'כי מרדכי היהודי… ורצוי לרוב אחיו'
ראשי מוסדות מסוימים הביאו אל מרן רבי חיים קנייבסקי שליט"א, גביר גדול התומך במוסדותיהם, ורצו שרבינו ישבחו על נדיבות ליבו ועל תרומותיו החשובות.
רבינו פנה ושאל: "האם אתה מקדיש גם זמן ללמוד תורה בעצמך? תלמוד תורה הוא המצוה החשובה ביותר!", הגביר התחמק מלענות, והיה מובן שאינו קובע עתים לתורה.
רבינו לא עזב את הנושא, ואמר לגביר שעליו לדאוג למצוא זמן ללמוד.
ראשי המוסדות חשו שלא בנוח מהמעמד, במקום שירות ותשבחות קיבל התורם תוכחת מגולה… מי יודע מה תהיה תגובתו וכיצד ישפיע הדבר על תרומותיו בעתיד?!…
להפתעתם הרבה, עם סיום הביקור סח להם הגביר: "היודעים אתם מביקור זה נהניתי ביותר, ובזכות דברי הרב אני מתכונן מעתה להתחיל ללמוד תורה".
יותר מהצלת נפשות!
אמר רבינו: במסכת מגילה נאמר על הפסוק "כי מרדכי היהודי… ורצוי לרוב אחיו" – "לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין, אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות". משנעשה מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש, היה עליו להקדיש מזמנו לפעולות הכרחיות להצלת אחיו היהודים, ועם כל זה שעסק בהצלת נפשות – "פרשו ממנו מקצת סנהדרין", ואנו מבינים מכך שאילו היה עוסק בתורה באותו זמן – היתה מעלתו גדולה יותר!
כעין זה ניתן ללמוד ממעשה שהתרחש בימי ה"סבא" מסלבודקא:
אחד מתלמידי הישיבה יצא פעם באמצע סדר הלימוד לכיוון שפת הנהר, והנה ראה בתוך המים נער טובע, התלמיד זינק אל המים במהירות והצליח למשות משם את הטובע ולהעלותו ליבשה,
בשמחה עצומה, על הזכות שהתגלגלה על ידו, מיהר התלמיד אל הישיבה ושיתף את ה"סבא" בסיפור המעשה. אך ה"סבא" צינן את התלהבותו, "אכן בני, מצוה גדולה זכית לקיים", אמר לו, "אבל חבריך שישבו כל אותה העת בישיבה ועסקו בתורה – שכרם גדול יותר…"
באותו עניין, סיפר פעם יהודי לרבינו, כי מלבד עיסוקו בלימוד התורה הוא מקדיש מעתותיו גם לקרוב רחוקים לאביהם שבשמים. אמר לו רבינו: "אתה עושה דברים גדולים מאד – אך דע לך שכל זה אינו מתקרב למעלת לימוד דף גמרא".
שותפות בלתי אפשרית
יהודי דתי, המשמש כמנכ"ל אחת החברות הגדולות ביותר במשק, ובעל עסקים רבים ומסועפים, נכנס לרבינו כשבפיו הצעה בלתי שגרתית: "אני עומד עתה בפני עסקת ענק, אולי אף עסקת חיי", הציג את דבריו בפני רבינו, "אך היא כמובן טומנת בחובה סיכון לא מבוטל, כדי להיות מובטח בהצלחתה, ברצוני להציע לרב שותפות בעסקה: כבוד הרב יברך את העסק, ואני אשקיע את הכסף, וברווחים – נתחלק…"
רבינו הרהר לרגע ושאל: "האם אתה קובע עיתים לתורה?" הלה נבוך והופתע מהשאלה: "אהממ… לא ממש… לפעמים, בעיקר בתאריכי היארצייט של הורי…" התגמגם. אך מיד התעשת וחזר לטון דיבורו העסקי: "אבל כיצד זה קשור לעסקה? זוהי עסקה שאם תעלה יפה – היא תניב סכומי עתק שכבוד הרב יוכל לחלק לצדקה בשופי!"
רבינו נפנף בידו בביטול. לא, הוא אינו מעוניין להיות שותף של יהודי שאינו קובע עיתים לתורה.
(מתוך הספר "רבי חיים")