בתקופה זו, בה בכל יציאה מהבית נדרשת זהירות במצווה שהזמן גרמא – פיקוח נפש, והדבר כרוך בקושי, ראינו לנכון להביא כמה עובדות מרבינו מרן הגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל, על החמרתו במצווה של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
סיפר רבו של בית הרפואה 'מעייני הישועה', הרב הופנר שליט"א:
א. הייתה שאלה בעניין טיפול רפואי לחולה בסכנה, ותכננתי להציגה בפני רבינו, ובדיוק פגשתי את רבינו ברחוב, ניגשתי ושאלתי. תגובתו היתה: "על שאלות מסוג זה לא עונים ברחוב, לזה צריך יישוב הדעת מיוחדת, ולכן תבוא לביתי". יש לציין שהשאלה היתה די פשוטה, ובוודאי שידע להשיב עליה גם ברחוב. אך הבנתי אז שרצה להדגיש לי שהשאלות בענייני "פיקוח נפש" הן מהחמורות.
ב. דעת רבינו הייתה שבבית חולים לא צריכים לעשות עירוב. אך היו כאלו שהפצירו שבכל זאת נעשה. באתי לרבינו, והוא סירב בכל תוקף. הוא הסביר את טעמו, מה אכפת לו לרצות את הרוצים להחמיר, אך הרגשתי שהוא חושש שאם יחמירו בדבר מיותר, זה יגרום שבמקומות אחרים שלא יעשו זאת, יהיו כאלו שיימנעו מלטלטל גם במקום הצורך, ובמקום פיקוח נפש.
ג. שאלתי פעם איזו שאלה על הטמנה בבקבוקי תינוקות. הוא הסתכל עלי בזעזוע ואמר בתמיהה: "שאלות כאלו שואלים בבית חולים?!"…
ד. היתה קבוצת אברכים שהפריע להם שבשעות של החלפת משמרות יש תנועה ערה בכניסה לבני ברק, עקב בואם של הצוות הרפואי, מי ברכבם הפרטי ומי בהסעות. הם באו לרבינו. רבינו היה מזועזע מאד מעצם המחשבה, ואמר להם: "אינני מבין אתכם בכלל…" וכמעט וסלקם מביתו.
ה. מעשה באחד שבנו היה מאושפז בבית החולים לשבת וקיבל אינפוזיה, וכאשר נגמרו הנוזלים באינפוזיה התחיל המכשיר לצפצף כדי להודיע זאת להורים [ – במקרה זה היה הטיפול בענין מוטל על המשפחה], ולא היה שם גוי לומר לו להפסיק את הצפצוף.
ואמר רבינו, שהוא בעצמו [האבא] היה יכול לכבות את הצפצוף בשבת, וזאת מכיון שיש בביה"ח חולים שיש בהם סכנה, וכששומעים צפצופים שאין האחיות צריכות לגשת לזה, הרי זה יכול להטעות אותם ולהביאם לזלזל אף כשהן שומעות צפצופים של פיקוח נפש, ויגרום שלא ילכו לשם בזריזות.
ועוד, שהרי ידיהם של הצוות הרפואי עמוסות בעבודה והצפצופים המיותרים מפריעים להם, ויש להשתדל במידת האפשר למעט להעמיס ולהעסיק אותם בדברים שאינם מוכרחים לעשות, וק"ו שיש להסיר אף בשבת את המפריעים לעבודתם, כדי שיהיו פנויים לעסוק ביישוב הדעת בפיקוח נפשות. וכבר ידוע על מקרים שמחמת העומס וההפרעות לא היה להם פנאי להתעסק כראוי בהצלה בפיקוח נפש – (עד כאן מתוך השיחה עם רבו של בית הרפואה 'מעייני הישועה' – הרב הופנר שליט"א. והובא גם ב'חוט שני' שבת ח"ד עמ' קנז).
ו. לפני כעשרים שנה היה רבינו מאושפז בטיפול נמרץ, לאחר שלקה ונותח בליבו. הוא נזקק למעקב כל שעתיים, בדיקות דם ומדדים רפואיים. בערב שבת סמוך לכניסת השבת ראה נכדו שזמן הבדיקות יוצא כרבע שעה אחרי השקיעה, לכן שאל את רבינו האם יילך ויבקש מהצוות הרפואי שייעשו את הבדיקות לפני השקיעה, כדי למנוע חילול שבת.
אך רבינו סירב והסביר: "באותה מידה שיש להזהר בהלכות שבת, יש להזהר בפיקוח נפש. והרי הסדר שלהם חשוב מאוד עקב היותם מטפלים בחולים שיש בהם סכנה, ואני חושב שאם תבקש מהם לשנות את הסדר, זה יבלבל אותם. לכן אל תגיד לצוות הרפואי מאומה" (מנכדו הר"ר הלל קרליץ שליט"א). כשיצא באותה עת מבית החולים, אמר לנכדו: "השתדלתי מאד שיילמדו לא להקל בפיקוח נפש" (מרבי מנחם קרליץ שליט"א).
ז. מעשה באחד מתושבי רמת אהרן שגילה בליל שבת שהניח בערב שבת את הפלטה על גבי הכיריים של הגז, ונשארה שם להבה דולקת, והלך לחפש גוי כדי שיכבה. כשסיפר זאת אחר כך לרבינו, אמר לו רבינו: "צריך היית לכבות בעצמך, ולא לבזבז זמן לקרוא לגוי, והרי יש כאן חשש סכנה".
ח. עובדא הוה שבת אחת שהמערכת לחימום המים בבית החולים 'מעיני הישועה' התקלקלה. מיד הזעיקו טכנאי יהודי לתקן את התקלה (כי לא היה גוי), ובא הר"ר בצלאל ברוקהימר שליט"א (עוזרו של רב ביה"ח שנעדר באותה שבת מביתו) לשאול, האם צריך להודיע בכל המחלקות שהשימוש באותה שבת במים החמים מותר רק לחולים שיש בהם סכנה, ולא לחולים שאין בהם סכנה [שהרי מעשה שבת שנעשה לחולה שיש בו סכנה אסורה בהנאה לחולה שאין בו סכנה, מ"ב סי' שי"ח סקי"ב].
אמר לו רבינו – לא להודיע כלום לאף אחד, כי ייתכן שיהיו חולים שבאמת יש בהם סכנה, אך הם יכנסו לספיקות שמא אינם כלולים בהגדרה של חולה שיש בו סכנה, וימנעו מרחיצה הנצרכת. (מפי הרב הנ"ל).
(גיליון 'נשיח בחוקיך' פרשת אחרי מות קדושים תש"פ)
