בארצות אלו שימות החורף שלהם הם בזמן ימות הקיץ בארץ ישראל, מתי ישאלו הגשמים, האם בז' חשון כבארץ ישראל או כשימות הגשמים חלים אצלם?
שאלה זו שהתעוררה ליהודים שהתיישבו בארצות אלו, נחלקו בה הפוסקים – הראשון שדן בשאלה זו הוא בעל השו"ת תורת חיים (ח"ג סי' ג) שכתב בתשובה לבני מדינת ברזיל, שאמנם הגם שימים אלו הם ימי קיץ במקומם, ישאלו 'טל ומטר' בז' חשון כזמן ימות החורף בארץ ישראל [והיינו מיום ס' לתקופה כמנהג חו"ל], אלא שכיון שהגשמים מזיקים להם בימים אלו, לכן יאמרו כל השנה 'ותן ברכה', ובזמן שצריכים לגשמים ישאלו עליהם ב'שומע תפילה' [כמבואר בשו"ע (סימן קיז סעיף ב)].
ולבני מדינת אוסטרליה, כיון שהגשמים אינם מזיקים להם מחשון עד ניסן אף שזה לא זמן הגשמים, הורו להם בתשובה הגר"ש סלאנטר (שערים המצוינים בהלכה סי' יט ס"ק ג) והגרי"א ספקטור מקובנה (מובא בספר בית אברהם דף לד), וכן כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' פה), שישאלו 'טל ומטר' בז' חשון כזמן ימות החורף בארץ ישראל [והיינו מיום ס' לתקופה כמנהג חו"ל], ורק במקומות שהגשמים מזיקים להם [מתשרי עד ניסן], יאמרו כל השנה 'ותן ברכה' ובזמן שצריכים לגשמים ישאלו עליהם בשומע תפילה כמבואר בשו"ע (סימן קיז סעיף ב).
ובשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סימן נו) כתב בתשובה ליהודי מדינת ניו זילנד, שאין לשנות ממנהג כל ישראל לשאול על הגשמים מחשון ועד ניסן, ורק בדיעבד מי ששאל בקיץ על הגשמים בברכת השנים, שאינו חוזר.
מאידך, בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' כא, וראה בקובץ מבית לוי חי"א עמ' קכג) כתב לחלוק – שלכאורה בארצות אלו ישאלו לפי ימות הגשמים אצלם, כיון שימות החמה והגשמים שונים אצלם מבשאר העולם, דינם הוא כמבואר בשו"ע שאם צריך לגשם בימות החמה רשאי לבקשו רק בשומע תפילה, ובודאי אין להם לשאול גשם בימות החמה שלהם.
כוח התפילה עד היכן – הנלמד מהלכה בדיני שאלת הגשמים?
מבט נפלא על כח התפילה יוצא לנו מהלכה שנאמרה בשו"ע (סי' קיד סעיף ד) בדין שאלת הגשמים – "אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו לראש הברכה". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק יח) שהוא משום שגשמים קשים לעולם בימות החמה.
וכבר כתב על זה הטורי זהב (שם ס"ק י) בזה הלשון "דכיון שיש בימות החמה זמן שהגשמים קשים לעולם דהיינו בזמן הקציר וזה יתפלל על גשם ויביאם והם אינם נוחים לעולם על כן מחזירין אותו בכל ימות החמה". מבואר מזה עד כמה גדול כוח התפילה של כל יחיד – שאף שהגשמים בארץ ישראל בימות החמה הם ענין מחוץ לדרך הטבע ומזיקים ליבול ולתבואה – בכל זאת "זה יתפלל על גשם ויביאם" אדם יחידי בעולם יבקש "בטעות" על גשם בזמן שהגשם הזה מזיק לכל יושבי הארץ שלא חפצים בו, בכ"ז קיימת אפשרות שבכוח תפילתו יענוהו מן השמים וירד גשם, לכן עליו לחזור לראש הברכה.
ועד כדי כך גדול כח הזכרת הגשמים על היחיד, שיוצא מזה נפק"מ להלכה לחלק מהפוסקים שהנה כתבו הגרש"ז אויערבך (אישי ישראל פכ"ג הערה קח, והליכות שלמה תפילה פ"ח סי"ג) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן טז) שאף אם נזכר תוך כדי דיבור מהזכרת 'מוריד הגשם' שלא מועיל התיקון, שהרי סוף כל סוף הזכיר גם גשם. שדוקא לענין מי ששאל 'טל ומטר' בימות החמה, כתב הביה"ל (סימן קיז ד"ה אם שאל) שבדיעבד מועיל אם תיקן בתוך כדי דיבור, כיון שבקשה שלא בעונתה אינה קללה, אבל הזכרת שבח הגשמים בימות החמה, היא קללה ולכן לא מועיל תיקון לכך [ובדומה למש"כ במשנ"ב סימן קיד ס"ק כד]. אכן דעת הגרי"ש אלישיב (אישי ישראל שם) שמועיל תיקון בתוך כדי דיבור גם אם הזכיר 'מוריד הגשם' בטעות.
במה שונה אם שכח 'מוריד הגשם' או 'יעלה ויבא' בתפילה, לאם שכח 'רצה' או 'יעלה ויבא' בברכת המזון?
אם לא אמר בימות הגשמים 'מוריד הגשם', פסק השו"ע (סימן קי ו) שמחזירים אותו דוקא כשסיים הברכה והתחיל את הברכה שאחריה, אבל אם נזכר קודם שהתחיל הברכה שלאחריה, אין צריך לחזור אלא אומר 'מוריד הגשם' בלא חתימה, וממשיך 'אתה קדוש'.
ובטעם הדבר, כתב המשנ"ב (שם ס"ק לב) שכל שלא התחיל בברכה שלאחריה, לא נקרא סיום הברכה לענין כל הדברים שמחזירים אותו. ולכן כתב המשנ"ב, שהוא הדין לענין אם שכח 'יעלה ויבא' בראש חודש בשחרית ומנחה, ונזכר לאחר שסיים ברכת 'המחזיר שכינתו', שאומרו במקומו, ומתחיל לאחמ"כ 'מודים'. והביא שיש חולקים, וראה מה שכתב למעשה.
סתירה לכך מצינו בדין הזכרת 'רצה' או יעלה ויבא' בברכת המזון, ששם פסק השו"ע (סימן קפח סעיף ו) שאם שכח ולא הזכיר בשבת 'רצה' או 'יעלה ויבא' בשבת ראש חודש, עד שסיים ברכת 'בונה ירושלים', אומר נוסח של 'שנתן שבתות למנוחה וכו', והביא המשנ"ב (שם ס"ק יז) בשם הט"ז שאם אינו יודע נוסח הברכה הזו חוזר לראש ברכת המזון, והקשה הביה"ל (שם ד"ה שנתן) שיש לעיין בזה לא יאמר רצה או יעלה ויבא, כיון שלא התחיל הברכה שלאחריה, והרי כל שלא התחיל הברכה שלאחריה לא מקרי שסיים הברכה שנמצא בה [לענין דברים שמחזירים אותו], כמו שפסק השו"ע בסימן קיד לגבי 'מוריד הגשם' [וגם אם נאמר שתקנו נוסח מתוקן של 'נתן שבתות' וזה עדיף, עכ"פ בשכח הנוסח למה לא יאמר מיד רצה], ונשאר בצריך עיון.
ישוב מעניין לסתירה זו, כתב בערוך השלחן (סעיף יד) לגבי אמירת 'רצה' או יעלה ויבא' בברכת המזון, שכיון שחכמים תקנו לאומרם בתוך הברכה, דין ברכה עליהם וכאילו נאמרו בשם ומלכות, ולכן תיקנו לאומרם אם שכח בטופס ברכה בשם ומלכות דווקא, ולכן לא תיקנו לאומרם לאחר הברכה, שאם כן הרי אינם נאמרים בשם ומלכות כעיקר צורת אמירתם, מה שאין כן בתפילה הזכרת 'מוריד הגשם' ודאי אינה נחשבת הזכרה בשם ומלכות, וכן 'יעלה ויבא' לא יכלו לתקן לזה ברכה בפני עצמה שאם כן יצא שיש ד' ברכות אחרונות ולא ג' ולכן תיקנו רק להזכיר בלי שם ומלכות. וכעין זה ביאר גם הגרש"ז אויערבך (שש"כ פנ"ז הערה טו).
כיצד נהג החפץ חיים באמירת המילה 'גשם'?
באופן אמירת המילה 'גשם' נחלקו הפוסקים, אם יאמר אותה בקמץ 'גָשֶם', או בסגול 'גֶשֶם'? שלדעת הקהילות יעקב (אורחות רבנו ח"א עמוד סג) והמנחת יצחק (קונטרס ברכת חיים, קרויס) והגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ח סי"ד), יש לומר בסגול. מאידך, דעת האגרות משה (או"ח ח"ד סימן מ אות טו) והגרי"ש אלישיב (קובץ מבקשי תורה חמ"ג עמוד נז), שיש לומר בקמץ, והוסיף הגרי"ש אלישיב שכן נהגו זקנו בעל השלם שבו ואחלמה, וכן החפץ חיים.
*נדונים הלכתים אלו נכתבו על מנת לעורר לב הלומדים, ולהלכה יש לעיין במקורות. והובאו בביאורים ומוספים משנה ברורה מהדורת 'דרשו'.
