תורה מגנא ומצלא – ההשתדלות הטובה ביותר שיכולים אנו לעשות – הינה על ידי לימוד התורה הקדושה, אשר הוא מגן ומציל מכל פגע ומכל רע…
דברים מפורשים בענין זה אמר פעם רבינו בעצמו, כפי שסיפר רבי זאב ברלין:
כידוע, בימי שלישי – לא ניתן היה להכנס אל רבינו, משום שיום זה היה מוקדש להכנת השיעור הכללי. אך הנה, באחד מימי שלישי – התדפקה על דלת ביתו של רבינו אשה, וביקשה להכנס בדחיפות אל חדרו של רבינו.
הרב ברלין, ששהה באותו יום בבית – פתח את הדלת והודיע כי הרב אינו מקבל איש בימי שלישי, אך האשה לא ויתרה: בדמעות היא סיפרה כי בעלה במצב של פיקוח נפש, והיא הגיע זה עתה במיוחד מחיפה – כדי להזכירו בפני רבינו ולבקש כי יעתיר בעדו.
לנוכח מצוקתה של האשה – לא יכול היה הרב ברלין להשאר שוה נפש. הוא החליט להכנס אל חדרו של רבינו, לספר לו על מצוקתה של האשה, ולשאלו כיצד עליו לנהוג. ואכן, כך הוא עשה, ורבינו הורה לו להכניס את האשה אל חדרו.
כאשר נכנסה האשה אל חדרו של רבינו, פרצה מיד בבכי מר כשדמעות רותחות זולגות על לחייה, וסיפרה את הסיפור המלא אודות בעלה ומצבו הקשה. לבקשתו של רבינו – כתבה האשה את שמו של בעלה ואת שם אמו על פתק, ולאחר מכן יצאה מהחדר, כאשר רבינו ממהר לקחת לידו ספר תהילים ולומר מספר קפיטלאך לרפואתו.
אכן לאחר מכן, הפטיר רבינו ואמר לרב ברלין: "פעם לא היו צריכים את זה… השקיעות בלימוד – מועילה יותר מהכל, וכוחה אינו פחות מכוחה של אמירת תהילים! רק מה? כיום – אין אנו מונחים בלימוד כמו שצריך ולכן צריך לומר תהילים, אך דבר אחד עליך לדעת בבירור: הלימוד – שוה יותר מהכל!".
ואמנם, דוגמאות רבות מספור יכולים אנו למצוא להצלה מופלאה שהתגלגלה בזכות התורה הקדושה, אולם אנו נזכיר רק אחת מהן:
היה זה בתקופת מלחמת המפרץ, בימים בהם השליך הצורר מעיראק טילים על ארץ הקודש דבר יום ביומו.
יום שלישי, השעה שבע בערב, רבינו עומד בעיצומו של השיעור הכללי בהיכל חדר השיעורים שבישיבת פוניבז', חידושים נפלאים מהדהדים בחלל החדר, מהלך מחודש מאיר את נבכיה של הסוגיה החמורה, הדברים שמחים ומאירים כנתינתם מסיני, ורבינו מפטיר בחיוך כי חידושים מעין אלו – יכולים להשליך את טיליו של הצורר הישר אל הים…
אם הנה, לא חלפו דקות ארוכות, ואת הדממה ששררה בחדר – פילחה אזעקה מהדהדת אשר ניסרה בחללו של עולם. רבינו שהיה אמון על הציווי של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' ותמיד הורה לקיים את הוראותיהם של אנשי המקצוע – סימן לכל הבחורים לרדת למקלט, ואף הוא עצמו ירד מבהירות ממקומו ונכנס עם מספר תלמידים מצומצם אל חדר אטום שהיה בסמיכות לחדר השיעורים והחל ממלמל פרקי תהילים. לפתע, נשמעו שריקה אימתנית ובום מרעיד – אשר משמעותם היתה ברורה: טיל נפל בסביבה, פגע בקרבת מקום.
רבינו, אשר אף הוא שמע היטב את השריקה – הפסיק לרגע מלמלמל פרקי תהילים, ובפנותו אל אחד ממקורביו שעמד בסמוך לו – שאל בחרדה: "האם יודעים כבר היכן נפל הטיל? האם הוא נפל בסביון?".
אותו אברך, תהה לפשר שאלתו המוזרה של רבינו… וכי מדוע חרד רבינו דוקא לגורלו של הישוב היוקרתי בו עדין לא נפלו טילים לעת עתה? מדוע מטרידה את מנוחתו שאלה זו ברגעים אלו? הרי ישנם כל כך הרבה מקומות אחרים בהם עלול ליפול הטיל, ולגרום לנזק חמור בהרבה – בשל צפיפות האוכלוסין שבהם!
אולם רבינו לא הותיר את האברך בתהייתו למשך זמן רב… הוא מיהר להסביר את פשר שאלתו, וכך אמר:
"ניגש אלי היום ראש הכולל בסביון, ושאל האם יש לאפשר לאברכים המתגוררים בבני ברק – לנסוע לכולל ללימוד אחר הצהריים, או שמא יש בכך משום סכנה באשר בשעות הערב ישנן נפילות רבות יותר של טילים.
"תשובתי לראש הכולל" – המשיך רבינו – "היתה חד משמעית: 'ודאי שיסעו!' – הוריתי לו, והוספתי כי יש להמשיך וללמוד תורה בכל מצב – באשר דוקא זכות התורה היא זו אשר יש בה כדי להציל את עם ישראל בשעות קשות מעין אלו. אכן, כעת, כאשר נשמעה אזעקה ונפל טיל בקרבת מקום – מבקש אני לוודא כי לא אירע חלילה דבר מה בסביון, וכי לא נפגע איש מאותם אברכים אשר יצאו למקום על פי הוראתי!".
באותם רגעים – לא ניתן היה עדיין לברר היכן פגע הטיל ומה מידת הנזק שנגרם על ידו, אולם לאחר רגעים ספורים יכול היה האברך לבשר לרבינו בשמחה כי הטיל נפל אל הים ולא גרם לנזק כלל, לא בסביון – ולא בשום מקום אחר [ואגב, זו היתה הפעם היחידה בה חלף טיל ששוגר על ידיד הצורר העיראקי על פני כל הארץ ונפל אל הים! ויהי לפלא].
אכן, לא חלפו אלא שעות ספורות, ושוב יללו הצופרים… טיל נוסף נשלח, והפעם למרבה הצער, הוא פגע במקום יישוב – אף שבחסדי שמים לא נגרמו נזקים בנפש. תוך זמן קצר התפשטה הידיעה: הטיל פגע בלב ליבה של שכונת 'סביון' היוקרתית…
הפלא ופלא: כל עוד שהו האברכים במקום – לא היו הטילים יכולים לפגוע בו… זכות תורתם הגנה על כל המקום, ומנעה התרחשותו של כל נזק בשעה בה הגו בתלמודם! אכן בכדי להבהיר כי לא היה זה בדרך הטבע, ובכדי שאיש לא יטעה לסבור כי הטיילים אינם מופנים אל עבר 'סביון' – הגיעה הנפילה בשעות הלילה והבהירה כי שכונת היוקרה בהחלט היתה על הכוונת… ההגנה היחידה שעמדה לה – היתה רק בדמות לימודם של האברכים מבני ברק!
ללמדנו, כי לצד ההשתדלויות השונות, במקביל למעשים כאלו ואחרים אשר עלינו לעשות בכדי שעל ידם תתגלגל הישועה על פי דרך הטבע – עלינו לזכור כי ההצלה האמיתית, השמירה הטובה ביותר, הינה רק על ידי זכות התורה הקדושה אשר כוחה רב לה להגן ולהציל מכל צרה וצוקה!
(מתוך הספר אורחות החיים)