הרב יהושע לייבזון
השבוע הגיע לידי חוברת – עלון 'הישיבה' . העלון לבני הישיבות בהוצאת ארגון 'אחינו'. מבין דפי החוברת בחרתי להביא בפניכם סיפור מרתק על אליהו הנביא.
לפני כמה שנים הוא נחת עלינו.
אף אחד לא ידע מאיפה בדיוק הוא הגיע ומה בדיוק הוא עושה כאן, אבל זאת עובדה קיימת.
האיש פשוט הגיע בבוקרו של יום שלישי אחד, נכנס לבית הכנסת, בירר מי הגבאי, שאל אותו איפה יש מקום פנוי בירכתי בית המדרש, ומאז הוא חלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו.
למרות שזקנו צחור כשלג, ועל אף שהליכתו איטית וגוו כפוף מעט, ניכר עליו שרוחו עדיין צעירה.
אפילו צעירה מאוד.
על הפנים שלו תמיד שוכן חיוך, עיניו נוצצות בחכמה ופקחות מיוחדת, בכיסו תמיד קבורה איזו סוכריה שיוכל להעניק לילד שנפל וקיבל מכה, ובכיס חולצתו שוכן דרך קבע נרתיק של משקפיים. פעם הוא מאחסן את משקפי הראייה ומרכיב על קצה אפו את משקפי הקריאה, ופעם החלופה מתבצעת בכיוון ההפוך.
ביומיים הראשונים אפילו לא ידענו אפילו את שמו.
קצת התביישנו לשאול אותו.
אבל אז הגיע יום חמישי, והגבאי רצה לכבד אותו בעלייה.
מאז ידענו שקוראים לו ר' אליהו.
את שם המשפחה שלו לא ידענו, ולכן אך טבעי היה שנכנה אותו 'אליהו הנביא'.
בהמשך כבר גילינו את שם משפחתו, אבל זה כבר לא עשה עלינו רושם, כי 'אליהו הנביא' נשמע לנו הרבה יותר הולם את דמותו, לעומת 'אליהו בוימלקרנץ'.
האמת שלקח לנו קצת זמן לפענח את האישיות שלו.
הוא ישב ככה בשקט, עם חיוך קבוע, לא התערב בשיחות של אחרים, והיה עסוק בעיקר בלימוד משניות, גמרא, וספרים אחרים.
אבל עם הזמן גילינו שהאיש בקי בכל חלקי הש"ס, יש לו אוצר מדהים של ווארטים, פנינים וסיפורים מרתקים. כל מתפללי בית הכנסת החלו להתקבץ סביבו מעת לעת כדי לשאוב ממנו חכמה ודעת.
הוא הפך להיות הדמות הכי דומיננטית ומשפיעה בבית הכנסת שלנו, וזאת, בלי שהתכוון בכלל.
השמועה מספרת שהוא התגורר במשך שנים רבות בחו"ל, וכעת הגיע לארץ לאחר שיצא לפנסיה. יש טוענים שהוא שימש כרב קהילה באחת מארצות דרום אמריקה.
מספרים גם שיש לו בן ובת המתגוררים בחו"ל, אבל אף אחד לא יודע אם זה באמת נכון, ואף אחד לא מעז לשאול אותו.
יש לנו כבוד אליו, לאליהו הנביא.
להיות אליהו הנביא
יום אחד שאלתי את הבן שלי, אלי שמו: אמור לי, אלי יקירי. מה תרצה להיות כשתהיה גדול?
אלי בן העשר אמר לי בלי להסס: "אני רוצה להיות אליהו הנביא".
צחקתי ואמרתי לו, בטח אתה יודע שאין נביאים בזמנינו. אולי אתה רוצה להיות רב? ראש ישיבה? דיין?
אבל אלי חייך ואמר לי שהוא לא התכוון לאליהו הנביא האמיתי, אלא ל"אליהו הנביא שלנו", הזקן החייכן מבית הכנסת.
התשובה הזאת הממה אותי, אבל אחרי מחשבה קצרה הגעתי למסקנה שלבן שלי יש טעם טוב. הוא אכן בחר בדמות שראויה להיות מודל לחיקוי. גם אני הייתי רוצה להיות כמו אליהו הנביא. כזה תלמיד חכם, כזה צדיק, חייכן, אהוב לשמים ואהוב לבריות. אף אחד לא יכול לומר עליו מילה אחת רעה, כולם אוהבים אותו.
הלוואי שהבן שלי יהיה כמוהו! הלוואי שאני עצמי אהיה כמוהו!!!
עצמתי עיניים ובירכתי את בני בכוונה גדולה: "יהי רצון שתזכה לעלות בתורה וביראת שמים ובמידות טובות, ותהיה כמו אליהו הנביא שלנו!!!".
דמעות עמדו בעיני כשבירכתי אותו בברכה הזאת, התכוונתי לה מכל הלב, והבן שלי ענה אמן בכוונה גדולה.
אבל הוא ילד מעשי, אלי שלי, הוא לא מסתפק בברכות. כשהגענו בית הכנסת לתפילת ערבית, הוא אמר לי אחרי התפילה: "אבא, בוא נשאל את אליהו הנביא איך הוא יצא ככה. מה הסוד שלו? אולי גם אני יכול לעשות את זה???".
האמת? אני קצת התביישתי… אבל ראיתי שהבן שלי, אליהו, כל כך רוצה, והחלטתי שאני נכנס איתו לעניין.
חיכינו שבית הכנסת יתרוקן מעט, ואז ניגשנו בצעדים מהוססים לאליהו הנביא…
"שלום עליכם ר' שייע", הוא אמר לי, "ואני בירכתי אותו בחזרה: "עליכם השלום ר' אליהו…".
התיישבנו לידו, ואמרתי לו שהבן שלי ששמו כשמו, אליהו, רוצה מאוד לקבל הדרכה מרבי אליהו המבוגר, איך הוא, אליהו הילד, יכול לגדול ולהיות גם הוא כזה 'אליהו הנביא' כמו הרב…
אליהו הנביא צחק… "האמת שמי שעשה אותי 'אליהו הנביא' זה אתם, מתפללי בית הכנסת. וגם זה רק בזכות הזקן הלבן שלי שהלבין מאוד למרות שאני לא כל כך זקן… אני מתאר לעצמי שלא היו קוראים לי 'אליהו הנביא' אם הזקן שלי היה שחור או ג'ינג'י…".
גם אנחנו צחקנו, אבל לא ויתרנו… "בכל זאת, הבן שלי רוצה לשמוע במה הוא צריך להשקיע, איך כדאי לו להתנהג כדי לגדול יהודי ירא שמים כמוכם…".
אליהו הנביא נאנח אנחה עמוקה…
"תשמע, אלי הצדיק", הוא אמר לבני. "אני רוצה להגיד לך שאתה לא צריך לצאת כמוני, אתה בעזרת ה' תהיה הרבה הרבה יותר צדיק ותלמיד חכם ממני. אני איש קטן…
"אבל אני לא אכחד ממך, ואני אספר לך איך הצלחתי להגיע למקום שבו אני נמצא, אני מקווה שאתה תשתמש בשיטה הזאת בצורה חכמה יותר ותגיע למקום גבוה הרבה יותר".
רמאי ושקרן
כשלמדתי בחיידר, כך הוא סיפר לנו, לא הייתי ילד יוצא דופן. כמו כל הילדים, שיחקתי, השתוללתי, המלמד העניש אותי מדי פעם כדי 'ליישר' אותי קצת, ואני השתדלתי להיות כמו כולם, כשלמדו למדתי כששיחקו שיחקתי…
"הגעתי לישיבה והמשכתי באותה הדרך. החזקתי מעצמי בחור טוב יחסית, ירא שמים יחסית, יודע ללמוד יחסית, עם מידות טובות יחסית. יחסית אני בחור טוב…
"פעם אחת, תפסתי את עצמי ביום חמישי אחר הצהרים, מסתכל בגמרא ומגלה שאני לא יודע כמעט כלום.
"כל השבוע הייתי בישיבה, ישבתי בסדרים מול הגמרא, בשיעורים ישבתי ותליתי עיניים במגיד שיעור, יחסית הקשבתי לו והנהנתי בראשי לאשר לו שהבנתי מה הוא מסביר.
"אבל עכשיו אני מסתכל בגמרא, ואני קולט שאני לא מכיר אותה כמעט. בקושי אני מבין מה מדובר פה.
"מה קורה איתי? כל כך מהר שכחתי כל מה שלמדתי השבוע??? איך זה יכול להיות?
"ואז הבנתי שבכלל לא למדתי כל השבוע. אני רק ישבתי ו'יחסית' למדתי, אמרתי את המילים, אבל לא חשבתי עליהן. פטפטתי עם חברים, ישבתי בשיעור והנהנתי בראש אבל לא באמת הקשבתי.
"שבוע שלם שרפתי. הוא עבר לידי ככה, בלי שהרגשתי אותו. כל השטויות שעליהן שוחחתי עם החברים לא שוות כלום, לא הרווחתי כלום. שבוע שלם שישבתי בישיבה ולא עשיתי שום דבר מועיל…
"זה עצוב! החלטתי שבשבוע הבא אני צריך להתחזק…
"באותו לילה שכבתי על מיטתי, ופתאום הרגשתי שנופל עלי בלוק על הראש! הכתה בי ההבנה: זאת לא הבעיה שלא למדתי. כלומר, זאת כן בעיה, אבל זאת הבעיה הקטנה יחסית… הבעיה האמיתית היא שאני חשבתי שאני כן לומד.
"רימיתי את עצמי!!! אני שקרן ורמאי. לא להורים שלי אני משקר, לא את הרבנים בישיבה אני מרמה, לא על החברים שלי אני 'עובד'.
"אני מרמה את עצמי! משקר על עצמי! עובד על עצמי!!!
"איזה שקרן שפל. איך אני לא מתבייש מעצמי!!!
"באותו לילה כבר לא הצלחתי לישון. הראש שלי היה מלא במחשבות, ובסופו של דבר קיבלתי לעצמי החלטה מאוד מאוד ברורה: מעכשיו, אני מפסיק לשקר ומפסיק לרמות את עצמי! לא רוצה ללמוד? אל תלמד! אתה מעדיף לפטפט עם חברים תפטפט! אבל אל תרמה את עצמך לחשוב שכן למדת. תהיה מודע למצבך. אל תאשים את החבר שפתח את החלון או הפיל את הסטנדר. הוא לא אשם בזה שאתה לא לומד, רק מי שמרמה את עצמו חושב ככה, זה אתה אשם! אם היית רוצה ללמוד, היית לומד!!!".
המשבר ופתרונו
ישבנו שם, אני ובני, והאזנו בשקיקה לסיפורו המפתיע של אליהו הנביא.
הוא הסיר את משקפי הקריאה מעל אפו, הרים את עיניו ושאל את בני אלי: "נו, מה אתה חושב שקרה אחרי שקיבלתי את ההחלטה הזאת???".
אלי נבוך, הוא לא ידע מה לענות על כזאת שאלה.
אבל 'אליהו הנביא' לא השאיר אותנו במתח זמן רב: "נשברתי", הוא אמר, "פשוט נכנסתי למשבר עמוק…
"כשהפסקתי לשקר ולרמות את עצמי, הבנתי שאני בעצם לא שווה כלום. המידות שלי לא משהו… אני בקושי לומד קצת פה ושם וגם אז הלימוד לא רציני, בתפילות אני בקושי ממלמל בשפתיים בשפה רפה את מילות התפילה, בלי לב ובלי כוונה, היחס שלי לחברים לא מי יודע מה… בקיצור, אני לא שווה כלום.
"משבר עמוק!!!
"אחרי תקופה, כשכבר נמאס לי להיות בדיכאון, החלטתי לעשות מעשה. מעכשיו, כך קיבלתי על עצמי, אני לוקח את כל התחומים האלו שהזכרתי, ומשתפר בהם, אפילו שיפור קל, אבל שאני יוכל לא לשקר את עצמי.
התחלתי עם הלימוד. החלטתי שכל יום אני לומד לפחות עשר דקות, אבל לימוד רציני עם כל הראש, לא רק מהשפה ולחוץ. אני לומד ומתאמת להבין ולזכור מה למדתי. עשר דקות לפחות! וכך אני לא משקר כשאני חושב שאני לומד. אמנם לא למדתי הרבה אבל למדתי!!
בעניין התפילה, החלטתי שכל יום אני מכוון באחת מברכות שמונה עשרה. ברכה אחת!!! יש עצה שכותב החפץ חיים במשנה ברורה, לחשוב לפני כל ברכה שאומרים בשמונה עשרה, על מה אנחנו הולכים להתפלל. אני בחרתי את ברכת 'שמע קולנו', והתחלתי לחשוב לפני כן מה אני עומד להגיד עכשיו, ולכוון בכל מילה. במיוחד תפסו אותו המילים: "ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו…", הייתי מכוון בהם מאוד ואפילו מוריד קצת דמעות לפעמים.
וגם במעשה חסד, החלטתי שכל יום אני מקפיד לעשות דבר אחד טוב למי מחברי. אם זה לחייך לבחור שנמצא בשולי החברה, אם זה לעזור לבחור כלשהו לסחוב את המזוודה שלו במדרגות כשהוא נוסע הביתה, לא משנה מה, העיקר מעשה אחד טוב בבין אדם לחברו. כמו כן אני השתדלתי כל יום להתקדם צעד אחד קטן בתיקון המידות.
"אבל הכי חשוב, להמשיך ולהיות כן עם עצמי, לא לרמות את עצמי, ולדעת אם באמת השתפרתי היום קצת או שאני שוב רק מרמה את עצמי…".
"אחרי תקופה לא ארוכה, שמתי לב שאני נמצא בדרך של עלייה", הוסיף אליהו הנביא, קיבלתי סייעתא דשמיא מיוחדת. "עשר דקות לימוד הפכו לרבע שעה והכפילו את עצמם לחצי שעה. החברים התחילו לאהוב אותי מאוד כי הייתי עושה איתם חסדים, הפחתתי משמעותית את מספר הפעמים שנתתי לכעס להשתלט עלי, שברתי את תאוות הנקם שלי והפסקתי להיות נוקם ונוטר."
"זה תהליך שלוקח הרבה מאוד שנים", השלים אליהו הנביא את סיפורו והחל להתרומם ממקום מושבו, "אני עדיין נמצא באמצע התהליך", הוסיף. "אני משתדל לזרז את הקצב כי הזקן שלי כבר לבן מאוד, ואני לא נהיה יותר צעיר.
"לכן, אליהו יקירי, אם אתה באמת רוצה להיות 'אליהו הנביא' או 'אליהו הצדיק', אתה צריך להתחיל כבר מעכשיו.
"קודם כל תפסיק לרמות את עצמך, תלמד למתוח על עצמך ביקורת אמיתית, ודבר שני, תקפיד להיות בעלייה כל יום, ותראה שבתוך זמן לא רב, אתה תהפוך להיות אדם אחר".
