מספר הרה"ח ר' אהרן ברזסקי: היה זה בתקופה שבה הייתי עם הרבי [=כ"ק אדמו"ר מלעלוב זצ"ל] בצפת. הרבי ישב ולמד, ובאותן שעות כאשר היה שקוע בלימוד אסור היה להפריע לו בשום פנים ואופן. הוא היה יושב בחדרו ומעיין בגמרא ובספרי ראשונים ואחרונים בריכוז מוחלט ולא קם ממקומו במשך שעות רבות.
באמירת ספר התהילים מדי יום, שהיה אומר כידוע מרישא ועד גמירא בלי שום הפסק, היה לפעמים מתהלך בבית הלוך ושוב אפוף רגשי קודש, כאשר התהילים בידיו ופיו הוגה את המילים בדבקות; אך כאמור, בשעת הלימוד, ישוב היה ליד הגמרא והכל ידעו כי כעת – רק במקרים של פיקוח נפש מותר להפריע לו.
והנה מצלצל הטלפון ועל הקו נמצא הרה"ח רבי יחיאל רבינוביץ זצ"ל מירושלים שהיה מקורב מאוד לרבי ובתוקף היותו עסקן ציבורי ידוע שידיו רב לו בכל מיני עניינים ופרשיות, אם של הכלל ואם של הפרט, היה לו קשר קרוב מאוד לרבי. והרבה עניינים ועסקנויות שבהם עסקו ביחד, נותרו עד היום טמונים תחת כיסוי עבה של חשאיות.
הרמתי את הטלפון ור‘ יחיאל אומר לי: אני צריך את הרבי בדחיפות. כאשר ר' יחיאל אמר "דחוף", היה זה עניין דחוף לחלוטין. אבל מנגד, הרי אסור להפריע לרבי. אלא שבדיוק עבור מקרים כאלה, הייתה לי הוראה מהרבי: אם ישנו עניין שאינו סובל דיחוי, אתה יכול להתקרב אלי עד מרחק 2 מטר ושם תעמוד. אני ארגיש בך, ואם אוכל, אענה.
אמרתי לר' יחיאל שימתין על הקו ואני ניגש למשש את הדופק. התקרבתי בשקט אל חדרו של הרבי. עמדתי במרחק 2 מטר ולא השמעתי הגה. הרבי לא הרים את עיניו והמשיך ללמוד בריכוז עמוק. התרחקתי משם, ניגשתי אל הטלפון, ואמרתי לר' יחיאל: הרבי לא מתייחס אלי. תנסה להתקשר בעוד 10 דקות".
העניין באמת היה דחוף, ור' יחיאל חזר והתקשר בדיוק לאחר 10 דקות. ניגשתי שוב פעם אל 'טווח הביטחון' במרחק 2 מטר, והרבי מן הסתם הבחין בצלליתי אבל לא הגיב כלל. כאילו לא עמדתי שם. חזרתי לטלפון ואמרתי לר' יחיאל: זה לא הולך. הרבי מאוד מרוכז ושקוע באיזה עניין כנראה. תחכה עכשיו עוד 20 דקות ואז תתקשר.
עוברות 20 דקות והטלפון מצלצל. אמרתי לר' יחיאל: אני ניגש אל הרבי בפעם השלישית, ואתה המתן על הקו. הוא חיכה ואני התקרבתי בפעם השלישית ל'מרחק הביטחון' ונעמדתי שם. הפעם הרבי הגיב. הוא הרים את שתי ידיו ועשה איזו תנועה של תרעומת גדולה, כמי ששואל – למה מפריעים לי פעם אחר פעם?
זה הספיק לי. נמלטתי משם בבהלה. ניגשתי אל הטלפון ואמרתי לר' יחיאל: אין על מה לדבר, הרבי לא רוצה לענות. אל תתקשר יותר בכלל! ר' יחיאל נבהל גם הוא. גם הוא למרות שעסק בעניין דחוף, לא אבה להפריע לרבי כשעסק בלימוד בעומק העיון. לתומו חשב שאם הרבי ישמע שיש עניין דחוף, יפסיק מלימודו, כפי שאכן קרה לפעמים, אבל כאשר רצון הפלדה של הרבי היה שלא יפריעו לו עכשיו בשום פנים ואופן, אזי הכל נסוגים לאחור.
ארבע שעות תמימות היה הרבי שקוע בעומק הסוגיה ולא קם ממקומו כלל. לאחר ארבע שעות, הרבי מסיים את לימודו. סוגר את הגמרא ואת כל הספרים שעיין בהם בעת הלימוד וקורא לי. "תעשה לי טובה ותתקשר מיד אל ר' יחיאל רבינוביץ, אני צריך אותו דחוף!"…
מיותר לומר שכלל לא אמרתי לרבי מי התקשר אלי, ומן החדר השני אי אפשר היה לשמוע עם מי דיברתי. אבל הרבי ידע ממקורותיו הסמויים מי צריך אותו דחוף… ובנוסף גם לימד אותנו כי שום עניין ציבורי או פרטי לא יינזק בגלל לימודו השקדני, שכן ברגע בו סיים את חוק לימודו ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות!
(גיליון אהל מועד – לעלוב)