מדוע צריך לחתוך את המקום שנמצאה בה החיטה ולא מספיק לקלוף? • האם יש חילוק בדין בין אם צלה את התרנגולת ע"ג שפוד לבין אם צלה אותה ע"ג גחלים? • מדוע כאשר נמצאה חיטה בזפק של העוף, העוף מותר? • וע"י מי אין ראוי לעשות את ענייני הפסח? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תס"ז סעיף ט"ו – ט"ז במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, תרנגולת צלויה שנמצאה בה חיטה מבוקעת בפסח, חוששים שמא החיטה פעפעה סביבותיה, וצריך לחתוך בתרנגולת סביבות החיטה, את המקום שהוא משער שהחיטה פעפעה שם, ולהשליך, ואומר המ"ב, שבזה אין חולק שלא מספיק קליפה, אלא צריך לחתוך, כיוון שע"י הצלייה, החיטה מפעפעת ומתפשטת יותר, ואם מדובר בתרנגולת שמינה, כל התרנגולת נאסר, כיוון שכאשר המקום שסביבות החיטה הוא שמן, אע"פ שהחיטה מטבעה היא כחושה, השומן שסביבות החיטה מפטם את החיטה, והחיטה מפעפעת בכל התרנגולת, ואוסרת את כולה, ולכן לא מספיק שיחתוך באומד הדעת את אותם מקומות שהוא חושב שהיא פעפעה שם, אלא היא פעפעה לכל התרנגולת כולה.
תרנגולת צלויה שנמצאה בה חיטה, יש אוסרים את כולה, והטעם, כיוון שכשהופכים את השיפוד, מתפשט הטעם בכולה, ומבאר המ"ב, שדווקא באיסור חמץ שאסור אפילו במשהו, חוששים לכך, ואומר המ"ב, משמע שכל זה דווקא אם צלה אותה ע"ג שפוד, שכיוון שהוא מהפך בשפוד, הטעם מתפשט בכל התרנגולת, אבל אם צלה אותה ע"ג גחלים , אין לאסור יותר מכדי פעפועו, ולדעת הרב בהג"ה ודאי אין להקל בצלי יותר מבמליחה, ואסור בצלי כמו שאסור במליחה, ואותה חתיכה אסורה.
יש מי שמחמיר לאסור את כל התרנגולות שהיו צלויות איתה באותו שפוד, כיוון שע"י היפוך השפוד, הטעם מתפשט בכל התרנגולות כולם, ואומר המ"ב, שדווקא אם התרנגולות נוגעות אחת בשנייה ע"ג השפוד, אז כולם אסורות, אבל אם אינם נוגעות זו בזו, שאר התרנגולות אינם אסורות, ואנחנו לא אומרים שהשפוד מעביר את הבליעות מאחת לשנייה, ואם התרנגולת שמינה היא אוסרת דרך השפוד את כל שאר התרנגולות כולם, ואפילו אינם נוגעות זו בזו, והמקור חיים מקל בזה, ואפילו לדעת המג"א אין להחמיר בזה אלא במבוקעת שהאיסור שלה ודאי, אבל לא באופן שהתרככה, שבלאו הכי לא ברור שהיא אסורה.
חיטה או שעורה שנמצאת בזפק של העוף לאחר שהבהבו את העוף, העוף מותר, ומבאר המ"ב, שהבהוב אינו כמו צלי, אלא הוא אוסר רק כדי קליפה, והזפק הוא עם קליפה, ולכן משליך את הזפק, ושאר העוף מותר, ואומר המ"ב, שלא נחשוב שמשווים איסור לטומאה, וכשם שלגבי טומאה חיטה או שעורה נחשבים כמעוכלים, כך לגבי איסור, אלא הם לא נחשבים כמעוכלים לגבי איסור, והם עצמם צריכים שריפה, ובמ"ב מביא, שמשמע שאפילו אם הם שבורים, הם לא נחשבים כמעוכלים, אבל הגר"א חולק, וסובר שמשויים איסור לטומאה, וכשם שלגבי טומאה חיטה או שעורה נחשבים כמעוכלים, כך לגבי שעורים נחשבים כמעוכלים גם כאשר הם שמנים, והם לא נאסרים.
מביא המ"ב בשם ספר התניא, כל ענייני הפסח לא יעשה ע"י גוי, וכן ראוי שלא יעשה ע"י קטנים.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א