לפניכם סיפור מיוחד ולקח נפלא בצידו:
לפני כמה שבועות הוצרכתי לנסוע לאירופה לרגל עסקיי. בשבת קודש שהיתי בפראג במלון 'קינג דיויד' הכשר למהדרין. מלון זה נמצא בסמיכות לרובע היהודי העתיק שמתנוסס בו לתפארה עד עצם היום הזה בית הכנסת עתיק הנודע בשם 'אלטנוישול'. בית כנסת זה הוא הוותיק ביותר באירופה שמתקיימות בו עדיין תפילות כסדרן, וכפי המסורת עוד התפלל בו המהר"ל מפראג. בכל פעם שאני שוהה בפראג אני משתדל להתפלל לכל הפחות תפילה אחת בבית כנסת זה. הוד הקדומים השורה עליו והכתובות העתיקות המעטרות את קירותיו הגבוהים והמרשימים מעבירים בי תמיד רטט של התרגשות ויראה, בבחינת "מה נורא המקום הזה", והתפילה בו בוקעת ממעמקי ליבי.
כמי שנושא ה'אמן' קרוב לליבו, אציין במיוחד את הכתובת המופיעה על הקיר המערבי של בית הכנסת: גה"א-ימ"ה. כתובת זו הנראית כצופן סתרים היא למעשה ראשי התיבות של מאמרם הנודע של חכמינו זכרונם לברכה (ברכות נג, ב): "גדול העונה אמן יותר מן המברך".
התכוונתי לשוב לארץ בליל ראשון בטיסה היוצאת מפראג לישראל. בצוק העיתים היה עלי להקדים ולצאת במוצאי השבת מבית המלון למתחם השוכן במרחק כמה דקות הליכה, כדי לבצע 'בדיקות קורונה' לפני הטיסה כנדרש. התכוונתי גם לרכוש דבר מה בחנות גדולה ומפורסמת השוכנת בסמוך למתחם ושייכת לאחת מרשתות הענק הפועלות באירופה. התלבטתי האם להיבדק תחילה או לגשת לחנות, ולבסוף החלטתי להקדים את הבדיקה לקניה. בסיום הקניה הוצאתי את המעטפה שבה החזקתי את כספי, שילמתי, ואחר צעדתי חזרה למלון.
בבואי למלון חשכו עיניי, נחרדתי לגלות כי המעטפה היקרה אינה ברשותי. מלבד ההפסד העצום הכרוך באבדן סכום הכסף שהיה במעטפה, הוטרדתי והצטערתי מעצם העובדה שנותרתי על אדמת ניכר ללא פרוטה לפורטה. 'כיצד אשלם מחר על השהות במלון ועל ההוצאות שעלי להוציא עד למועד הטיסה?' הרהרתי לעצמי בעוגמה. בשעת לילה מאוחרת זו כבר הייתה החנות סגורה, והרחובות חשוכים. כיון שלא הייתה לי כל דרך לדעת היכן נפלה המעטפה- האם בדרך למלון או שמא בחנות, ואולי בכלל נשלפה מכיסי בידי כייס מומחה- לא ראיתי כל עניין לסוב על עקבותיי בשעת לילה מאוחרת זו.
ככל שידעתי לא היה רשום על המעטפה כל פרט מזהה שיכול היה להעיד כי אני הוא בעליה, ומשכך לא ראיתי סיכוי שהמעטפה תושב אי פעם לידי. כיהודי מאמין קיבלתי דין שמים באהבה, ולאחר 'קריאת שמע שעל המיטה' פניתי לישון כשבליבי תקוה לטוב. למחרת בבוקר, בעודי יורד לתפילת שחרית בבית הכנסת שבמלון, התלבטתי ביני לבין עצמי עד כמה מתאים שאבקש בתפילתי שהכסף ישוב אלי. האם יתכן שיושב סכום כה גדול במזומן ללא כל פרט מזהה ולאחר שעות כה רבות שחלפו מאז שאבד?
התפילה שיושב אלי נראתה לי כתפילת שווא… לבסוף החלטתי להתפלל בפשטות, שימציאו לי משמים רווח והצלה. את ברכות השחר אמרתי בחברותא כהרגלי. בברכת 'המכין מצעדי גבר' כיוונתי גם לבקשה מיוחדת שיכין ה' את צעדיי היום לטובה ולברכה. בפרט כיוונתי לכך בעניית 'אמן' על ברכת שותפי, שהלא עדיין הייתי נתון תחת הרושם של מאמר חכמים החקוק על קיר בית הכנסת העתיק הסמוך: "גדול העונה אמן יותר מן המברך".
לאחר שסעדתי פת שחרית במלון, הפצירה בי נוות ביתי שאגש לחנות שבה ערכנו אמש את הקנייה ואשאל את מנהלי המקום האם מצאו את המעטפה האבודה. כאמור, לא חשבתי שיש סיכוי שישיבו לי את מעטפתי, ומלבד זאת הייתי בטוח שהמעטפה אבדה בדרך או נגנבה בידי נוכל מזדמן. למרות זאת, אמרתי בליבי כי אגש למקום ואקיים בכך את חובת ההשתדלות.
כאשר הגעתי לחנות שהמתה אדם, התקשיתי מאוד למצוא עובד שהסכים לשמוע את אשר בפי. גם לאחר שמצאתי עובד שכזה, בקושי הצלחתי להסביר לו שאיבדתי ארנק. כשהבין לבסוף, ביקש ממני הלה להמתין עד שישאל את אחראי הביטחון. כמה רגעים לאחר מכן הוא שב למקום בליווי אחראי הביטחון. התפלאתי כאשר האחראי שאלני לשמי, שהלוא ידעתי כי שמי לא רשום על המעטפה. השבתי לו, ואז הופתעתי עוד יותר כאשר דרש שאציג לפניו את דרכוני. הצגתי בפניו את הדרכון, והוא עיין בכתוב בו. לאחר מכן הגיש לי ללא אומר ודברים את המעטפה האבודה. נטלתי אותה מידיו בידיים רועדות והודיתי לו מקרב ליבי.
מיהרתי לשוב למלון כשליבי מתרונן בהודאה. רק כשהגעתי לחדרי שבמלון ובחנתי לעומק את תכולת המעטפה, הבנתי כיצד ידע אחראי הביטחון כי אני הוא בעל המעטפה. בתוך המעטפה היה מונח דף רשמי שעליו היה רשום שמי ולצידו קוד הבדיקה שרק באמצעותו ניתן לקבל את התוצאה השלילית שתאפשר לי לעלות למטוס. מבלי משים הנחתי אותו במעטפת הכסף, ובכך הקדים לי ה' רפואה למכה.
רק עתה הבנתי כי בברכת 'המכין מצעדי גבר' שברכתי הבורא הייתי צריך גם להודות לקדוש ברוך הוא על שהכין צעדיי, שאצעד לבדיקה לפני שאצעד לחנות, כך שכאשר אבדה לי המעטפה כבר היה בתוכה סימן הזיהוי שהיה דרוש כדי שהמעטפה תושב לרשותי.
למחרת בבוקר בשובי לארץ הודיתי על כך בהתרגשות רבה. אולם הלקח שלמדתי מכך ייחקק בליבי לנצח. מי יודע כמה פעמים מכין הקדוש ברוך הוא את צעדינו לטובתנו מבלי שאנו יודעים אף להודות על כך. כמה פעמים "גבר עלינו חסדו" ואיננו שמים לב…
(הספר החדש 102 סיפורים – מאת ר' צבי נקר הובא בגל' קבלת שבת)
סיפור המעטפה שנאבדה
הסיפור המצויין כמו עוד סיפורים נוספים שמובאים אצלכם, מתפרסמים לראשונה אצלינו.
כמי שעורך את העלון "וכל מאמינים", אשמח לשתף אתכם פעולה ישירות ולשלוח לכם סיפורים וחומרים על תפילה, עניית אמן, ומאה ברכות.