שגרה, מבורכת?
עלינו לחדש ולהתחדש כל העת, כי כח ההתחדשות הוא מנוף בסיסי בסולם העלייה.
מאת: הרה"ג ר' שמואל ברוך גנוט שליט"א
כשאני מתפלל תפילת יום כיפור קטן, אני עומד נפעם מהמילים המיוחדות של הפיוטים, כמו "יום זה יהי משקל כל חטאתי, בטל במיעוטו כדמות ירח, היום לבד מספר זכיותי, ירבה ויציץ ציץ ויהי פורח. ודאי זדון לבי אצלו גלוי, חוטי עוונותי עם דוק רשעי, דיני אני אדע באש קלוי, כי רע וביש ארגתי אל פשעי, הולך ביום ויום אחר בצעי, מבית מקום ספר תינוק בורח". אני מתפעם מהמילים ומשמעותם, אומר אותם בנחת בלשוני ומתמוגג מהן במוחי.
והנה שימו לב למילים מופלאות ומיוחדות אחרות, שאני, וכנראה עוד רבים אחרים, שרים אותם במנגינה כל שהיא (כל אחד לפי המנגינה שלו מבית אבא), אך לא שמים אליהם לב. תראו איזה מילים מיוחדות:
"בבאו מאדום חמוץ בגדים, זבח לו בבצרה וטבח לו בבוגדים. ויז ניצחם מלבושיו להאדים. בכוחו הגדול יבצור רוח נגידים. הגה ברוחו הקשה ביום קדים: ראותו כי כן אדומי העוצר. יחשוב לו בבצרה תקלוט כבצר. ומלאך כאדם בתוכה ינצר . ומזיד כשוגג במקלט ייעצר. אהבו את ד' כל חסידיו אמונים נוצר".
מכירים את המילים? האם חשבתם פעם על משמעותם הנפלאה? (מדובר בתיאור מחורז היטב המיוסד על שלש טעויותיו של השטן לעתיד לבוא, ראו במסכת מכות יב, א).
אכן כן, זהו קטע מ"ברוך ד' יום יום", המושר כמעט בכל בתי ישראל בסעודת השבת. והנה קטע מפעים נוסף, אחד מני רבים שאנו שרים בכל שבת, כמעט מבלי לשים לב למילים הנעלות: "רוכב בערבות מלך עולמים. את עמו לשבות אזן בנעימים. במאכלי ערבות במיני מטעמים. במלבושי כבוד זבח משפחה… ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל. מאת כל סוכה שוכן בערפל. נחלה לו יזכה בהר ובשפל. נחלה ומנוחה כשמש לו זרחה".
נפלא, נכון? מדוע עד עתה לא התעמקנו במילים הנלבבות הללו וניסינו להבין, למשל, מה הכוונה "ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל"? הרי אנחנו שרים את זה בכל שבת, בפיוט "השומר שבת, הבן עם הבת". הלא כן?
זהו בדיוק. את פיוטי סדר יום כיפור קטן אנו אומרים אחת לתקופה, אחת לחודש ולעיתים בתכיפות נמוכה יותר. לכן אנו מתפעמים מהמילים. אך את שירי השבת אנו שרים בקביעות בכל שבת, בדרך כלל באותה המנגינה מבית אבא או סבא. התרגלנו אליהם ולכן אנו פחות מתפעלים מהם.
נתאר לעצמנו שהיינו אומרים את פסוקי דזמרה רק פעם בשנה. הרי היינו נרגשים כל כך מפרקי השבח המופלאים הללו, שכל שורה שבהם מרוממת, מעניינת ומלאת משמעות. כל פיסקה בפסוקי דזמרה עוסקת בהיבט אחר של שבחי השי"ת, ואנו? אנו התרגלנו אליהם מתמול שלשום, מאז כתה א' בעצם, אז התחלנו לאומרם בכל בוקר.
אדם מגיע לעיר ציורית או לאזור הררי עם צמחיה פורחת והוא עומד נפעם, המום. אך אלו שמתגוררים באזור, התרגלו לשגרת הנוף והם כמעט ולא מבחינים בו. הרעייה רכשה תמונת נוף לסלון וכולנו עמדנו מולו נפעמים מרמת הציור, משיחות המכחול העדינות והנוף הנגלה ממנו, אך כעבור שבוע, נכנסה התמונה לשגרת הבית. שכחנו ממנו.
▀ ▀ ▀
"ויעש כן אהרן – להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" (רש"י בתחילת הפרשה).
וכי זה שבחו של אהרן הכהן, שלא שינה מצו הקב"ה?
מסביר ה"בית הלוי": להדליק את המנורה בכל יום, במשך שנים רבות, מבלי לשנות בחדוות המצוה והכנה אליה, ההתרגשות ממנה ודקדוק הלכותיה, זהו שבח עצום. השגרה החדגונית לא שינתה במאומה את פרץ התחושות והכוונות שאפיינו את הדלקות המנורה הראשונות של אהרן הכהן ע"ה. כפי שדיקדק, כיון והתרגש בתחילה, כך עשה בכל יום ויום. אם כך, זוהי מעלה אדירה.
השגרה היא דבר מבורך. בשגרה אנו בונים את עצמינו, לומדים בשיטתיות באותם סדרים, כובשים דף אחר דף. חכמי הדורות ומחנכים רבים וטובים, כתבו רבות על כך שילדים ונערים, וכך גם אנשים בוגרים יותר, פורחים דווקא בשגרה ובלוח זמנים קבוע ומסודר. לכן הם סבורים שחשוב מאוד ליצור סדר יום קבוע עבור הילדים, אפילו ברוב ימי החופשה. כל האנשים, בכל המקצועות, ובוודאי בעסק התורה שסוד סגולת קדושתה והשגתה תלויה ברציפות והתמדה שיטתית, רוכשים את עולמם דווקא בשגרה מבורכת ופוריה. אך מצד שני, שגרה לעיתים גורמת לקהות חושים ולנימנום לא מוצלח. "מלומדה".
סיפר לי ידיד: "בילדותי אהבתי מאד לאכול מרק פטריות. בכל פעם שאמא הכינה מרק פטריות, הייתי ניגש לאכול בשמחה, מבלי שיצטרכו לקרוא לי חמש פעמים לבוא לארוחה. טעם המרק, הסמיכות המיוחדת והארומה המשכרת שלו, הייתה טעימה ונפלאה בעיני. אמי היקרה, שראתה עד כמה מרק הפטריות משמח אותי, החלה להכין מרק שכזה בתכיפות גדולה. כמעט בכל יומיים היא הכינה את המרק הטעים, עד שהפסקתי לאהוב אותו. מרק פטריות שנאכל כל יומיים, נהפך כבר לשגרה לא טעימה"…
אדם שיאכל דבר טעים בקביעות או שיביט בדבר מופלא ומיוחד מדי יום ביומו, לא ייהנה ממנו. משום כך מחפשים כולם להתחדש ולחדש כל הזמן, לראות ולהכיר, לטעום ולהריח דברים חדשים. כך בדיוק גם בעבודת ד', שומה עלינו לחדש ולהתחדש כל הזמן, לא להתרגל, לא לראות דברים כמובנים מאליהם.
לשם כך עלינו לגוון את השגרה. גם את השגרה הרוחנית שלנו.
מסופר על מרן הגרי"ז מבריסק זיע"א שהיו לו שתי מסכתות אותם למד יחד בקביעות. אם הוא חש רווי ו"שגרתי", ממסכת אחת, עבר מרן זצוק"ל למסכת השניה, וחוזר חלילה. התפילה היא שגרתית לכאורה. אנו מתפללים את אותם המילים בכל ים ויום ולכן לעיתים אנו מתרגלים אל המילים וסתם כך ממלמלים אותם. אך ניתן להתמקד בכל יום בפרק או קטע אחר, לעיין מעט בביאורי תפילה, ללמוד על משמעות קטע כזה או אחר, סוגיות הגמרא מגוונות דיים, משום שבכל יום אנו עוסקים בנושא שונה ומתקדמים לנושא הבא, אך אם בכל זאת אנו חשים שהשגרה מרדימה אותנו, ניתן לגוון. הש"ס כולו פרוס לפנינו, על כל אלפי נושאיו המגוונים, ועימם רבבות ספרי העיון והבקיאות, ההלכה והדרוש, השותי"ם וסגנונות ההדגשים ודרכי הלימוד.
אולי העיתון של אתמול היה אתמול מרתק במיוחד. אך היום נקרא את החדשות של היום. בסיקורי חדשות האתמול, כך אומר הפתגם העממי, עוטפים היום דגים בשוק. להבדיל, בעבודת ד', זהו דבר נצחי שאינו נאבד או נעלם אך גם שם יש להתחדש, "שירו לד' שיר חדש". עלינו לחדש ולהתחדש כל העת משום כך מצינו בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ד) שאחיתופל היה מחדש תפילה חדשה בכל יום ויום, וכן רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. וכן, לא לחינם ציוונו חז"ל ש"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". כי כח ההתחדשות הוא מנוף בסיסי בסולם העלייה.
(יתד נאמן)