שני תליינים נאצים התחילו בספירה לאחור מעשר לתשע, ומתשע לשמונה, שבע, אבל הרב נשאר שליו ורגוע. בינתיים הם ממשיכים בספירה לאחור…. חמש, ארבע, שלוש… ואז קרה הנס.
היה זה בימים האפלים של מלחמת העולם השנייה. במחנה כפייה של שלדי אדם מוכי רעב וייסורים יצא הכרוז ביום מן הימים להתאסף במעגל במרכז המחנה. כהרגלם רצו הנאצים ימ"ש להשפיל ולהוציא את רוח החיים של אותם יהודים אומללים, ולשם כך הוציאו גזר דין מוות לרב העיר, איש קדוש מורם מעם, ביודעם שללא רב ומנהיג אין תורה ואין חיים. הנאצים העמידו במרכזה של המחנה עמוד מיתמר וחבל תלייה והם החלו בכריכת החבל סביב ראש הרב. אולם ראו זה פלא, הרב שליו ורגוע – יודע הוא מקרא שכתוב "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי". יודע הוא שהוא נתון בידי יוצר וצר צורה ולא בידי חיות טרף מרצחי נפש. שני תליינים נאצים התחילו בספירה לאחור מעשר לתשע, ומתשע לשמונה, שבע, אבל הוא נשאר שליו ורגוע – מפזם הוא לעצמו את מאחז"ל "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" (ברכות י.). ובינתיים הם ממשיכים בספירה לאחור… חמש, ארבע, שלוש… ובהגיעם לשתיים פרצה מריבה פתאומית ביניהם, כשכל אחד מהם רוצה להיות המרצח לרצוח נפש. זה צועק שתיים ומשנהו צועק שלוש, זה צועק אחת ומשנהו צועק שתיים. בשניות התלהטו הרוחות ביניהם ופתחו במריבה ובגידופים של האחד על משנהו, עד שלפתע שלף אחד מהם את רובהו וירה למוות בחברו. הנאצי נבהל מעצמו, קם ונס על נפשו מן המקום לבל יתפסהו תחת מנעול ובריח בבית הסוהר.
בין־רגע חלפה הסכנה, שנייה לפני שהפרידה בין חיים למוות יצא מאפילה לאורה. בסערת רגשות ומתוך שלוות נפש הסיר והוריד בעצמו את חבל התלייה מסביב צווארו, תוך כדי שחותך הוא לעצמו חתיכה מחבל התלייה ותוחב אותו לתוך בגדיו, נוטל אותו למשמרת לאות עולם למען יעמוד נס הצלתו לזיכרון לו ולזרעו אחריו עד עולם.
מדי שנה בשנה בעת סעודת הודאתו היה מוציא אות פיסת חבל ההצלה. מוכיח הוא לעצמו ולעמו שאין מקום לייאוש כלל, ולעולם אל יתייאש עצמו מן הרחמים. ובכך היה מנסך ומחדיר פרק של אמונה וביטחון עמוק לתוך העצמות היבשות.
מורי ורבותיי: אנו אין לנו אותו חבל, אבל יש לנו חבל אחר לא פחות טוב הימנו, והוא חבל המקשר בין ישראל לאביהם שבשמים, וכדכתיב "כי חלק ה' עמו יעקב 'חבל' נחלתו". ואת החבל הזה אין להסתפק בהוצאה של פעם אחת בשנה, אלא יש להוציאה בכל יום תמיד ערב בוקר וצהרים, בכל עת ובכל רגע ובכל שעה. או אז יזכה להיאחז בה באחיזה אמתית בבחינת "אחזתיו ולא ארפנו" (שיר השירים ג' ד'), ואז יזכה להרגיש מחובר לקב"ה. וזהו 'הגארטל האמתי' שכל יהודי צריך לשאוף לה, וכל אחד צריך לחגור בה תמיד.
עומדים אנו בתקופה ובצרה שלא שיערום אבותינו מעולם, מכת נגף ומגיפה. אבל אליבא דאמת, אם רק נשים קצת לב נשכיל לדעת שמהמכה עצמה נוכל לקחת חיזוק לראות ולהבין שיש מנהיג לבירה. שיש מנהיג לעולם והכל מושגח בהשגחה פרטית ואין שום מקרה בעולם כלל. ניקח לדוגמה את צבאות כל העולם כולו – משקיעים הם הון תועפות במערכי צבא ומלחמה. כל מדינה מתגאה ביכולתה הכבירה של להשמיד להרוג ולאבד. סעיף הנשק העולמי לבד עומד על מאות טריליוני דולרים, והכל כדי שיוכלו להתגונן בעת הצורך ובמקביל להטיל חורבן והרס על אויביהם. נבחרי מוחות הצבא מגויסים עד אינסוף, אלפי רבבות חיילים מזוינים ברכב ובסוסים מוכנים לשעת קרב בכל רגע ושעה. טילי טילים של ראשי קרב עם יכולת הגעה מקצה העולם לקצהו, וכל זה לפני שנגענו בסעיפי נשק לא קונבנציונאלי, והכל… כדי להתגונן.
והנה, כאן ללא שום השקעה, ללא שום נשק וכלי זין, ללא שום בסיסי צבא, ללא אימון ותרגילים, ללא חיילים, ללא רכב ופרשים, ללא שום הודעה מוקדמת, שלח הקב"ה נגף קטן בלתי נראה אשר זורע הרס בו־זמנית בכל העולם כולו. משבית עולם ומלואו, מחריב מדינות שלמות ללא נדנוד עפעף. כל כלכלת העולם מתנדנדת כמטוטלת, כולם אבודי עצות. לא עוזר להם שום כלי זין ושום נשק מלחמה… יש ה' בעולם. "הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים, ואין שום מקרה בעולם כלל". דווקא בימים הללו מקבל הפסוק הזה ביטוי מוחשי "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'". דווקא בשעת המבחן לא עוזר להם שום נשק ושום התגוננות… אצבע אלוקים היא. "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר".
במקום הפקת לקחים הפוכים של פחד וחרדה "ומחדרים אימה", נלמד מזה גדלות הבורא – להבין ולדעת שיש בורא ומנהיג והוא עשה ועושה "ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים". אדרבה: מהמכה עצמה עלינו ללמוד פרק באמונה וביטחון – לשאוב ממנה כוחות חדשים ממעייני האמונה, וכמאמר ה'אבן עזרא' בפיוט ליל יום הכיפורים "ממך אליך אברח".
דע לך בני, שבכל מצב שהוא הקב"ה אתי: התרופה העוצמתית ביותר לעת כזאת הינה האמונה והביטחון, היא ואין בלתה, הפוך והפוך בה דכולה בה. אין אנו צריכים לחכות לפיתוח של איזו מעבדה בינלאומית הנמצאת בוושינגטון, שהודיעה בשמחה רבתי שהמציאה איזשהו חיסון למגיפת הקורונה ושהיא תהיה זמינה בעוד כשנה. כמה שזה מצחיק – אנו יש לנו תרופת פלא ללא שום ביורוקרטיה. הוא עובד מעכשיו לעכשיו וללא שום צורך רישיון משום משרד הבריאות ושם התרופה: אמונה וביטחון!
מה טוב לצטט כאן אימרת הרה"ק רבי ר' זושא מאניפולי זי"ע. וזה לשונו הזהב ('מנורת זהב' פר' וזאת הברכה): "לפעמים יש על האדם מקטרגים אם הוא ראוי למלאות לו משאלתו ובקשתו, אבל המבקש ע"י ביטחון אין עליו שום קטרוג ובוודאי תתקבל תפילתו. ועל האדם להתפלל שיזכה לביטחון, ואם דא ביה כולא ביה", עכ"ל. הרי שיש לנו גם חיסון ותרופה משלנו, והוא שירבה להתפלל שיזכה לביטחון ובמקביל יתחזק באמונה וביטחון – ד' לי לא אירא.
אם יפחד אדם מה יועיל לו: אצטט את דברי ה'פלא יועץ' (ערך פחד) וזה לשונו: "המפחד גורם ומושך רעה על עצמו אשר לא היה ראוי לבוא עליו. אבל 'הבוטח בה' חסד יסובבנו' (תהילים לב, י), וכו'". ויוכל איש להפיג את פחדו על ידי שיתעמק במחשבות אמונה ובטחון ויאמר מה לי לפחד מרעות המתרגשות לבוא לעולם, הלוא טוב ליראה מפחד ה' ומהדר גאונו, ואז יסיר ממנו הפחד, כדכתיב (תהילים קי"ב ז') 'נכון לבו בטוח בה' לא יירא'. ויסר מלבו את הפחד על ידי שיפנה לבו למחשבות אמונה, שאין הלב יכול לחשוב שתי מחשבות. וגם מה יוסיף לו אם יפחד, הלוא אם נגזרה גזירה הרי מוכרח שתבוא ואין מידו מציל, ואם לא נגזר עליו נשאר לשווא עם פחדו, ולא עוד אלא שאפשר שיבוא עליו מה שלא נגזר עליו. לכן יתגבר האדם כארי בביטחון בה' שלא תאונה אליו רעה, ואם נגזר עליו גזירה הרי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ואמנם מיהו למיחש בעי, לכן יעשה אשר בכוחו לעשות ויקדים תפילה לצרה, וייתן צדקה שמבטלת הגזירה, וה' הטוב בעיניו יעשה".
וכדברים האלו מובא מזקני, בעל ה'שומר אמונים' זי"ע בשם האר"י הקדוש זי"ע, וז"ל: "אם יש דבר בעיר הוא אינו יכול לשלוט אלא באלו שיש להם פחד, אבל המתגברים על פחדם ע"י ביטחון בהשי"ת אין שום מגיפה רע יכול לשלוט בהם כלל".
וכדברים הללו מובא גם בדברי מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א בספרו 'אורחות יושר' (סימן כג), וזה לשונו: "יש אנשים שמפחדים תמיד ומתייראים מכל מיני פורעניות ומחלות וכו', וכל זה בא ממיעוט אמונה, שהרי אם היה מאמין באמונה שלמה שהכל בא מהקב"ה ואין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, א"כ מה לו לפחד, וממה נפשך הרי אם ח"ו נגזר עליו אין חכמה ואין תבונה נגד ה', ואם לא נגזר אליו הרי אין לו מה להתיירא. ולכן אין לפחד כי אם מהקב"ה, או לפחד אולי לא יקיים את מצוותיו, וחוץ מזה אין לפחד כלל".
הא בהא תליא מילתא: "פחד קשה, אמונה מפיגו – ואם לא מפיגו סימן שיש בו חלילה חיסרון באמונה". כגודל האמונה כך יפחת הפחד. 'מי שמאמין לא מפחד'. ואשרי הגבר אשר שם מבטחו בה'. עיקר מובחן האמונה הוא דווקא בעת שיש ניסיון באמונה ולא רק כשהכל טוב ויפה, ולכן דווקא בעת כזאת עלינו לעמוד איתן בניסיון ולהתחזק באמונה וביטחון.
לא עם הארץ חסיד: אמנם לא יעשה חלילה את האמונה כקרדום לחפור בה לעבור על מצוות התורה של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', ולעבור על ציווי החכמים והוראת זהירות הבריאות, כי או אז הווה להו כמצווה הבא בעבירה ויצא שכרו בהפסדו. מה גם שהרי על ידי זה הוא 'חב לאחרינא', ומה תועיל לו מידת טובו וחסידתו באמונה ובביטחון בה' אם מזלזל הוא במצוותיו. ולכן 'שימו לב אל הנשמה' לשמוע ולציית את דבר ה' מתוך תשובה, תפילה וצדקה, שמעבירין את רוע הגזירה. ולזכור תמיד בכל מצב שהוא שהקב"ה אתי. כיה"ר.
(מתוך שיחת גאב"ד חרדים, ער"ח ניסן תש"פ)