סח רבינו: מקובל בידינו, שכאשר הובילו את גר הצדק אברהם בן אברהם אבינו אל המוקד ביום טוב של שבועות, עבר תחת בית הגר"א זצ"ל. והגר"א היה יושב לילה ויום בתריסים מוגפים, לבל תחדור המולת הרחוב, ולומד לאור נרות. כשעבר גר הצדק מתחת לביתו נפתחו התריסים, והגאון קרא בקול: "לויף, אברהם לויף!", לאמור: רוץ, אברהם, רוץ….
והעניין, שהיתה לגר הצדק התלבטות. מצד אחד, מצוה האדם בשמירת הנפש. ומצד זה עליו לשרך דרכו באיטיות כדי להאריך חייו ולו ברגע קט. מצד שני, הרי מסירות הנפש היא מצוה, ולמצוה צריך לרוץ. [והוסיף רבינו, שהריצה למצוה אינה מצוה נוספת, אלא היא תוספת למצוה של קידוש השם, שהיא המצוה הגדולה ביותר]. ופשט לו הגאון ספקו, והתחיל לרוץ בכל כוחו לעבר המוקד!
"איני קונץ מאכער"…
אדוננו הגר"א שלח אחר המגיד מדובנא, ביקש לשמוע ממנו דברי תוכחה. במה אפשר להוכיח את הרב הדומה למלאך, המגיד מדובנא מצא. כידוע, הסתגר הגר"א בחדרו ולמד יומם ולילה לאור הנר כשהתריסים מוגפים, שלא תגיע לאזניו המולת הרחוב. אמר המגיד מדובנא: "וכי 'קונץ' הוא להיות הגאון מוילנא כאשר התריסים מוגפים והנר דולק? אדרבה, יצא רבינו לרחובה של עיר ולהמולת המסחר, ושם יהיה הגאון מוילנא!"
ענהו הגאון קצרות: "איני קונץ מאכער"…
כלומר, לא נצטוינו להיכנס לנסיונות כדי לנצח בהם. להפך, נאסר עלינו להיכנס לנסיונות!…
'הגר"א היה מלאך אלוקים'
פעם התבטא רבינו אודות חיבור מסורת קבלת התורה מדור אחר דור. הרי רבו הגה"צ רבי משה שניידר, היה תלמידו של החפץ חיים, והחפץ חיים תלמיד רבי לייב סטאויסקער, והוא תלמיד של רבי חיים מוולוז'ין, שהוא תלמיד של הגר"א, זצ"ל, נמצא שמחובר הוא בחוליה בשרשרת מסורת קבלת התורה.
והגר"א נשאל. של מי היה תלמיד?
"הגר"א היה מלאך אלוקים", ענה, "ולא היה צריך מלמד"…
"מלמד תורה לעמו ישראל"
שמעתי ממורי ורבי הגה"צ רבי משה שניידר זצ"ל, שכאשר התחילו המשכילים לזלזל במלמדים, התחיל הגאון רבי יצחק אלחנן לחתום שמו בתואר: "יצחק אלחנן, המלמד פה ק"ק קובנא", כדי לחזק את המלמדים ולהאדיר את כבודם.
שאלוהו מדוע הוא מזלזל כך בכבודו, להגדיר עצמו כמלמד.
ענה: "האם נכבד אני מהקדוש ברוך הוא, שקרא עצמו כ'מלמד תורה לעמו ישראל?!'"…
כשהממשלה הוציאה צו גיוס גורף על כל איש ואשה
במלחמת העולם הופצצה לונדון מן האויר, והממשלה הוציאה צו גיוס גורף על כל איש ואשה ברחבי המדינה. אמנם פטרו את בני הישיבה מגיוס, אבל עשרות הפליטים שלמדו בישיבה חויבו בגיוס, ואם לאו – יגורשו לאירופה הכבושה. דרשו מראש הישיבה הגה"צ רבי משה שניידר זצ"ל להסגיר לידיהם את הפליטים, שיתנדבו לשרת בבתי החרושת ליצור נשק לעזרה במלחמה.
ראש הישיבה נכנס לבית המדרש נסער, וקרא: "אנו מוכנים למסירות נפש! אפילו יאסרונו נשב בתאי הכלא ונלמד! התורה היא חיינו, ולא יצליחו לנתקנו ממנה!".
כשראו השלטונות את נחישותו, סברו שהוא מסית את הבחורים שלא להתגייס, גזרו להגלותו מלונדון, לבטל השפעתו על בני הישיבה. התערב רבה הראשי של אנגליה, וטען שהבחורים אינם מוסתים. באמת ובתמים אינם חפצים אלא בלימוד התורה. הוקמה ועדה שתבחן את הנושא. הועדה זימנה אליה בחור אחר בחור. סיפרו על מצב החרום והצורך הנואש בידיים עובדות ובעזרה למאמץ המלחמתי. בזה אחר זה שמעו מהבחורים שתורה מגנא ומצלא, ואינם חוששים כלל וכלל. הכל בידי שמים, ולומדי התורה פועלים יותר מכל פעולה גשמית.
התכנסו חברי הועדה להסקת מסקנות, ובאותו יום ישבו בני הישיבה בתענית. וזעקו בסדר תפילה מיוחד שתיקן ראש הישיבה.
ואכן התענית הועילה. הועדה החליטה שבני הישיבה חולים בנפשם, וממילא פטורים מחובת הגיוס. לא זו בלבד שהחליטו להשאיר את ראש הישיבה בלונדון, אלא שהועדה ציינה אותו לשבח על נכונותו לעמוד בראש מוסד לחולי נפש. יתר על כן, המליצו לכלול את הישיבה בין בתי החולים שהמדינה תומכת בהם, ולתקצב אותה באופן מלא…
אם נותנים לרשעים לתרום להחזקת הישיבה
מורי ורבי הגה"צ רבי משה שניידר זצ"ל היה אומר בשם רבו החפץ חיים זצ"ל, שכן גם בישיבות ובהיכלי התורה, אם נותנים לרשעים לתרום להחזקת הישיבה הדבר פוגם בקדושת הלימוד.
וכן מובא בשם מרן הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל, שאילו היו הישיבות מקבלות רק כסף טהור, והשותפים ללימוד היו יראים ושלמים, היו בני הישיבות מופלגים ביותר בתורה וביראת שמים. והוסיף, שישיבת וולוז'ין נסגרה מאחר והאחראים לגיוס הכספים להחזקתה, קיבלו כסף גם ממחללי שבת, והדבר השפיע לרעה על קדושת הישיבה.
ומורי ורבי עמד כחומה בצורה שלא לקבל כספים ממחללי שבת. והיה אומר שלכל יהודי נסיונות משלו. החנווני נבחן באיסורי אונאה גזל וריבית, ומנהל הישיבה נבחן, אם הוא בוטח בקדוש ברוך הוא ומסרב לקבל כספים ממקורות בלתי טהורים, ושמח שזכה לעמוד בנסיון קשה זה מתוך מסירות נפש כפשוטו.
בשבועות מביאים קרבן חיטים
במשאו בהיכל ישיבת חברון בערב שבועות תשע"ט, הביא רבינו שהטעם שבפסח אנו מקריבים קרבן שעורים, ואילו בשבועות מביאים קרבן חיטים, מפני ששעורים הן מאכל בהמה, ולפני קבלת התורה היינו עדיין כבהמות שהולכות אחר תאוות לבן, אבל בשבועות שהוא זמן קבלת התורה, אנו מביאים קרבן מחיטים מובחרים, שאז קיבלנו את התורה, ונעשינו כבני אדם. (עיין מהרש"א ר"ה ט"ז ע"א).
והוסיף ואמר לבני הישיבה: "כעת עומד נגד עיני מעמד הנחת אבן הפינה שהתקיים לפני עשרות שנים לבנין הישיבה, וזוכר אני איך נעמד ראש הישיבה הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל והכריז: "אני כבר רואה ישיבה עם אלף בחורים". בזמנו לא הבינו את דבריו, והיום….
מה שייכת בקשת "ותן חלקי בתורתך" לברכת "המפיל חבלי שינה על עיני"
יש להבין, מה שייכת בקשת "ותן חלקי בתורתך" לברכת "המפיל חבלי שינה על עיני", אותה יש לבקש בבוקר, בקומו משנתו!
אלא, ששנינו שיעקב אבינו לא שכב בלילה כל אותן י"ד שנה שעשה בבית מדרש של שם ועבר, שהיה עוסק בתורה (רש"י בראשית כח, יא). ותמוה, שהרי האומר 'שבועה שלא אישן שלושה ימים' מכין אותו וישן לאלתר (שבועות כה ע"א). אלא ודאי ישן, אבל הואיל ועסק בכל כוחו בתורה ונרדם רק כדי להחליף כח ולהמשיך ללמוד, נחשבת גם שנתו ללימוד!
ועל דרך שכתב הט"ז (אבן העזר כה, א) שאותם תלמידי חכמים שצריכים מחמת טבעם לישון הרבה בלילה, כדי שיהיה להם כח לעסוק בתורה, אין להם לסגף עצמם בחוסר שינה, ויקבלו על שנתם שכר של לימוד תורה, כי כל שנתם הרי היא הכשר מצוה עבור לימודם ונחשב לחלק מהלימוד.
וזהו שאנו מבקשים, שהקדוש ברוך הוא ישים חלקנו בתורתו, ועל ידי כך נקבל שכר גם עבור השינה.
(קטעים מלוקטים מתוך הגדה של פסח 'ויגד משה')