מסופר על הבעש"ט, שהיה עומד ביער ומתבודד בתפילתו, והנה הוא שומע נהמה של אריה. הנהמה קרבה והולכת אליו, ומיד נעשה בשרו חידודין חידודין מהפחד המצמית של אריה טורף ושואג, וכמעט הרים רגליים ונס מהמקום

הרב מרדכי שטוב שליט"א

"לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים" (דברים י"ד, כ"ג)

שאלו פעם אדם גדול מה ההגדה של 'יראת ה", והשיב, כדרכו של יהודי, בשאלה: "למה אומרים על אדם שיש לו יראת שמים ולא יראת ה'? – ההסבר הוא, שהיראה שלו מה' דומה ליראה שיש לשמים מה', שבבריאת העולם כתוב שהקב"ה גער בשמים שיעמדו במקומם, ומאותה גערה ועד עתה הם עומדים על מקומם ואינם זזים, ומשם הגיעה ההגדרה 'יראת שמים', שיש ליהודי יראה מה' כמו שלשמים יש יראה מה', ואינם זזים ממקומם מכוח גערה אחת כמעט ששת אלפים שנה!".

כעין זה אמר רבי ברוך ממעז'יבוז': "יש בי פחד גדול מקוזק העומד מולי וחרבו שלופה בידו. יש בי יראה נוראה מגדוד של קוזקים אכזריים וצמאי דם. אך כל זה הוא כאין וכאפס מהחרדה העוטפת אותי מכף רגל ועד ראש, מול ספק ספיקא של איסור דרבנן…".

ונאים הדברים למי שאמרם, שכן רבי ברוך היה עומד בתפילה, ומרוב יראה היה מפחד לזוז ממקומו, וכך היה עומד בשקט וביראה ומזיע הרבה מרוב פחד. יראה שיש למי שמבין באמת את המשמעות של 'דע לפני מי אתה עומד', מי זה 'לפני מי' – הקב"ה שהוא אש אכלה, ואין מקום פנוי ממנו ית', ומי זה 'אתה' – האדם השפל, קרוץ החומר.

וכבר מובא בזוהר הקדוש: "ראשית חכמה יראת ה'" – שאי אפשר להשיג אמונה שלמה, אלא רק על ידי יראת ה', וכפי שיעור היראה כך הוא שיעור השראת האמונה!

כדי להבין את גודל יראת השמים שהיו לחסידים ואנשי מעשה, נביא את הסיפור המפורסם הבא: פעם ביקש רבי זושא מאניפולי מרבי שמעלקא מניקלשבורג שילמד אותו נגלה. הסכים רבי שמעלקא, בתנאי שרבי זושא ילמד אותו את תורת הסוד. הסכים רבי זושא לתנאי, ורבי שמעלקא התחיל ללמוד מההתחלה, גמרא 'ברכות'.

התחיל להסביר: "מאימתי קורין את שמע בערבית" – מתי הוא הזמן וכו' ומיד שאל רבי זושא: "מנין לך שקוראים 'מאימתי' מלשון ממתי? אולי הכוונה 'מאימתי' עם חיריק כלומר מפחדי, מיראתי קורין את שמע"… ומיד החל לרעוד בכל גופו…

אמר לו רבי שמעלקא: "רבי זושא, יש לך יראת שמים גדולה, אך איני יכול ללמוד כך", והחברותא בוטלה…

יראת ה' גם בזמן הלימוד

ה'חוזה מלובלין' אמר, שלפעמים דווקא בזמן הלימוד אדם שוכח שהוא לומד את תורת ה', והוא שקוע מאוד בלימוד להנאתו או כדי להרחיב ידיעותיו, וזה כמעט קרוב לדברי חז"ל ששאלו: "על מה אבדה הארץ? על שלא בירכו בתורה תחילה", והפשט הוא שלמדו תורה כמו שלומדים מקצוע אחר חלילה, בלי הקדושה וקביעות הברכה עליה, להדגיש שהיא מקדשת ומרוממת ושזו תורה מסיני.

הוא עצמו, ה'חוזה מלובלין', היה מפסיק בכל רבע שעה בלימודו, ואומר את הפסוק: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי", להזכיר לעצמו ללמוד באימה ויראה.

סיפור דומה מספרים על הצדיק רבי הלל ליכטנשטיין מקולמייא, שהיה נוהג בכל הליכותיו בפשטות גדולה. לא היה יוצא לחופש בנאות דשא, כפי שנהגו רבים לעשות. לא עישן ולא הריח טבק, ולא קנה דברי מאכל יקרים. כל הליכותיו היו בצניעות ובפשטות. תמיד אמר שכל הדברים הגשמיים הללו, מלבד בזבוז כסף, הם גם בזבוז זמן וממש חבל על כל רגע…

אחד מתלמידיו הגיע אליו פעם לביתו לאיזה עניין, ומאוד הופתע לראות את רבו יושב ולומד, ולידו קופסת טבק כסופה ומהודרת, ומדי פעם באמצע הלימוד פותח את הקופסא ומציץ בה. התלמיד ידע שרבו סולד מדברים יקרים, וכן אינו שואף טבק, ואם כן מה לו ולקופסה זו? המתין לשעת כושר, שיוכל לראות מה יש בה, בקופסא הזו, שצמודה לרבו בכל שעות הלימוד. והנה הוא מגלה שבתוכה יש פתק: "שוויתי ה' לנגדי תמיד" – שלא לשכוח גם בזמן הלימוד, בתורתו של מי אנו עוסקים…

יראת ה' מוסיפה חיים

ה'חפץ חיים' היה אומר, שיראת שמים מוסיפה חיים. למה הכוונה? – אדם שמונע את עצמו מלשבת במושב לצים, ולבזבז זמנו בדיבורים בטלים, מרחיק את עצמו מלשון הרע, וקם בבוקר על עומדו כארי לעבודת הבורא – הנה ממילא מתווספות לו בכל שבוע, כמה שעות פנויות ללימוד תורה, ובמשך שנה מתווספות כמה מאות שעות, ובחיים שלמים זה מסתכם אפילו בכמה שנות חיים! ועל איש זה אפשר לומר את הפסוק: "יראת ה' תוסיף ימים".

ועל כך מובא בגמרא ב'יומא', ש"יראת ה' תוסיף ימים" התקיימה בבית ראשון, שעמד 410 שנים, ושימשו בו בכהונה גדולה רק 18 כהנים, ואילו בבית שני שעמד 420 שנה, שימשו 300 כהנים גדולים. אם נוריד את ארבעים שנותיו של שמעון הצדיק, שמונים של יוחנן כהן גדול ועשר של רבי ישמעאל בן פאבי – יוצא שכל שאר הכוהנים לא הוציאו שנתם…

הוסיף המלבי"ם וביאר: למרות שיראה גורמת בדרך כלל לקיצור ימים, יראת ה' מוסיפה חיים!

מסופר על הבעש"ט, שהיה עומד ביער ומתבודד בתפילתו, והנה הוא שומע נהמה של אריה. הנהמה קרבה והולכת אליו, ומיד נעשה בשרו חידודין חידודין מהפחד המצמית של אריה טורף ושואג, וכמעט הרים רגליים ונס מהמקום, אך אז נכנסה בליבו המחשבה, ש'אריה' זה אותיות 'יראה', שאמנם יש פחד מאריה, אך ממי שברא את האריה – יש לפחד הרבה יותר! והתחזק בליבו שאין לירא משום ברוא, אלא רק מהבורא עצמו. האריה עזב אותו. ויש גרסה שמצא אותו אחר כך מוטל מת במקומו.

ונסיים בציטוט מדברי המדרש: "אין דבר חביב ממי שהוא מתיירא מן הקב"ה, שנאמר 'סוף דבר' וגו': בנוהג שבעולם אדם אומר לחברו: 'עשיר אני ויש לי חיטים הרבה ושמן ויין הרבה', אמרו לו חבריו: 'הרי הכל יש בידך, יש לך אוצר היכן ליתנם? אם אין לך אוצר אין בידך כלום!'. כך מי שהוא עשיר וחכם בן דעת, ואין בידו יראת חטא – אין בידו כלום".

 

לשליחת תגובות לכותב הטור הרב מרדכי שטוב,

כתבו ל: [email protected]