הרב צבי וינברג
"לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" (במדבר י"ב, ז'-ח')
בביאורי אגדות לרבי אלחנן וסרמן זצ"ל (סוף קובץ הערות סי' י"ב אות ז) מביא את לשון הרמב"ם (פט"ז מהל' טומאת צרעת ה"י ומקורו בספרי) "עַל עִנְיָן זֶה מַזְהִיר בַּתּוֹרָה וְאוֹמֵר (דברים כד-ח) 'הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת' (דברים כד-ט) 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ', הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הִתְבּוֹנְנוּ מָה אֵרַע לְמִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁדִּבְּרָה בְּאָחִיהָ שֶׁהָיְתָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים וְגִּדְלַתּוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וְסִכְּנָה בְּעַצְמָהּ לְהַצִּילוֹ מִן הַיָּם וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא טָעֲתָה שֶׁהִשְׁוַתּוּ לִשְׁאָר נְבִיאִים וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב-ג) 'וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד' וְאַף עַל פִּי כֵן מִיָּד נֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת. קַל וָחֹמֶר לִבְנֵי אָדָם הָרְשָׁעִים הַטִּפְּשִׁים שֶׁמַּרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת.
ומקשה הרי הרמב"ם בפי' המשניות (פרק חלק בסנהדרין) מנה שם עיקר אחד, שכל דברי הנביאים אמת, ועוד עיקר אחד שנבואת משה רבינו היתה למעלה מנבואת כל הנביאים, ולפי"ז מי שאומר שנבואת משה רבינו שווה לנבואת כל הנביאים הרי זה כופר באחד מעיקרי הדת, ודינו כמומר לכל התורה ואין לו חלק לעולם הבא.
וא"כ קשה איך אפשר ללמוד בק"ו ממרים לענין איסור לשון הרע, שהמספרו לא יצא מכלל ישראל, וגם איך אפשר לומר על מרים הנביאה שיצתה מכלל ישראל ח"ו.
וכתב שיש לומר שאת העיקר הזה שמעלתו של משה היא למעלה משאר הנביאים, למדנו מפרשת מרים, שאמר להם הקב"ה "לא כן עביד משה פה אל פה אדבר עמו במראה ולא בחידות", אבל בשעה שדיברה מרים עדיים לא נאמרה הפרשה ההיא ולא נודע עדיין העיקר הזה, ודיבורה אז לא היה בו כפירה בעיקרי הדת, אבל עכשיו אם יאמר אדם, כמו שאמרה מרים שנבואת מרע"ה איננה גדולה מנבואת שאר הנביאים, הרי זה כופר באחד מעיקרי הדת.
(קב ונקי)
2/92