יעקב א. לוסטיגמן
חז"ל הקדושים אומרים שהכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל. מסבירים באמרה הזאת שלפעמים זוכה ספר תורה שקוראים בו באופן תדיר ולפעמים אם לספר תורה מסוים אין מזל, מיד לאחריו נתרם לבית הכנסת ספר תורה נוסף, וכך בקושי קראו בקודם והוא כבר הופך להיות 'הספר הישן' שמוציאים אותו רק במועדים בהם צריך להוציא שני ספרי תורה.
הדבר נכון גם לגבי מחברי הספרים בזמנינו ובכל הדורות. ישנם ספרים תורניים שהצליחו מעל ומעבר למשוער, זכו לעלות על שולחנו של כלל ישראל והפכו לספרים שכל תלמיד חכם צעיר חייב לעיין בהם, ויש ספרים עם גאונות לא פחות גדולה מלאים וגדושים בחידושים מופלאים או בדברי מוסר נוקבים, ובכל זאת הם פחות נפוצים ופחות מעיינים בהם.
בהקשר זה שמעתי סיפור מופלא מפיו של ידידי הרה"ג ר' נתן וינגרטן, מפעילי 'אחינו' ומנהל מערך שיעורי 'הדף היומי בהלכה' ב'דרשו'.
"היה בימים שלפני חג הפסח השנה, אור לי"ב ניסן. הטלפון צלצל ועמו הבשורה המרה על פטירתו של הגאון רבי ירחמיאל קראם זצ"ל, אותו זכיתי להכיר מקרוב במסגרת עבודתי בארגון 'אחינו'.
"הייתי עסוק מאוד, קיימתי לכל אורך היום פגישות והייתי צריך לעזור בבית לקראת פסח, לצד החובות היומיים של סדרי הלימוד ועוד, ניסיתי להספיק את הכל, אבל זה הצריך מאמץ מאוד גדול והייתי ממש מותש.
"חשבתי לעצמי שבוודאי אף אחד לא יכעס עלי אם לא אבוא להלוויה של הרב קראם שנועדה להתקיים למחר היום. הרי מדובר בימים של ערב פסח, אני גר בבני ברק וההלוויה בירושלים, זה יהיה מאוד מובן אם לא אבוא.
"אבל אז נזכרתי בכל אותן בקשות שביקשתי ממנו, לפעמים ברגע האחרון, לבוא ולנאום בפני צעירים מתחזקים בבאר שבע או בדימונה או בחיפה או בחדרה, בכל מקום שלא יהיה. ניסיתי להיזכר, ולא הצלחתי להיזכר אפילו בפעם אחת בה הוא דחה אותי ואמר לי שאין לו כח לנסוע רחוק כל כך בשעה לא נוחה כל כך וכדו'.
"הוא תמיד התייצב, נעמד דום לפי פקודה נעלמה, נשא דברים, שוחח עם נערים צעירים ועם מבוגרים, ועשה כל שיכול היה לעשות די לקרב לב בנים על אבותם.
"החלטתי לנסוע להלוויה בכל מחיר, כמו שהוא שהיה מגיע לפי בקשתי בכל מחיר ובכל זמן.
"והנה דלת הבית נפתחת, בני בן ה-14 נכנס הביתה אחרי כמה שעות שלמד בבית המדרש. אני מקדם אותו בחיוך ומברך אותו לשלום, הוא משיב לי בחטף ומיד מספר לי בעיניים נוצצות…
"מצאתי ספר מאוד מיוחד, אבא", הוא מספר לי, "הלכתי להכין כמה ווארטים לליל הסדר, כמו שאנחנו עושים כל שנה, והסתכלתי באוצר הספרים של בית הכנסת, חיפשתי ספר מעניין שיהיה לי משהו טוב לומר בליל הסדר, ומצאתי ספר מיוחד במינו, עכשיו עייניתי בו כמה שעות ופשוט התענגתי על כל מילה.
"בספר הזה יש ווארטים כל כך חזקים! מסרים שווים לכל נפש, רעיונות יפהפיים… אני לא יודע איך לא ידעתי על הספר הזה עד היום!
"סקרנותי בערה בי… מעניין איזה ספר מצא הבחורצ'יק הצעיר שהוא כל כך התלהב?… אבל הוא היה כל כך להוט לומר ווארט ועוד ווארט שחיכיתי בסבלנות ורק לאחר מכן שאלתי אותו, אמור לי בני יקירי, איזה ספר זה היה? איזה ספר מצאת?
"הבן שלי צחק, הוא נזכר ששכח לומר את שמו של הספר שממנו כל כך התלהב, ומיהר להשיב לי: "לספר הזה קוראים 'תלמודו בידו'…
צמרמורת עזה עלתה בי, הרגשתי שזה ממש מסר מיוחד משמים: 'תלמודו בידו' זהו ספרו של הגאון רבי ירחמיאל קראם, זכה בעל המחבר שבשעת פטירתו ישב בחור צעיר ולמד בשקידה ובהתלהבות מתוך הספר, והיו שפתותיו דובבות, עוד לפני שהגיע לקבורה, בגלל הווארטים שנאמרו משמו…
"עכשיו כבר ידעתי בוודאות מוחלטת, לא משנה כמה אני עסוק, על השתתפות בהלווייתו של הרב קראם, אני לא מוותר…"