בדק בית
שאון והמולה מילאו את רחובות העירה הדלה רימינוב. צהלות סוסים, צלצולי חרבות וצחוק גס.
פלוגת קוזקים איוותה לחניית ביניים במסעה את רימינוב, העיר שהתפרסמה בכל תפוצות ישראל הודות לצדיק הקדוש רבי מנחם מנדל מרימינוב זכותו יגן עלינו, ששכן בה ומשם האיר לעולם כולו.
כמנהגם של קוזקים, ראשית כל תרו אחר מקום מתאים לשכן בו את סוסיהם, אלו הסוסים החביבים עליהם כבבת עיניהם.
בקתות הקש של יהודי העיר לא ממש מצאו חן בעיניהם, ובתים אחרים לא היו בנמצא בעיירה הקטנה והבוצית…
הבית היחיד שהתנשא מעל כל בתי העיירה, היה המקדש מעט. בית הכנסת המקומי אותו דאגו היהודים לפאר ולהדר ככל יכלתם הדלה, לקיים את מה שנאמר (עזרא ט ט): 'לרומם את בית אלוקינו'.
ראו הקוזקים המגושמים את בית הכנסת – בית אבן גבוה ומאוורר, ואף תנור חימום הגון נבנה בו.
מיד קראו לראש הקהל, וציוו עליו לפנות את בית הכנסת עד מחר בבוקר.
באו כל הקהל נרעשים ונחרדים אל הצדיק רבי מנחם מנדל: "איכה יחללו את בית ה'?!"
התיישבו הפרנסים וראשי הקהל, וטיכסו עצה בחדר הצדיק, כיצד ידחו את הרעה.
קם אחד משבעת טובי העיר ואמר: "הסכיתו ושמעו, עלה רעיון במוחי!
הכל יודעים כי ברבות השנים נפערים חורים בגג בית הכנסת, ולצערנו, בעת הגשם מטפטפות טיפות לתוך ההיכל.
הרי החורף קרב ובא, נראה להם לקוזקים את החורים בגג, ונסביר להם שבית הכנסת אינו פתרון מוצלח בעבורם.
הרי בעוד זמן קצר ירדו גשמים ושלגים, והסוסים עלולים להצטנן ולמות…"
כשמוע הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מרימינוב את הדברים, זקף את ראשו בתקיפות, ואמר: "הפעולה הראשונה המוטלת עליכם לעשותה, היא תיקון הגג! עוד הלילה יש להתחיל בתיקון הגג וסתימת החורים שבו!"
תמיהה רבתי הצטיירה על פני כולם.
ראש הקהל היה הראשון שפתח את פיו בהכנעה והחל לשאול: "אבל רבינו, לשם מה? האם נתקן את גג בית הכנסת עבור הקוזקים הרשעים?!"
אחריו החרו החזיקו כולם: "הלא עצה זו היא המפלט האחרון שבידינו להימלט מרוע הגזירה, ואם נתקן את הגג, כיצד נוכל להתחמק מהקוזקים?!"
העביר הצדיק הקדוש רבי מנחם מנדל את מבטו על פני הנאספים עד שהשתתקו כולם:
"קודם כל יש לתקן את הגג במהירות האפשרית, וכאשר יהיה הגג מתוקן ומסויד כראוי וכיאה בתכלית השלמות, אסביר לכם את הענין".
ברירות רבות לא נותרו בידי העסקנים, והם מיהרו לתקן את הגג הדולף.
בסקרנות מהולה בחשש מיהרו לבית הצדיק לשמוע את פתרון התעלומה.
"סבורים אתם שהחורים בגג היו נס משמים, על מנת שתוכלו לפתור את בעיית הקוזקים?"
"לא מיניה ולא מקצתה!" הרעים קולו של הצדיק. "בדיוק ההפך! החורים בגג הם אלו שהביאו עליכם את הצרה הזאת!
משמים ראו שאינכם שומרים על קדושת בית הכנסת ומזלזלים בכבודו, האם יש אדם מן היישוב שמשאיר את גג ביתו דולף בחורף?!
אמרו: אם אין מכבדים את בית הכנסת, הם אינם ראויים להשתמש בו!" ובכן – קפצה עליכם צרת הקוזקים…
לכן אמרתי שתתקנו את הגג במהירות האפשרית. נתקן את המעוות, ומבטחני שתבוא הישועה" – סיים הרב הקדוש מרימינוב את דבריו.
המתינו הכל בסקרנות לראות כיצד יתגלגלו הדברים, ואכן, לא חלפו שעות מספר, והגדוד כולו, על חייליו ומטענו, נצפה אורז את חפציו בחיפזון ויוצא את העיר.
מפה לאוזן נשמע שהתקבלה פקודה מגבוה לעזוב את רימינוב ולהתקדם במסע.
בית הכנסת של רימינוב נותר בקדושתו ובהדרו, מתוקן ומשופץ…
(מתוך הגדה של פסח ספיר ויהלום )