"וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם" (בראשית ט', ט')
רבינו שידע את הסוד והכוח של מתנת התפילה ונהיר היה לו כי בכוח התפילה יכול האדם להשיג את כל אשר יחפוץ, אפילו את שיא הפסגה בתורה וביראת שמים, השתמש בזה רבות. בעצמו העיד כי כל מה שזכה, זכה רק בכוח התפילה. שח רבינו לאחד מנכדיו ואמר כי סוד ההצלחה שלו בתורה, נבע מכוח זה שלא היה יום שלא הוריד דמעות בברכות התורה כדי שיצליח בתורה ויראת שמים.
תיאור מרטיט על ברכת התורה של רבינו נשמע מפי נכדו הרה"ג רבי מרדכי יהודה וואזנר שליט"א. בהיותו בחור צעיר לימים ביקש ממנו רבינו שישן עמו בביתו. הוא נענה לבקשה וזכה לשמוע את רבינו מברך ברכת התורה בבכיות עצומות ובכוונה עצומה נוראה ונשגבה. כאשר כל מילה ומילה נאמרה בלב מלא רגש, בבכי ותחנונים לפניו יתברך…
אבל לא רק בברכת התורה היה רבינו בוכה ומתחנן על תורה, הנה מה שסיפרו תלמידיו ששמעו מפיו של רבינו: "כשלמדתי בישיבת חכמי לובלין, הייתי מתבודד ומתפלל על יד עץ מסוים. למרות שעברו מאז עשרות שנים, אני עדיין זוכר את המקום ואת העץ שעל ידו עמדתי והתפללתי באופן קבוע. 'שם על יד העץ בקשתי בדמעות שליש פעמים רבות מהשם יתברך שיזכה אותי לכתרה של תורה'. וכן לא פעם סיפר רבינו לצאצאיו ותלמידיו, כי הוא יכול להראות להם את העץ הפינתי בקרבת ישיבת חכמי לובלין, אשר תחתיו "לילות רבות הייתי מתפלל ומתחנן בדמעות שליש". וזו הייתה נוסח בקשתו הטהורה: איך זאל ווערין איינס מיט דער תורה, און איך זאל קענען כל התורה כולה' (שאני יהיה מאוחד עם התורה, ושאדע את כל התורה כולה).
הוא התפלל אז גם על הגשמת שאיפתו שיזכה להיות מרביץ תורה בארץ ישראל. שאיפה שהתגשמה במלואה. כמו שסיפר תלמידו הרה"ג רבי חיים ליברמן שליט"א: זכיתי לשמוע מפי קודשו כמה פעמים, שסמוך לישיבה היה יער קטן שהיה נוהג לעשות שם "התבודדות" והיה מתפלל ושופך שם נפשו לה' ש"יעזרהו הקב"ה להרביץ תורה בארץ ישראל"
בדומה לזה סיפר תלמידו הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א , כי רבינו התבטא באוזניו ואמר לו שבעודו בחור, תפילתו הייתה כל העת שיזכה לעלות לארץ ישראל ולהיות בה מרביץ תורה. וגם התחנן לזכות להגיע לאמיתה של תורה והקב"ה סייע בידו שכל שאיפתו להגדיל תורה ולהאדירה תתקיים.
אולם לא רק על עצמו התפלל והתחנן רבינו לפניו יתברך, אלא גם על בניו ונכדיו. "שאלתי פעם", סיפר בנו רבי יוסף צבי, "את אאמו"ר במה זכה שיהיו לו מיוצאי חלציו כשישים גיבורים במלחמתה של תורה המשמשים כמורי הוראה בכל תפוצות ישראל?" אמר לי, "תדע, זה עלה לי בהרבה דמעות"- וכשהייתי אומר הפסוק (ב'ובא לציון') "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם", שפכתי הרבה דמעות. דבר זה אינו בא בקלות, צריך לשפוך הרבה שיח ותפילה לפני ה'". ופעם התבטא רבנו ואמר, "לא דמעה אחת ולא שתים, לא כוס אחד של דמעות ולא שתים, אלא נחלים של דמעות שפכתי על לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם"… עז היה רצונו לראות את בניו ונכדיו גדלים לגדולי תורה ויראה.
רבינו היה האדם ששאף להגיע לשיא הגדלות בתורה ויראת שמים. שאף להורות תורה לכל עם ישראל. להעמיד בנים ותלמידים מורי הוראה ודיינים לאלפים ולרבבות. התפלל והתחנן ובכה לפניו יתברך על כך, ואכן זכה בעקבות זאת שמילא הקב"ה את כל בקשותיו ותחינותיו, וקוים בו מה שנאמר "הרחב פיך ואמלאהו"…
(מתוך ולא שבט הלוי בלבד)