השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
למי מותר לאכול מצה שרויה במי פירות ?
מדוע לא יוצאים יד"ח במצה מבושלת? • מה הדין אם אפה חמץ ומצה באותו תנור? • ומדוע מצה שהתקפלה בתנור נאסרת? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תס"א סעיף ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה
יוצאים יד"ח אכילת מצה במצה שרויה, ואומר המ"ב, שזה רק בדיעבד, אא"כ מדובר בזקן או חולה שקשה להם לאכול את המצה כמות שהיא, להם מותר אפילו לכתחילה לשרות את המצה במים לצורך אכילתה, אבל שהמצה לא תהיה שרויה מעת לעת, שאז המצה הופכת להיות 'כבוש', וכבוש הרי הוא כמבושל, ולא יוצאים יד"ח במצה מבושלת.
מביא המ"ב, מצה השרויה במי פירות או בשאר משקים, מותרת לזקן או חולה בלבד, אבל אדם אחר ששרה את המצה במי פירות או בשאר משקים, לא יצא יד"ח, וצריך שוב לאכול, בין אם מדובר בכזית ראשון של ליל יו"ט ראשון של פסח, ובין אם מדובר בכזית של אפיקומן, חוזר ואוכל.
כל האיסור בזה, הוא לשרות את המצה במשך זמן רב בשאר משקים, אבל אם רק הטבילו אותה בשאר משקים, לכו"ע יוצאים בה יד"ח אכילת מצה.
אם נשרו במים זמן רב עד שהמים התלבנו מחמתם, זה ביטל את המצה מתורת לחם אם מדובר בפחותות מכזית.
אם בישל את המצה בתוך המים, לא יוצא בה יד"ח, ואפילו אם יש בה כזית, וגם אם יש עליה עדיין תורת לחם, כיוון שהבישול מבטל את טעם המצה, ואפילו אם שרה אותה במים רותחים, ואפילו בכלי שני יש להחמיר אם לא לצורך, ודווקא במים, אבל במרק יש להחמיר בכל אופן, כיוון שאולי גם בצונן המרק מבטל את טעם המצה.
א"כ יוצא:
מצה השרויה במים, בדיעבד יוצאים בה יד"ח, ולזקן ולחולה מותר אפילו לכתחילה, ואם שרויה בשאר משקים, נחלקו הפוסקים האם הם מבטלים את טעם המצה, ואפשר להקל לזקן ולחולה, וזה הכל בשרייה, אבל אם מטביל רגע אחד, אין בעיה, ואם התלבנו המים מחמתם, אין לזה תורת לחם, ולא יוצאים בזה יד"ח מצה, ובבישול בכל מקרה לא יוצאים יד"ח מצה, כי הבישול מבטל את טעם המצה, וכן במים רותחים ואפילו בכלי שני.
אם אפו חמץ עם מצה יחד בתנור אחד, המצה אינה נאסרת, אא"כ המצה נגעה בחמץ, ורק אותו מקום נאסר, ונוטל משם כדי נטילת מקום שהוא שיעור עובי אצבע אגודל בינוני, ושאר המצה מותרת.
אומר הרמ"א, מצה שהתקפלה בתנור, או מצה דבוקה בחברתה, מכיוון שהאש לא שולטת במקום הכפל או הדיבוק, כל המצה נאסרת, ומבאר המ"ב, מצה שחלק ממנה חמץ, כולה נאסרת, כי חוששים שמא התפשט טעם החמץ בכל המצה, ואפילו שיש במצה שישים כנגדו, אין מתבטל בתוכה, כיוון שחמץ בפסח במשהו, אבל שאר מצות שבתנור, מותרות ואפילו אם הם נגעו במצה כפולה במקום הכל, כיוון שהבליעות האסורות לא יוצאות מחתיכה לחתיכה בלי רוטב, אא"כ הם היו שומניות ואפילו אם המצה של ההיתר, שאז השומן מוליך את הבליעות בכל המצה המותרת, והמצה נאסרת.
אומר הרמ"א, קודם הפסח, אין לאסור רק מקום דיבוקה, ומבאר המ"ב, אפילו זה נמצא בתוך הפסח, כיוון שנאפתה קודם הפסח, מותר, ואם מצא בביתו מצה כפולה או נפוחה לאחר הפסח, אין להחמיר, וטוב להוציא מצה כפולה או נפוחה במרדה אחר, אם יש באפשרותו, אבל לא יוציאה במרדה שאיתו רודים את המצות לפסח.