הרב ישראל ליוש שליט"א
צרות אחרונות משכחות את הראשונות, אבל את מראות ספרי התורה המחוללים בביזיון בבית הכנסת ב'קרית יובל', קשה לשכוח. הנסיבות הצדדיות והפרטים הקטנים שמלווים אירוע, מפנים לעיתים את תשומת הלב לחלקים שאינם דווקא עיקר הענין. העובדה שהמקרה המזעזע אירע דווקא ב'קרית יובל', שכונה בה 'דת' ו'דתיים' הוא נושא טעון, בגלל מה שמכונה 'השתלטות החרדים' על השכונה, שיווה מיד לאירוע אופי אנטישמי. גם אם אף אחד לא העז לומר זאת ברורות בקולו הצלול, אבל זו היתה האווירה. האירוע הושווה ל'ליל הבדולח', המקום לאירופה האנטישמית, והתקופה לטרום ימי המלחמה הארורה. כולם הרגישו כך, החל מתושבי השכונה הקרובים אל החלל, עבור דרך היהדות החרדית כולה, וכלה בראשי המדינה שאף הם ניצלו את המקרה המבחיל כדי לשדר סיסמאות חובבות מסורת, ומזדעזעות ממתנגדיה.
אבל בקיתון צר אחד, מקום שהאמת זועקת בו מכל פינה, אצל ה'אדם הגדול בענקים' שאמירותיו לא נקבעות עפ"י אווירה ודעותיו לא מוטות בגלל אופנת ההמון, הדברים נשמעו אחרת… כששמע מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א על חילול הקודש הנורא, הוא הצטער עמוקות. פניו המאירות בדרך כלל באור נוגה של לימוד התורה, החשיכו לרגע, ועוד כשטרם ידעו את זהות המחללים, הוא אמר בבטחה: "מסתמא הם היו גויים"…
למדנו מדבריו מהו 'יהודי' ומה מעלתו. רבי חיים אמר כאן שיהודי – רחוק ככל שיהיה – אינו מסוגל לעשות דברים כאלו. 'יהדות' איננה אוסף של דעות, מצוות ומנהגים, שקבוצה מסוימת בעולם נוהגת בהם. היהודי קרוץ מחומר אחר. נשמתו הקדושה שחצובה תחת כסא הכבוד, החלק האלוקי ממעל שיש בה, מרוממים אף את הנמוך שבהם טפח וטפחיים מעל ה'עם הדומה לחמור'. לכן קבע רבי חיים בנחרצות: "מסתמא הם היו גויים"…
כששמעתי את תגובתו של מרן שר התורה שליט"א, נזכרתי בסיפור ששמעתי על חמיו מרן פוסק הדור הגאון הגדול רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל. משפחה מצפון הארץ חזרה בתשובה, וכשהתקדמה והפכה להיות חלק מהציבור החרדי, עברה להתגורר באחת השכונות החרדיות בירושלים. אך דבר אחד העיק מאוד על אם המשפחה, היא לא הצליחה להתגבר על ניסיונותיה הגדולים שלא לעשן בשבת. באה שבת – באה מלחמה, מלחמת היצר, שפעמים רבות הסתיימה בניצחון יצר הרע…
בצר לה ולמשפחתה, פנו אל 'לשכת הגזית' שברח' חנן. כששמע הרב אלישיב את פרטי המקרה, הפטיר: "בדקתם את השורשים שלה?"… המשפחה ומלוויה נדהמו, אבל יצאו למסע חיפושים, שבסיומו הוברר להם שאכן סבתא רבה של אשה זו מצד אמה, היתה גויה… האשה וילדיה התגיירו, ומאז היצר הטוב ניצח, ובאה שבת – באה מנוחה.
בשני הספורים הללו של החותן והחתן, יש שיאמרו 'רוח הקודש'… ואינני מזלזל בכך. גם אם לא מהספור הזה, בהרבה ספורים אחרים ראינו זאת בעיני בשר. אבל בהבנתי הענייה והדלה את הספורים הללו, הבנתי עוד משהו. מבטם הטהור של מלכי התורה ושריה הוא, שיהודי אינו עוד אדם ששומר מצוות, הוא דרגה אחרת בבריאה. אינו רק 'חי', ואינו ככל 'מדבר', הוא 'יהודי'… מהותו ונשמתו קדושים. גם הלכלוך העב ביותר לא יכול לכסות את הטהרה לגמרי. היא תבצבץ ממעמקי הטינופת, ותפרוץ כשתרגיש שירדה עמוק מידי וכוסתה בזוהמה יתר על המידה…
נשמה של יהודי לעולם לא תחלל ספרי קודש, ויצר הטוב שלו – אם ירצה באמת – תמיד יצליח לגבור על היצר הרע ולשמור את מצוות ה' יתברך.
1/396
