ישראל וייס
כבר 11 ימים שהוא ספון בחדרו שבבית המלון הסיני, בשנחאי הגדולה. 11 ימים שבהם הוא נמצא בבידוד מוחלט.
אחת לשעתיים נשמעת נקישה על הדלת. הוא חייב לפתוח אותה, מהעבר השני עומד פקיד סיני חמור סבר, שעיניו המלוכסנות אך בקושי נשקפות מבעד לברדס שהוא עוטה על ראשו.
הוא מחזיק בידו מד חום, מקרב אותו מעט למצח הנבדק, ובודק את התוצאה שהתקבלה. רושם אותה בטופס המתאים, וממשיך הלאה, אל החדר הסמוך. הדלת נטרקת, ונשארת סגורה למשך השעתיים הקרובות. בעוד 120 דקות בדיוק, תישמע נקישה נוספת על הדלת, ושוב יחזור על עצמו הטקס. כך כל שעתיים, כל יום, כבר 11 ימים רצופים, ועוד נותרו לו שלושה ימים נוספים לבלות בחדר הסגור.
אחת ליומיים מקבל הביקור תפנית מעניינת. בנוסף למדחום, מגיע גם מטוש: "הסינים לא יודעים חכמות", הוא מספר, "כשהם עושים בדיקת קורונה, המטוש נכנס פנימה במעלה האף, ואתה מרגיש את זה כמה שעות לאחר מכן. עלה בדעתי שאולי הם מנסים לקרוא את המחשבות של הנבדק. אם הוא רק חושב על קורונה חלילה וחס, אחת דתו להיכנס להסגר מחמיר יותר וממושך יותר…".
על השולחן בחדר מונח מחשב נייד, ולצדו מדפסת. מספר ספרי יסוד נמצאים שם, גמרא, סידור, חומש, משנה ברורה, חק לישראל, תהילים וכמה ספרים חסידיים וספרים לקריאה תורנית קלילה ונעימה, לזמנים של נסיעה ממושכת או המתנה במשרדו של מנהל מפעל כזה או אחר. לצד כל אלו מצויד המחשב בתוכנה שמאפשרת לו לקרוא מהמסך וגם להדפיס עמודים מתוך ספרים תורניים ככל אשר תאווה נפשו.
**
"את סין אני מכיר כבר הרבה מאוד שנים", מספר לנו כ"ק האדמור משאץ אשדוד שליט"א, הרה"צ רבי דוד מושקוביץ שליט"א, ראש מערכת הכשרות 'בד"ץ שאץ' SKS, בשיחה המתנהלת מתוך אותו חדר מלון שהפך עבורו לבית כלא זמני.
"לפעמים אנשים חושבים שסין זאת מדינה אחרת. מדינה גדולה, רבע מאוכלוסייתה העולם מתגוררת בסין, ועדיין מדינה. אבל האמת היא שסין זה עולם בפני עצמו. יש להם תרבות אחרת, שפה שונה לחלוטין מהשפות שאנחנו מכירים במערב, סולם ערכים שונה לגמרי, ואופן התנהגות ייחודי לסינים".
האדמו"ר שליט"א מגיע לסין כחלק מהפיקוח שלו על מערכת הכשרות. הוא אינו מסתפק בשליחת משגיחים למקומות מרוחקים. הוא מבלה בעצמו חודשים ארוכים בסין בכל שנה. בקיץ, בחורף, בין לבין, הוא ביקר בסין כבר עשרות פעמים, וחרש אותה לאורכה ולרוחבה.
"בכל מקום שאני הולך, לא רק בסין, גם במדינות אחרות בעולם, אני תמיד עם 'לבוש מלא', עם המגבעת החסידית והקפטן הפרחוני. אף פעם לא הורדתי את הבגדים הללו ולא ניסיתי להיטמע באוכלוסיה המקומית.
"יש מקומות בעולם שזה קצת מסוכן להסתובב ככה, אבל בסין זה ממש לא מסוכן, וזה אפילו כבוד. אני מגיע לפעמים לכפרים נידחים ועיירות מרוחקות. יש בסין כפרים שמתגוררים שם ממש משפחה אחת או שתיים. הגעתי פעם לכפר שבו התגוררו ארבע נפשות בלבד, הם ראו אותי ושאלו אותי מה זה הלבוש המוזר הזה. אמרתי להם באנגלית, כמובן באמצעות מתורגמן שאני יהודי. היית צריך לראות את ההתרגשות. יהודי? יהודי אמיתי??? הם רוצים לגעת, ללחוץ את היד. המון המון סינים מבקשים להצטלם איתי, וזה כבוד גדול עבורם שהם זכו לפגוש יהודי ואפילו לדבר איתו.
"כי באמת יש בסין הערכה גדולה מאוד לעם היהודי. הם ממש מעריכים ואפילו מעריצים את היהודים. בתרבות שלהם זה מוטמע חזק מאוד העניין הזה, הם בטוחים שכל היהודים עשירים וחכמים ומוכשרים מאוד.
"פעם אמר לי איזה סיני, דווקא אינטליגנט, שהיהודים שולטים בעולם. "אתם שולטים בתקשורת העולמית, כל הבנקים בעולם בבעלות שלכם, אין מה לומר, היהודים זה העם הכי חזק והכי מצליח בכל העולם".
"ניסיתי לבדוק אם הוא אומר את זה בקנאה, אולי בשנאה, או מעין סוג של ביקורת. אבל לא! הוא אמר את זה בהערכה אמיתית.
"זה הזכיר לי את הסיפור הידוע שמספרים שאבא אחד שלח את בנו ללמוד בישיבה, ולאחר תקופה הבן שלח לו מברק קצר ובו ארבע מילים: "אבא, שלח לי מכנסיים".
"האבא כעס מאוד והחליט להגיע לישיבה כדי לנזוף בראש הישיבה על כך שהוא ככה הורס את החינוך של הילד. ככה מדברים לאבא? מחלקים לו פקודות? אבא!! שלח לי מכנסיים!!! מה זה? אני חייב לו משהו? איזה מן חינוך נותנים לו בישיבה?
"הגיע האב הזועם לישיבה, וראש הישיבה שמע את טענותיו. אמר לו, תביא לי את הדף. הוא מסתכל בדף וקורא בלשון תחנונים: "אבא… תביא לי מכנסיים…".
"אפשר לומר את אותם המשפטים והמשמעות שונה מן הקצה אל הקצה, אותו סיני בעצם השמיע סיסמאות שבמדינות אחרות משמשות בעיקר את האנטישמים כהסתה נגד היהודים, אבל הוא, בהיותו סיני שמכבד יהודים, אמר את זה בדרך של כבוד והערכה…".
**
את השיחה עם האדמו"ר משאץ אנחנו עורכים לאחר שהוא שיגר מכתב תודה להנהלת 'דרשו', ובו הוא מציין כי זה כמה שנים שהוא שומע מדי יום את שיעורו של מגיד השיעור הרה"ג ר' אפרים סגל, בדף היומי על הש"ס הבבלי: "בסין הרחוקה ובכל מקום בעולם, השיעורים של 'דרשו' תמיד אתי ואני תמיד יכול ללמוד דף היומי בלי שום קושי…", כתב האדמו"ר במכתבו, "על כך יש לי הכרת הטוב גדולה מאוד לרב סגל שליט"א, ולארגון 'דרשו' כולו".
"אני עכשיו בבידוד של שבועיים בבית המלון, ולאחר מכן אני צריך להיות בבידוד של שבוע נוסף בכל מקום שאבחר, שזה כמובן גם הולך להיות בית מלון, אחר אומנם אבל עדיין מלון. יש לי את כל הזמן שבעולם, ואני ב"ה מתפלל כל יום ותיקין ולאחר מכן יש לי שפע של זמן ללמוד ולהתייגע בגמרא.
"אבל ברגע שיעבור השבוע השלישי אני הולך לעבוד בקצב מאוד גבוה", הוא מוסיף, "כבר שנה וחצי שלא הייתי בסין, מאז החלה התפרצות הקורונה בעיר וואהן, רבים מהמפעלים שהיינו עובדים איתם הפסיקו לייצר מזון כשר כי לא היו משגיחים בכל סין, עכשיו התחילו קצת לבצע הקלות והצלחתי סוף סוף להיכנס לסין, אני צריך לשקם את כל מערכת הקשרים עם עשרות המפעלים המספקים בחלקם מוצרי גלם למאות מפעלים אחרים, והכשרות שלהם חשובה מאוד לכמה וכמה מערכות כשרות שמסתמכות עלינו במוצרים אלו.
"בנסיעות האלו, קשה מאוד לשבת וללמוד. נכון שיש זמן בתוך הרכב, אבל גם בנסיעה יש לי עובדים סיניים שכל הזמן מתאמים לי פגישות וביקורים ומפתחים קשרים חדשים. זה המון עבודה, המון פרטים, לסגור קצוות, לתאם מול מפעלים במדינות אחרות אם הם צריכים חומר גלם כזה או אחר, ואיזה מוצרים דחופים יותר שיהיו בכשרות מהודרת כי המלאי שלהם כבר אזל מהמפעלים וכו' וכו'.
"בימים כאלו, השיעורים של הרב סגל, הם פשוט הצלה בשבילי. לא מצאתי שיעורים טובים מהם באידיש. הם מאוד מתאימים עבורי כי הם נמסרים בשפה בהירה וקולחת, בצורה ברורה וחדה, כל מילה מחושבת ושקולה, הרב סגל פשוט נותן לנו את דפי הגמרא עם כפית של זהב לפה, כך יש לי תמיד מעין חברותא זמין, הוא לומד איתי בכל שעה שאני רוצה ללמוד, איזה דף שאני בוחר, הוא תמיד נמצא בשבילי, ואני מאוד אוהב ללמוד איתו…
"משך השיעורים של הרב סגל קצר יחסית, כך גם כשאני מאוד עסוק וטרוד, אני יכול ללמוד דף חדש, לחזור על הדף של אתמול ושלשום, להקשיב לדף של מחר, וכל זה בין שיחת טלפון אחת לשניה ובין ביקור במפעל לבין פגישה עם המנהל שלו שקצת מאחר להגיע ונותן לי להמתין לו כמה דקות".
**
אנחנו שואלים את המומחה הגדול לכשרות בסין, כיצד הוא עצמו זוכה לאכול אוכל כשר בעודו נמצא בבידוד בבית המלון…
"לשמחתי יש לי פה ידיד נאמן, רבה של הקהילה הספרדית בשנחאי, שרעייתו הרבנית מבשלת ושולחת לי אוכל כשר למהדרין, הם לא מוכנים לקבל על זה תשלום, ועושים את זה ממש לשם מצווה עם כל הרצינות. אשריהם ואשרי חלקם. זה לוקח שש או שבע שעות עד שהאוכל מגיע אלי כל פעם, כי הנהלת המלון עושה בעיות ומערימה קשיים, אבל בסוף זה מגיע וב"ה לא חסר לי דבר.
"יש פה חוץ ממני במלון של המבודדים יהודי נוסף, טומי פרינדלנר, הוא יהודי מבוגר כבן 85, איש נמרץ עם רוח צעירה ובעל צדקה גדול. הוא נחשב לראש הקהל של קהילת חב"ד בשנחאי. הוא נמצא בחדר אחר כמובן, כי כל אחד נמצא בבידוד לבד. אסור לנו לצאת מהחדרים. "הסינים הם עם צייתן. במערכת החינוך שלהם משקיעים הרבה מאוד בנושא הזה, לציית לשלטונות, לא להתערב במה שלא קשור אליך, אל תתווכח עם הממשלה.
"כשאני הגעתי לסין בפעם הראשונה, היו כאן בעיקר דרכי עפר. זאת היתה מדינה עניה ונחשלת. הם התפתחו בצורה יוצאת דופן, סין היום היא מעצמה לא רק צבאית אלא גם כלכלית וטכנולוגית. התשתיות קודמו במהירות עצומה, והסינים מאוד מרוצים מהתנהלות המשטר באופן כללי. אין להם סיבה מיוחדת להתלונן, יש יותר כסף, יותר שפע, רמת החיים שלהם בשיפור מתמיד, והם גומלים למשטר טובה בכך שהם מצייתים בלי חכמות. כך הם הצליחו גם להתגבר על התפרצות הקורונה, באמצעות צייתנות מוחלטת של למעלה ממיליארד סינים שפשוט שומרים על ההנחיות ואף אחד מהם לא מזלזל בהן.
**
"לפעמים אני יושב במפעלים במשך ימים שלמים", מספר לנו האדמו"ר. "לא תמיד אפשר להביא משגיח, יש מקרים שצריך לבוא למקום, לבדוק את חומרי הגלם הבסיסיים, לשמור יומיים שלושה ולקבל אספקה של חומר גלם למפעל זה או אחר, למשך שנה קדימה.
"אני יושב שם במשך שעות, מוציא גמרא קטנה ומתחיל ללמוד. הסינים נעמדים מסביב ומנסים לבדוק מה זה. ספר כל כך צפוף, על כמה סוגי כתב, בעיצוב משונה. כשאני אומר להם שזה תלמוד, הם נורא מתרגשים. לא רק שהם רואים יהודי, הם גם רואים אותו עוסק בלימוד התלמוד…
"וזה מאוד מעניין, כי סין היא מדינה קומוניסטית, יש להם יחס מאוד זהיר ומסוייג כלפי דתות. למזלנו, היהדות אינה דת מוכרת בסין באופן רשמי, ולכן הם מעלימים עין מפעילות יהודית. לנוצרים והמוסלמים להבדיל יש הגבלות, כל איש דת חייב לעבור קורסים והכשרה מטעם המשטר, עוקבים אחרים, בודקים מה הם מטיפים ואיך הם פועלים. מהיהודים הם מתעלמים, וזה לא אכפת להם כי היהודים באמת לא עושים פעילות בקרב הסינים ולא מהווים איום כלשהו על המשטר הסיני או על התרבות הסינית שמאוד מאוד חשובה להם".
בהקשר זה מספר האדמו"ר על ביקור שעשה לפני שנים אחדות במחוז שינג'אן: "זה אזור שבו יש מתיחות גדול מול המוסלמים", הוא מסביר, "ולכן יש שם סידורי אבטחה יותר קפדניים, בשונה משאר המחוזות בסין שבהם פחות בודקים את העוברים והשבים.
"הגעתי לעיירה מרוחקת בקצה של מחוז שינג'אן, ביקרתי במפעל בדקתי מה שהייתי צריך לבדוק וסיימתי את הביקור. נשארו לי שמונה שעות להמראה, ושכרו לי חדר בבית מלון מקומי שאוכל לנוח עד לטיסה.
"החלטתי לצאת קצת לבדוק את השטח, הלכתי ברחוב, נכנסתי לחנות קניתי קצת פירות שיהיה לי לאכול, חזרתי לחדר והתיישבתי ללמוד קצת.
"כשאני נמצא בבית, יש לי תירוצים", הוא אומר, "פעם צריך ללכת לבנק, למכולת, לטפל בילדים, לעשות עסקים. אבל עכשיו אני תקוע בבית מלון נידח במחוז מבודד בסין הרחוקה. אין לי שום עיסוקים, אם עכשיו אני לא אלמד, איזה תירוץ אני אספק שם בשמים? אהה?, אז חייבים ללמוד כדי להציל את הכבוד האבוד…
"בכל אופן, אני יושב לי עם הגמרא שלי, ופתאום דפיקות חזקות בדלת. אני פותח, ומולי עומדים שבעה או שמונה שוטרים סיניים, חמושים היטב, והם דורשים ממני להזדהות בפניהם.
"אני מנסה לדבר איתם באנגלית, הם לא מבינים. רק אחד מהם מבין כמה מילים, אבל לא יותר מזה. הוצאתי דרכון, תעודת זהות, מסמכים, הראיתי להם את כרטיס הטיסה שאיתו הגעתי ואת הכרטיס שאיתו אני אמור לצאת מכאן בעוד כמה שעות, הראיתי להם את ההזמנה לפגישה במפעל.
"הם בדקו את המסמכים וכשראו את הדרכון אמר לי השוטר שידע קצת אנגלית: "אה… יזראל? יזראל!!! אוקיי, יזראל גוד!!! וורי גוד". הוא לחץ את ידי והם נעלמו להם.
"מה התברר? התושבים ראו אדם עם זקן גדול מסתובב ברחוב, עם לבוש משונה, והיו בטוחים שאני מוסלמי חלילה, בטח מחבל שבא לרגל אחריהם ולהוציא לפועל מתקפת טרור. כמובן שהם דיווחו למשטרה, ובסין אין חכמות, המשטרה מאתרת אנשים בתוך רגעים. יש להם מצלמות במקומות רבים, עם תוכנה לזיהוי תווי פנים, הם יכולים למצוא כל אחד בקלות וביעילות יוצאת דופן. ארצות המערב יכולות רק לקנא בהם על היכולת שלהם למגר פשיעה וטרור. כך הם הגיעו אלי לבית המלון, וכשראו שאני יהודי ישראלי, והבינו שאין לי שום קשר לאיסלאם חלילה, הבינו שאני כמובן לא טרוריסט ונפרדו ממני בידידות.
"בכל מקרה, ההמלצה שלי ליהודים שמגיעים לכאן לבקר, אם לצרכי כשרות או לעסקים אחרים, קודם כל אל תשכחו להאזין לשיעורי 'דף היומי' ב'דרשו', זה מאוד יעזור לכם.
"חוץ מזה כדאי שתדעו, שהסינים אוהבים יהודים ומכבדים יהודים, אבל אנחנו חייבים גם להתנהג אליהם בכבוד. אסור לפגוע בתרבות שלהם, אסור להתווכח איתם ולזלזל בהם. צריך לכבד אותם, להעריך אותם, והם מחזירים יחס מכבד ומעריך בחזרה.
"במחשבה שנייה, זה נכון לא רק לגבי הסינים, אלא פחות או יותר לכל עם ולכל אדם בכל מקום בעולם…".