מה התנה החפץ חיים לתרומת הדפסת 'ספר המצוות הקצר'?

" שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם... לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כ"ב, ו'-ז')

גם במצוות כיבוד אב ואם נכתב בתורה שכרה בצידה 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך'. ונשאלת השאלה הרי 'שכר מצוה בהאי עלמא ליכא' וא"כ מדוע במצוות אלו מבואר כי שכרן הוא כאן בעולם הזה – הטבה ואריכות ימים.

אלא הדברים מתבארים עפ"י דברי הגמ' בקידושין דף ל"ט ע"ב 'תניא רבי יעקב אומר וכו' בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזרתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך', מבואר שאכן השכר על קיום מצוות אלו אינו בעולם הזה, אלא ההטבה והאריכות ימים הוא בעולם הבא.

צדיקי עולם היודעים רום ערכה של כל מצוה ומצוה, אכן אינם מצפים לשכר עבור קיום המצוות כאן בעולם הזה, אלא אדרבה עז חפצם כי לא יקבלו כאן שום שכר על אף מצוה, וכל שכרם ישמר לעולם הבא. זו גם הסיבה שלא היו מעוניינים שמעשיהם הטובים יתפרסמו, כי בכך הם הרי יהנו מכבוד כאן בעולם הזה, וזה עלול לבוא על חשבון השכר המובטח להם בעולם הבא.

אחד מתלמידי החפץ חיים פנה אל רבו וסיפר לו כי הוא עומד לצאת לאמריקה לשליחות עבור צרכי ציבור. מששמע זאת החפץ חיים ביקש ממנו כי יעזור לו במציאת תורם עבור הדפסת ספרו 'ספר המצוות הקצר', שלא מכבר סיים לכתוב אותו, ועד עתה לא עלה בידו להדפיסו מחוסר ממון. שמח התלמיד על ההזדמנות שנקרתה לפתחו לסייע למורו ורבו להוציא את ספרו לאור עולם, ונענה בחיוב לבקשת החפץ חיים. אך החפץ חיים הוסיף ואמר: 'דע לך כי בקשתי איננה פשוטה כלל, כי כיון שכל כוונתי בהדפסת הספר היא לשם שמים, חפץ אני כי גם התורם של הספר יעשה כן לשם שמים בחפץ לב ולא לשם כבוד או הנצחה, ואף אם יבקש הנצחה ויסכים לוותר עליה אחר שישמע ממך את התנאי שלי, כבר קלקל בזה את המטרה, ונפל פגם בתרומתו ולא ארצה להשתמש בזה עבור הדפסת הספר'.

נסע התלמיד לאמריקה כאשר תפילה חרישית בלבו כי למרות הקושי בדבר אכן ימצא את התורם הנעלה ויוכל לשמח את רבו, הנסיעה ארכה כמה שבועות, וכשהגיע לחופי אמריקה נפל למשכב. רופא מקומי בדק את האיש והורה לו כי לצורך הבראתו עליו לשהות באזור חמים יותר והמליץ לו לנסוע למדינת פלורידה.

בהגיעו למקום, ירד מהרכבת, ובעודו פוסע ברציף הרכבת לכיוון היציאה, נגש אליו יהודי אמריקאי וברכו לשלום, וכששאל אותו למעשהו ברציף הרכבת, הסביר לו כי הוא עומד כאן כדי להזהיר את האורחים לבלתי יתקרבו אל בית המלון ה'כשר' בעיר, משום שכשרותו אינה אלא של רבנות רפורמית, וכמובן שאין לסמוך עליה. כשמוע האורח את דבריו שאל אותו: 'אם כן, היכן אפשר להתארח בעיר זו?' 'אני מזמין אותך להתארח בביתי' הציע לו היהודי בסבר פנים יפות, ובני ביתו קיבלוהו במאור פנים ודאגו לכל צרכיו במלואם.

באחת משיחותיו של תלמיד החפץ חיים עם מארחו, סיפר לו על מטרת בואו לאמריקה, ושאלו האם הוא מכיר אדם שיהיה מוכן לתרום אלף דולר להדפסת ספרו של החפץ חיים, ומחמת טרדותיו ומחלתו שכח כלל להזכיר לו את תנאיו של החפץ חיים, כי על התורם לעשות זאת מרצונו הטהור ללא כל בקשת הנצחה או כבוד.

שמע המארח את בקשת האורח, ולאחר שהרהר קמעה השיב לו כי הוא בעצמו היה רוצה לתרום את הסכום הנדרש, ומיד הוסיף, כי הוא רוצה לתרום את כל הסכום לבדו ללא שותפים, וכי הוא מעוניין לתרום בעילום שם בלא שאף אדם בעולם יידע מהתרומה, וללא כל הנצחה בספר.

שמע האיש את דבריו וקפא על מקומו, הנה מאת ה' היתה זאת!! ללא שהזכרתי את תנאיו של החפץ חיים זימנה לי ההשגחה בדיוק את מבוקשו של רבי!! בשמחה רבה שב השליח לראדין כשבידיו מלא הסכום להדפסת הספר, ואכן לאחר זמן קצר יצא לאור עולם 'ספר מצוות הקצר'.

לאחר פטירת החפץ חיים, זכה מקורבו, השליח המיוחד להדפסת הספר לעלות לארץ ישראל. יום אחד כאשר הוא יושב על מרפסת ביתו, הנה הוא רואה את הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל פוסע על המדרכה שליד ביתו, נציין, שרבי בצלאל היה באותם ימים אברך צעיר, שכבר אז יצא שמו לתהילה כעילוי גדול ממצויני ישיבת חברון, ונשא לאשה את בתו של רבי ירחמיאל וקסלר שהיה בעל צדקה גדול, והיה ידוע בעשיית מעשי חסד רבים.

כשראהו תלמיד החפץ חיים ממרפסת ביתו הזמינו לעלות לביתו, וסיפר לרבי בצלאל את כל קורות תרומת הדפסת 'ספר המצוות הקצר' של החפץ חיים. ולתמיהת רבי בצלאל איך סיפור זה נוגע אליו, השיבו, אותו יהודי שזכה להיות התורם של הספר הוא לא אחר מאשר חמיך רבי ירחמיאל וקסלר!! האם ידועה לך דבר התרומה? האם חותנך סיפר לך ע"כ? שאל המארח את רבי בצלאל. 'לא' - השיב רבי בצלאל – 'מעולם לא סיפר לי חותני על דבר התרומה, ומעולם לא שמעתי עליה מאיש'. 'אכן כך?!' התפלא מאוד המארח.

רבי בצלאל הסתקרן לדעת האם נכונים הדברים ונסע לבית חותנו ושאלו: האם נכון מה ששמעתי אודות תרומתכם להדפסת 'ספר המצוות הקצר' של החפץ חיים?

רבי ירחמיאל קפץ ממקומו בסערה, מנין לך כל זאת?, 'אדם שפגשני בדרך סיפר לי שהוא עצמו נשלח ע"י החפץ חיים לחפש תורם לספר', אך שמע רבי ירחמיאל את הדברים ונחלי דמעות פרצו מעיניו, בכי מר בכה, וכל ניסיונותיו של רבי בצלאל להרגיעו עלו בתוהו.

כאשר נרגע מעט, הסביר רבי ירחמיאל לחתנו: 'יודע אתה כמה צדקות עשיתי בימי חיי, אך לרובם אין די ערך, משום שהם התפרסמו ברבים, וכבוד גדול עשו לי עליהם, וממילא ננגסו בכך זכויותיי. מעשה אחד היה נקי לגמרי, בלא שאיש ידע עליו, ובלא שקיבלתי אפי' מעט כבוד, והוא זכות הדפסת ספרו של החפץ חיים, ועם מעשה זה הייתי עולה לב"ד של מעלה ומקבל עבור זה שכר שלם משמיים, ועתה כאשר נודע לך דבר התרומה, גם את השכר הזה הפסדתי, וכי לא אבכה על כך??'