בפרשת השבוע אנו למֵדים על מעמד הברכות והקללות שהצטוו ישראל לקיים בכניסתם לארץ ישראל, על ההרים גרזים ועיבל. בתורה נזכרות רק הקללות הפותחות כל אחת במילה 'ארור'. ואמרו חכמינו ז"ל, שכנגד כל קללה, הקדימו המברכים לומר 'ברוך', ולדוגמה: כנגד "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה", אמרו "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה".
בפתיחה להלכות לשון הרע ורכילות, מונה החפץ חיים שבע עשרה מצוות לא תעשה וארבע עשרה מצוות עשה שעליהן עובר, או עשוי לעבור, הנכשל בלשון הרע וברכילות. ובסיום דבריו כותב שמלבד האיסורים הרבים, עלול המספר לשון הרע ורכילות להחיל על עצמו חלילה כמה מן הקללות שנאמרו בהר עיבל: הראשונה שבהן היא – "אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר", שלפי דברי חז"ל מכוונת גם כלפי המספר לשון הרע. ובעל הטורים כתב רמז לכך, שהמילה "בסתר" – בגימטריא "בלשון הרע", כלומר, ארור מכה רעהו בלשון הרע. ויש שהוסיף רמז דומה: "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" – בגימטריא "להזהר על לשון הרע".
והקללה השניה – "אָרוּר, מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ", האמורה גם כלפי אדם המחטיא את חבֵרו; והמספר לשון הרע מחטיא את השומע, ולפעמים גם השומע נחשב כמחטיא את המספר.
ואם הופקר אצלו איסור לשון הרע ועובר עליו בשאט נפש, עלולה חלילה לחול עליו קללה שלישית – "אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת–לַעֲשׂוֹת אוֹתָם
", האמורה כלפי מי שאינו מקבל על עצמו לקיים את כל התורה. ויש שכתב שלפי המבואר בתלמוד ירושלמי שמי שיש בידו אפשרות להחזיק ולפרנס לומדי תורה ואינו עושה כן, עובר על " אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת", המספר לשון הרע על תלמיד חכם וגורם בכך לפגיעה בפרנסתו, עובר על 'ארור' זה. ואם מספר לשון הרע על אביו ואמו, עשויה לחול עליו גם הקללה "אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ".
ומסיים החפץ חיים, שבגמרא כתוב כי כל 'ארור' כולל 'נִדוי', ואם כן, מי שאינו נזהר בלשון הרע צריך לחשוש לנפשו שמא נִדוהו בשמים על כך.
וכאמור, לכל 'ארור' הקדימו 'ברוך', ואם כן, הנזהר מלספר לשון הרע ורכילות, זוכה לברכות הלויים שענו אחריהן כל ישראל 'אמן': "ברוך אשר לא יכה את רעהו בסתר", "ברוך אשר לא ישגה עור בדרך", ו"ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת".
[חפץ חיים פתיחה, ארורין, א-ג; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־5]