מדי שבוע בימים חמישי וששי נהג הרה"צ רבי מרדכי הערש שמערל זצ"ל משכונת 'בתי ראנד' להסתובב בכל בתי הכנסת שבסביבה ולקבץ לצדקה עבור עניים וחלכאים, למרות שהוא בעצמו היה עני וחולני מאז ומקדם. הכל ידעו שהוא אינו גבאי צדקה סתם, אלא מורם מעם. כי על כן, לא נתנו לו חצי פרוטה או רבע, אלא 'שילינג' – חמש פרוטות.
מספר נכדו ר' בנימין אייזנבך: "הוא היה שולח אותי לכל מיני אנשים שבורים, אלמנות וקשי יום, כדי לחלק להם כספים, אגב לחישה שאיש לא יידע על כך… פעם ביום שישי בבוקר הוא שלח אותי לתת לפלוני עשר לירות ולאלמוני חמש עשרה…
"והנה באחד הבתים שזכו בסכום הנכבד יותר, חמש- עשרה לירות, אני מבחין כי בעלת הבית שופתת קדירה לכבוד שבת על האש, ובה בשר בקר, מצרך שלא נראה אף בבית אבי. באתי לסבא ואמרתי לו: ראה, אתה נותן למשפחה פלונית סכום מיוחד, בו בזמן שהם אוכלים בשר בקר בשבת!
"ענה ואמר: 'האמנם? יש להם השגה של בשר בקר? אם כן אוסיף להם עוד חמש לירות לתמיכה הקבועה!' ואכן, בחודש הבא, נתן להם סבא עשרים לירות.
"פעם נסע לנתניה לבנו ר' משה מאיר (מי שניהל את בית ההבראה 'נאות רפאל' שבקרית צאנז), וציווה עלי לגבות את הצדקות בבתי הכנסת במקומו. שמתי לב שישנם יהודים הסבורים כי מקבץ הוא עבור עצמו… סיפרתי לו זאת. ענה לי: 'ומה אכפת לי שחושבים הם כך. אם בשל כך הם נותנים יותר שיהיה יותר כסף לחלק לצדקה!'"
מוסיף ומספר נכד אחר, ר' בנימין ברנשטיין, סיפור דומה: "הדוקטור ברנר (רופא העיניים מ'מנורה'), ביקש פעם לתת לסבא סכום נכבד. 'כבוד הוא לי לתת לך עבורך בעצמך. בשביל אחרים ישנם עוד גבאי צדקה, רוצה אני שיהיה זה בשבילך' – אמר.
"חכך סבא בדעתו והבטיח לו תשובה בהקדם. מאוחר יותר אמר: 'נו, נו, שיהיה זה בשבילי' – ואילו לאחי גילה: 'אמנם אטול זאת לעצמי, אך אחלק לעניים סכום כזה מכסף אחר שיש לי'"…
(סופר ע"י הגאון רבי אברהם בן ציון בייער שליט"א רב דשכונת ריב"ל בי"ש בסעודת הילולת הרה"ק מצאנז זי"ע, הובא בגיליון 'דברי תורה וחסידות')