היה זה בתקופה שהשלטון במרוקו היה בידי הצרפתים. רוחות חדשות החלו לנשב במדינה, והתרבות המערבית – הצרפתית החלה לחדור אט אט ולהתפשט, בהשפעת השלטון.
עבור יהודי מרוקו, הדבר הצריך ערנות מתמדת מפני כל סטייה מהדרך, גם כזאת שבתחילתה נראית תמימה ובלתי מזיקה אך אחריתה עדי אובד. הגאון רבי ברוך טולידאנו זצ"ל אב"ד מקנס, היה מהחשובים והבולטים שבין רבני מרוקו בתקופה ההיא, והשפעתו היתה רבה. הוא עמד איתן על משמרתו וטיכס עצות תדיר כיצד למנוע קלקולים, ולחם בעוז נגד כל פרצה שבאה מבחוץ ופעמים גם מבפנים.
באחד הימים הודיעו השלטונות הצרפתיים על בריכת שחיה חדשה שהוקמה לרווחת תושבי מקנס. השימוש בבריכה הוקצה לבני כל דת ביום השבתון השבועי שלהם: ביום שישי – למוסלמים; בשבת – ליהודים; וביום ראשון – לנוצרים.
רבינו הבין כי בהחלטה זו טמונה סכנה גדולה. רובם המכריע של בני הקהילה – לרבות הרופפים ביותר מבחינה רוחנית – הקפידו על שמירת שבת, ופתיחת הבריכה העירונית תעמיד פיתוי גדול בפרט בפני בני הנוער וחומות השבת עלולות להתמוטט. זאת מלבד הסכנה הגדולה לפריצת גדרי הצניעות.
אולם נדרשה תבונה יתירה כיצד לפעול בענין, שכן תלונה על הקמת הבריכה תצטייר ככפיות טובה מצד הקהילה היהודית, שאינה מעריכה את מאמצי השלטון לשפר את איכות החיים של התושבים. מה עושים?
רבינו פעל בחכמה למזעור הנזק. את המכתב ששיגר לראש העיר פתח בדברי שבח ותודה לשלטונות על מסירותם והשקעתם למען תושבי העיר. בנוסף ציין את תרומת הבריכה לבריאות הציבור ולהנאתו.
אולם – הוסיף והסביר – קיימת 'בעיה קטנה'… מאחר ומרבית תושבי העיר היהודים הינם שומרי שבת שבה אסורה כל מלאכה, הרי שיבצר מהם ליהנות מהבריכה החדשה. לפיכך הציע להחליף את יום פתיחת הבריכה ליהודים לאחד מימות השבוע.
מעבר למניעת חילול שבת, ידע רבינו, כי אם הבריכה תהיה פתוחה לשימושם של היהודים בימות החול, רק מעטים יוכלו לפנות את הזמן הנחוץ לשם רחצה. כך, בפעולה חכמה אחת, הצטמצמו המכשולות החמורים הכרוכים בחילול שבת ופריצת גדרי צניעות.
השלטונות קיבלו את הבקשה ברוח טובה, ומקץ ימים ספורים הוזמן אחד מעסקני הקהילה כדי לדון בהעברת יום פתיחת הבריכה לאמצע השבוע. אותו אדם, שהיה מתומכי ההשכלה הצרפתית, הבין היטב את הכוונה העומדת מאחורי הדברים ומחה בתוקף. הוא טען באוזני המושל כי בימות החול לא ימצאו היהודים זמן לרחוץ בבריכה, שהרי טרודים הם בעבודתם מבוקר עד ערב.
אולם ראש העיר לא השתכנע. הוא נטל לידו את מכתבו של רבינו והחל מקריא אותו במתינות ובנחת בפני חבר הוועד. "האינך שומע את הכנות הבוקעת מבין המילים, ואת הדאגה לטובתם של בני הקהילה? ניכרים דברי אמת! רוב בני הקהילה הם שומרי שבת ולא יחללו את קדושת היום ברחצה בבריכה – ולמה יגרע חלקם ולא יהנו מהבריכה?" כך בדרכי חכמה ותבונה השכיל רבינו להשיג את מטרתו, כאשר ראש העיר עצמו נחלץ לעזרתו…
(מתוך הספר 'קדוש וברוך' לדמותו של הגאון רבי ברוך טולידאנו זצ"ל אב"ד מקנס)