכמעט טבע בים, והגיע אדם שאינו הולך בדרכי ישרים ושמו יצא לדיראון על מעשיו הרעים, ובכל זאת חירף נפשו וקפץ למים כדי להציל את הטובע, האם האיש שניצול על ידו יחזיקנו לאדם רע ומושחת? בוודאי יחשוב עליו רק טובה ולא יפן בכלל בשום אופן למעשיו הרעים הגם שהם ידועים ומפורסמים לכל.
על אחת כמה וכמה כשאב פוגע בבנו, והרי אביו נתן לו חיים ולא רק הציל אותו באופן חד פעמי, והתורה אמרה "כבד את אביך ואת אימך", וצריך האדם לשים על לבו רק את הדברים הטובים שקיבל מאביו ולמחוק מזיכרונו או להסיח מדעתו את כל העניינים הלא טובים.
כך הוא גם לעניינו, כשרוצה אב להשפיע על בנו, הוא צריך לאהוב אותו בכל לבו ונפשו ולראות רק את מעלותיו, וכשרוצה להשפיע על השכן שלא יפריע לו לבנות צריך גם ללמד עליו זכות באופן כזה.
ויהי רצון שבזכות העסק שעסקנו במידה של עין טובה ולימוד זכות, נזכה להידבק בכל דרכיו ומעלותיו הנפלאות של רבינו בעל ההילולא, קדוש ישראל ותפארתו רבינו חיים בן רבי משה, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.