סיפר הגאון רבי יצחק לורנץ שליט"א נכדו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: זקני זצ"ל הרבה לצטט את דברי הגמרא (נדרים פא) "היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה", וכה היה מסביר: "אלו המגיעים עם ייחוס גבוה, לא תמיד רואים את תוצאות ההשקעה בהם. אנחנו כבר יודעים במי באמת כדאי להשקיע; בבני עניים, אלו שאינם מחזיקים מעצמם, להם יש הייחוס העצמי הגבוה ביותר".
זקני זצ"ל סיפר על בקשה מפתיעה שהגיעה לפתחו מאיש חינוך בשכונת רחביה, שפנה אליו להמליץ על תלמידו, עדין נפש באופן מיוחד, המבקש להתקבל לישיבת 'קול תורה'. "מה הבעיה?" השיב זקני, "שיבוא למבחן". אולם המחנך הסביר שהתלמיד כה עדין וביישן, עד שהוא משתתק לגמרי בבחינות למרות בקיאותו בחומר הבחינה. "בעיקרון", השיב זקני, "הישיבה לא מקבלת תלמיד ללא בחינה. אמור לבחור שיבוא לשיחה, ואדבר עמו בלימוד".
זקני בחכמתו החל להרצות בפני הנבחן כמה מחידושיו על סוגיית המבחן. אט-אט הילד נפתח והחל להוסיף על הסוגיה הערות וחידושים משלו. "כך יכולתי לראות כמה הוא מצוין וקיבלתי אותו לישיבה", סיפר לי זקני, ומיד הוסיף: "אתה יודע מי היה הילד הזה? קראו לו דן סגל…
"דווקא התלמידים העדינים עדיים לגדולות ונצורות", הוסיף. "תאר לך, לולא הייתי מעריך את אצילותו ועדינותו ומתעקש על בחינה רגילה, איזה הפסד גדול היה זה לכלל-ישראל".
לימים, כאשר בעל המעשה המשגיח הגר"ד סגל שליט"א בא ב'שבעה' לנחם את בני המשפחה, סיפר: "אתם יודעים איך רבנו בחן את התלמידים לישיבה בזמננו? הוא לא בחן, הוא פשוט דיבר איתנו בלימוד"… זקני עשה זאת בחכמה וברגישות, בהסתרה נפלאה, עד שהנבחן לא חלם כי זהו מעשה חריג שאינו בשגרה.
(המבשר תורני ויק"פ תשע"ה)