את המעשה המופלא הבא סיפר הרה"ח ר' יוחנן ליפשיץ שליט"א כפי ששמע אותו מהרה"ח ר' עמרם שפירא שליט"א, המשב"ק אצל מורינו הגאב"ד רבי יצחק טוביה וייס שליט"א:
בליל שבת שלח ר' עמרם את בנו, הבחור החשוב אורי שיחי', לשמש את הגאב"ד בזמן סעודת ליל שבת. הבחור נכנס למטבח, ומול עיניו מזדקרת שקית אשפה. נראה שהכינו אותה כדי לפנות אותה לפני שבת, אבל משום מה שכחו לבצע את הפעולה הפשוטה הזאת, וכך נותרה לעמוד במטבחו של הגאב"ד בליל שבת קודש, וכדי בזיון וקצף.
הבחור עשה חשבון שדינה של השקית הוא כגרף של רעי שמותר לפנותו, והוציא את השקית אל מחוץ לדלת הבית, לחדר המדרגות. אחרי שהסעודה הסתיימה הוא יצא מהבית ונעמד רגע ליד אותה שקית אשפה. ברגע הראשון חשב לקחת אותה אל הפח הגדול בחוץ, אך לבסוף החליט שעליו לברר קודם אם גם באופן הזה, כשהשקית מונחת מחוץ לבית, היא נקראת 'גרף של רעי'. הוא לא היה בטוח אם ההלכה מתירה לו לטלטל את השקית, ולכן עזב אותה על מקומה והלך לו.
בבוקר השכים ר' עמרם אל בית הגאב"ד שליט"א, כדי ללוותו אל המקווה, וראה את שקית האשפה בחדר מדרגות. הוא לא חס על כבודו, נטל את השקית ופינה אותה אל הפח הגדול בחוץ. כשחזרו מהמקווה גילה ר' עמרם כי השקית הותירה אחריה שובל של שאריות. גרגירי שעועית היו פזורים בכניסה לבית, כנראה מעשי ידיה של חתולה רעבה. כיון שהריחה את ריחו של שקית האשפה, באה וחוררה את השקית, אכלה, שבעה, ובעיקר – הותירה.
אמנם אין זה מתפקידו של ר' עמרם לנקות, אבל עם זאת, בשל כבוד השבת וכבוד הדיירים, לקח מטאטא וכף, אסף את האשפה שהתפזרה – אך רגע לפני שהריק את הכף אל הפח הגדול התבונן בה ונחרד: מכף האשפה נצצה לעברו חתיכה עטופה, עם משהו יקר שביקרים – טס כסף דק בגודל 2 ס"מ על 5.2 ס"מ.
נרעש כולו שב ר' עמרם לבית הגאב"ד. זו הפעם הראשונה בחייו שהוא אוסף פח בבית הגאב"ד, והנה הקב"ה הזמין לידיו את טבלת הכסף הגורלית ביותר, שכפסע היה בינה לבין השמדה מוחלטת בהררי האשפה. החתיכה היתה גם עטופה היטב היטב, שאם אדם אחר היה מוצא אותה בוודאי לא היה מכיר כלל שיש כאן משהו גורלי כל כך. אין זאת כי אם הארה מיוחדת ממרומים כי לא יטוש השם עמו.
*
כדי להכיר בחסדו הגדול של ה' יתברך עימנו, נשוב לחודש אדר תש"פ. כאשר הקורונה החלה לאיים על יושבי ארץ ישראל ולהניס את כולם אל הבתים, קרא הגאון רבי אברהם יצחק אולמן שליט"א, חבר הבד"צ, לאחיו האומן ר' אפרים, והראה לו מה שכתב הגר"ח פלאג'י בספרו רפואה וחיים פ"ח אות ע' סגולה לשמירה ממגיפה: "ייקח טבלה אחת קטנה מכסף מזוקק ויטבע בה שם… ויהיו האותיות בולטות, וזה יהיה דווקא בר"ח ניסן שחל להיות ביום חמישי, כיום פסח שיצאו ישראל ממצרים, וזמן הטביעה יהיה מעת עלות השחר עד שעת זריחת השמש".
בשנה זו חל ר"ח ביום חמישי, פרצה מגפה, ולכן פנה הגרא"י לאחיו וביקש ממנו להכין כמות של טבלאות על פי ההוראות המדויקות שבספר רפואה וחיים, בשביל סגולה לשמירה לרבים.
רבי אפרים שמע לעצת אחיו הגדול והכין טבלאות כסף טהור רבות בריקוע דק מן הדק בגודל 2 ס"מ על 5.2 ס"מ. ביום חמישי, א' בניסן, השכים קום בטרם עלה השחר, ואחרי הכנות ראויות התיישב לעבודת הקדש והטביע את השם על הטסים שהכין. הכל בזמן המיוחד שבין עלות השחר לזריחת החמה, בדיוק כפי ההוראות מהרה"ק רבי חיים פלאג'י זי"ע.
טס אחד מאותם טסים נתן ר' אפרים לגאב"ד ירושלים, הגרי"ט ווייס שליט"א, ומאחוריו חרט את המלים: שמירה לכל קהלא קדישא דבירושלם ת"ו. כנראה שמחשבתו היתה, שכשם שהרב יכול לזכות את כל תושבי העיר בעירוב תבשילין, כך, על ידי שהטס יהיה אצלו, יוכל לזכות את כל תושבי העיר בסגולת השמירה.
אכן, כמה ימים לאחר מכן אושפז הגאב"ד בבית החולים אחרי שנדבק בנגיף, מחלתו הסתבכה והגיעה לדלקת ריאות, וברוך השם, בזכות תפילת רבים החלים מחוליו. הרופאים שראו שחורות אמרו כי אין זה אלא נס רפואי, ברוך רופא חולים.
הקב"ה ברחמיו הקדים רפואה למכה, והמגיפה נגזרה דווקא לשנה זו, שבה חל ראש חודש ניסן ביום חמישי. הפעם הקודמת שחל ראש חודש ביום זה היתה בשנת תשס"ט – לפני אחת עשרה שנים! בשמירה המיוחדת שהיתה על הטס, באופן על טבעי ממש, זכינו לראות את רחמיו של הקב"ה לשומרנו מכל רע. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל!
(גיליון השגחה פרטית)
