בשנת תשמ"א שלטו על כל שטחה של דרום לבנון חוליות מחבלים פלשתיניות של אש"ף. אחד מהמפקדים הבכירים ביותר בארגון היה סאלח תעמרי, "שר לשעבר ומושל בית לחם ובכיר בהנהגת תנועת הפת"ח, והיה בכיר האסירים שנפלו בשבי הישראלי" (כך בלשון 'סוכנות הידיעות הפלשתינית'. בדקתי…).
באמצע שנת תשמ"ב, במלחמת שלום הגליל, כלאה ישראל במחנה המעצר אנאצר שבלבנון כ-3,000 מחבלים, ועד מהרה הם פיתחו לעצמם הנהגה משלהם בתוך המחנה כשהם ממנים לעצמם מפקדים בשרשרת פיקוד. בראש ההנהגה עמד האסיר סאלח תעמרי, מבכירי אש"ף, ששלט על כל הנעשה במחנה. אף אחד לא העז לעשות משהו ללא רשותו. הוא היה כל כך תקיף עד שקציני המשטרה הצבאית, שאבטחו בתחילה את מחנה המעצר, פחדו ממנו ולא העזו להמרות את פיו.
המצב השתנה כאשר החלו להשליט במחנה המעצר משטר צבאי לכל דבר. החיילים סיירו עם נגמ"שים בין המכלאות השונות, האסירים נכלאו בתנאים קשים מאוד, ומסביב לכלא הוצבו עמדות צלפים שירו בכל מי שניסה להתקרב לקו צהוב שצוייר כמטר לפני הגדר.
רוחו של המפקד תעמרי נשברה לחלוטין. בשיחות שקיים עם חבריו, אמר להם שהוא מיואש מהמאבק הפלשתיני: "הם חיסלו לנו את כל התשתיות בלבנון, סילקו את מנהיגינו לתוניס הרחוקה, הרגו אלפים מחברינו, ואותנו הם משפילים עד עפר", אמר תעמרי בייאוש הולך וגובר, "בקצב הזה אין סיכוי שנצליח לנצח אותם. הם הרבה יותר חזקים מאתנו בנשקם וברוחם".
כשהמפקד הראשי הולך בראש שפוף ומיואש, גם שאר האסירים מושפעים מכך עמוקות, וההרגשה המיואשת הזאת חלחלה עמוק עד למפקדי אש"ף שנותרו מחוץ לכותלי הכלא, הם הבינו שהרבה כבר אי אפשר לעשות, והיה נראה שהמאבק הפלשתיני עומד לקראת סיום.
העיתונאי אהרן ברנע, שכתב יחד עם רעייתו ספר ראיונות שלם על תעמרי ורעייתו המלכה דינא בנת עבד אל-חמיד (אשתו הראשונה של חוסיין מלך ירדן), בשם "ללכת שבי", ספר שהיה בשעתו רב מכר עולמי, שמע מתעמרי מדוע תחושותיו השתנו. ברנע, שהיה מבכירי העיתונאים בארץ וכיום הוא בן 78, העלה את הסיפור המצמרר בספרו.
בעיצומו של חג הפסח, ישב סאלח תעמרי על מיטתו והביט מחוץ לסורגים. לפתע הבחין בסוהר יהודי ההולך בין חדרי הכלא, תוך כדי שהוא אוכל פיתה.
מכיוון שהוא ידע שפיתה היא חמץ, פנה הארכי-מחבל אל הסוהר בתדהמה ושאל אותו: "אתה יכול להסביר לי כיצד אתה אוכל כעת פיתה? הלא היום זה חג הפסח שבו אסור ליהודים לאכול חמץ ?!"
הסוהר הופתע, ולאחר רגע של מחשבה ענה: "על מה אתה מדבר?! פסח זה דבר ששייך להיסטוריה. אותי לא מעניין מה קרה לאבות אבותי לפני אלפי שנים!".
באותו רגע חדרה לראשו של תעמרי ההכרה, שהעם היהודי התנתק משורשיו הקדומים. המחבל אמר לעצמו: "עם שלאנשיו אין קשר עם העבר המפואר שלהם, עם שמסוגל בלי בושה, לנגד עיני, לחלל את חוקי אמונתו, הוא עם שניתק את שורשיו מאדמתו ואנו נוכל להשיג את מטרותינו בקלות!".
כל אותו הלילה לא הצליח תעמרי להירדם. למחרת כינס את כל הנהגת המחבלים הנמצאת בכלא, וסיפר להם את מה שעבר עליו בליל אמש, ועל כך שהוא החליט לצאת לדרך חדשה: "דרך שלא תתפשר על אף שעל, עד אשר כל פלשתין תשתחרר מידי היהודים המנותקים מעברם, ולא סנטימטר אחד פחות!"
באותו היום התקבלה החלטה על חידוש האינתיפאדה הרצחנית, שהביאה לפיגועים קשים במשך עשרות שנים, עם אלפי הרוגים ורבבות פצועים, ד' ירחם. ברנע מסכם את הסיפור המצמרר בכך ש"פיתה אחת בפסח גרמה לשפיכת דם יהודי כמים"…
***
בפרשת השבוע אנו פוגשים לראשונה במלחמת ישראל-ישמעאל, מלחמה עקובה מדם הממשיכה עד ימינו אנו, עליה מובא בפרקי דרבי אליעזר (פל"א) "וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵר אל? שֶׁעָתִיד לִשְׁמֹעַ הקב"ה בְּאֶנְקַת הָעָם מִמָה שֶׁעֲתִידִין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ בְּאַחֲרִית היָּמִים. לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל". ורבינו רבי חיים ויטאל זי"ע, תלמיד רבנו האר"י הקדוש
זי"ע, בספרו "עץ הדעת טוב", המסביר את מזמור התהילים "לולא די שהיה לנו בקום עלינו אדם", במילים הבאות: "עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּאַחֲרִית הַיָּמִים בְּגָלוּת יִשְׁמָעֵאל… וְקָשָׁה מִכּוּלָם הוּא גָּלוּת יִשְׁמָעֵאל… וְלָכֵן נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, עַל שֶׁעָתִידִין יִשְׂרָאֵל לִצְעַק צְעָקוֹת גְדוֹלוֹת בִּימֵי גָּלוּתוֹ, וְאָז יִשְׁמָעֵם ק־ל וַיַּעֲנֵם".
אנשים שלא חושבים, שרואים ושומעים על בטחון וצבא, הפצצות ו"מבצעים", סבורים בטעות שהמלחמה בין ישראל לישמעאל נעוצה בכוח כזה או כוח אחר, במשוואות צבאיות ובטיפול נחוש או עדין בטרור. בוודאי שצריך לעשות כל השתדלות טבעית ולמגר טרור בכל דרך. בוודאי שצריך לפעול בדרכי הטבע המקובי לות מול אויב אכזר. אך האמת היא, כפי שהבין אפילו אותו מחבל ימש"ו, הכל תלוי ועומד בכוחו הרוחני של עם ישראל, בעמידתו על אמונתו ובקיום מצוות השי"ת. המלחמה העיק" רית אינה מתנהלת כאן, בעולם הזה. מלחמת ישראל בישמעאל מתנהלת למעלה, בשמי מרומי ים. לא מדובר במלחמת כוחות של חמאס ו"גוב האריות" מול ישראל, אלא בתהליך משמעותי ופנימי יותר, חלק בלתי נפרד לכאורה בהליך הגלות והגאולה שתבוא אחריה. (ראו בהרחבה בספר "גלות ישמעאל" וגם בספרי "מחשבה בפרשה", לך לך).
הזוהר הקדוש (בפרשת שמות) מתאר כיצד רבי חייא נאנח ובכה, על כך שישמעאל נולד לפני שיצחק נולד, ושאברהם מל את ישמעאל בברית מילה, בהיותו בן 13 שנים. הזוה"ק מתאר את שרו של ישמעאל, שבמשך 400 שנה עומד ומבקש לפני הקב"ה שיתן לבני ישמעאל, המלים את עצמם בגיל 13, חלק ונחלה בשמו הקדוש, כמו שלבני ישראל יש חלק בא-לוקי ישראל, והקב"ה משבח שגדולה היא זכותם של יצחק ובניו, משום שהם דבקים בברית כבר מגיל קטנטן, מגיל 8 ימים, וזאת ועוד שבני יצחק נימולים כדת וכהלכה, במילה וגם בפריעה, בעוד שהישמעאלים אינם פורעים. ושרו של ישמעאל השיב: "ועם כל זה, כיון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב עקב זאת?". ועל כך מתאונן הזוהר הקדוש (בתרגום ללשה"ק): "אוֹי לְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל. מָה עָשָׂה הקב"ה? הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מֵהַדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹנָה וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָה בָּאָרֶץ הַקְדֶשָׁה בִּגְלַל הַמִּילָה הַזֹּאת שֶׁבָּהֶם, ועתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלט בָּאָרֶץ הַקְדוֹשָׁה כְּשֶׁהִיא רֵיקָה מַהַכֹּל זְמַן רַב, כְּמוֹ שֶׁהַמִּילָה שֶׁלָּהֶם רִיקָנִית בְּלֹא שְׁלֵמוּת וְהַיְנוּ בְּלֹא הַפְּרִיעָה), וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְלַחֲזֹר לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁתַּשְׁלַם זְכוּת הַמִּילָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל".
בספרים הקדושים, בפרט בחכמת הנסתר, האריכו להסביר על המלחמה העמוקה שבין ישראל לישמעאל, ועל ההבדלים שבין "קליפת אדום" ל"קליפת ישמעאל". כשאנו שומעים על פיגוע טרור או טבח שביצעו הישמעאלים, דבר ראשון הוא לקחת גמרא או ספר תהילים, כי רק כך, בכוח ה"צלותא ובעותא" שלנו, מנצחים את הטרור.
ומספר מילים על הבחירות שהסתיימו אמש: בזמן כתיבת השורות, איננו יודעים מה ילד יום ומה התוצאות. אך האמת היא שאנחנו מילאנו את חובתנו. הצבענו כרצון חכמים, עשינו את המוטל עלינו בדבר ש"הרבה גופי תורה תלויים בו". זאת היתה חובת ההשתדלות שלנו, "חזק ונתחוּקָה בְּעַד עמנו ובעד ערי ארלקינו", ומה המשך הפסוק? – "וד' הַטוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". הקב"ה, אבינו אב הרחמן, מנהל את העולם בטוב ובחסד.
מה עלינו לעשות אחר קיום מצוה? – פוסק לנו הרמב"ם: "ויחזור לתלמודו".