"כשזכיתי לסיים את הש"ס בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה, עשו לי חגיגה ענקית, לפי דרישתה של השוויגער שלי. היא שכרה אולם, קנתה לילדים שלי בגדים חדשים, כמו לפני חתונה, הכינו לכל אחד מהילדים כתר מיוחד שהוא חבש על ראשו במעמד הסיום, הביאו תזמורת וצלם וסעודה כיד המלך…"

יעקב א. לוסטיגמן

הימים היו ימי טבת, בחורף הקריר של שנת תשס"ד. הרב עטיה היה אז אברך כולל צעיר, כבן 25, שהיה שקוע במשך כל היום בלימוד גמרא בעיון בכולל.

באותם ימים צדה עינו פרסומת בולטת של ארגון 'דרשו', שהיה מוכר עד אז בעיקר בזכות המבחנים שהיה הארגון עושה לבני הישיבות, בתוכניות הלימוד 'דרשו בוקר', 'מקדשי שביעי' ו'תלמודו בידו'.

והנה, המודעה החדשה מציעה לו הצעה שקשה מאוד לסרב לה: להצטרף לתוכנית לימוד לפי סדר 'הדף היומי', דבר שעד אז נעשה בעיקר על ידי בעלי בתים, שלא זכו לשבת באהלה של תורה כל שעות היום. המיוחד בתוכנית של 'דרשו' היה שהפעם הדפים לא רק יילמדו, אלא הלומדים גם יצטרכו לחזור, לשנן ולבסוף לעמוד בכור המבחן, ולבדוק עד כמה הם יודעים את הדפים שלמדו.

"זה מיד תפס אותי", הוא מספר כיום, 17 שנים מאוחר יותר. "ללמוד 30 דף בחודש? לסיים את הש"ס כולו בתוך שבע וחצי שנים? זה ממש חלום. למי אין שאיפה לדעת את כל הש"ס? לא חשבתי פעמיים, באותו רגע חיפשתי טלפון, ומיד התקשרתי ונרשמתי לתוכנית.

"האמת שקצת חששתי. מסכת חולין, מה לי ולחולין? זה היה בשבילי כמו משהו מאוד זר ומנוכר חלילה וחס. אני הכרתי את המסכתות הישיבתיות. פתאום להתחיל את מסכת חולין?

"אבל החלטתי לקפוץ למים, ודווקא בגלל החשש החלטתי לא להמתין, ולהתחיל בלימוד המסכת לפני כולם. היה זה בדיוק שבוע ימים לפני כל עם ישראל.

"ב"ה זכיתי להתמיד בלימוד הזה, ומאז ועד היום אני מגיע כל חודש, בלי לפספס ובלי לוותר, כל חודש אני מתייצב ונבחן על עוד 30 דפי גמרא, חוץ ממבחן אחד שלא עשיתי, כי בדיוק באותו יום הכנסתי את בני בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, וכידוע ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו פטור ממצוות המבחן ב'דרשו'…

"בכל אופן זכינו אז ללמוד ממסכת 'חולין' ועד סוף הש"ס, ולאחר מכן להתחיל ולסיים את הש"ס כולו פעמיים, וכעת אני כבר בפעם השלישית מסיים את מסכת עירובין ומתחיל פסחים. כשנגיע ל'חולין' פעם נוספת, יהיה זה עבורי סיום הש"ס השלישי.

"היום, 17 שנים אחרים, אני מסתכל אחורה ואומר לעצמי, שאם לא הייתי מתחיל אז ללמוד 'חולין' שבוע לפני כולם, אני לא חושב שהייתי זוכה להיבחן על הש"ס כולו, ואפילו לא ללמוד את כל מסכתות הש"ס. זה רק מראה עד כמה אסור לחכות עם החלטות טובות. החלטת ללמוד? אל תחכה עד שכולם יתחילו. תקפוץ למים, כי אם תחכה לזמן הנכון ולשעה המתאימה, עלול להתקיים חלילה 'שמא לא תיפנה'".

• לצד מבחני 'הדף היומי', אתה נבחן גם על 'הדף היומי בהלכה'. איך אתה רואה את ההבדלים בין הלימודים ובין סגנון המבחנים?

"ההבדלים ברורים. לימוד גמרא זה כיוון אחד ולימוד משנה ברורה זה כיוון אחר לגמרי, אבל אני דווקא אוהב לראות את ההשלמה שהמשנה ברורה נותנת לגמרא. כי כשאתה לומד משנה ברורה בפני עצמה, זה ספר חתום וסגור. הוא אומר לך עשה כך ואל תעשה כך, יש שיטה שמותר כך ויש שיטה שאסור, אבל אתה לא יודע למה אסור ולמה מותר, ומה המחלוקת בין המתירים והאוסרים.

"אבל אחרי שלמדת את הנושא הזה בגמרא, ואתה לומד משנה ברורה, פתאום ההלכה מאירה את עיניך. אתה רואה באיזו צורה מושלמת הצליח מרנא החפץ חיים זיע"א לסכם את הסוגיות, ואיך המחלוקת בפשט של הגמרא, הפכה למחלוקת בהלכה למעשה. אני לא מחדש פה שום דבר, הרי ברור שהמשנה ברורה ושאר הפוסקים, לא המציאו את ההלכות מדעתם חלילה וחס, והכל לקוח מתוך הגמרא".

• עד כמה אתה תולה את ההצלחה שלך לסיים את הש"ס ואת המשנה ברורה, במבחנים ובהיצמדות לתוכנית של 'דרשו'?

"מה זאת אומרת? אם לא 'דרשו' לא הייתי זוכה לכך. בלי שום ספק! כי כשמדובר בכח הרבים, אני לא לבד, אני חלק מקבוצה גדולה, זה נותן חיזוק גדול. המבחנים נותנים לי תחנות יציאה שאני חייב להספיק ולעמוד בהן, אני לא יכול להישאר מאחור, אני חייב להתקדם יחד עם כולם כדי להגיע מוכן למבחן.

"לא זו בלבד, אלא שהמבחנים גם מחייבים אותי לחזור, וגם מכניסים לעסק את כל המשפחה מסביב".

• מה זה אומר שכל המשפחה 'נכנסת לעסק'?

"זה אומר שבשבוע שלפני המבחן כל הבית מרגיש את זה. כשאני הולך להיבחן ביום שישי, האשה והבנות מתפללות עלי שאצליח במבחן. זה נושא בבית, זה חשוב לכל הבית שהציון שלי יהיה גבוה, וכמובן שזה גם מחייב אותי להתכונן כמו שצריך, כדי שלא אבוש בפני אשתי וילדיי…

"כשזכיתי לסיים את הש"ס בפעם הראשונה וגם בפעם השניה, עשו לי חגיגה ענקית, לפי דרישתה של השוויגער שלי. היא לא ויתרה. מה זאת אומרת? בן משפחה מסיים ש"ס וכולם יישארו אדישים? היא שכרה אולם, קנתה לילדים שלי בגדים חדשים, כמו לפני חתונה, הכינו לכל אחד מהילדים כתר מיוחד שהוא חבש על ראשו במעמד הסיום, כי זאת גם השמחה שלהם, הביאו תזמורת וצלם וסעודה כיד המלך, והיו ריקודים של מצווה. ממש חגיגה, בשני הסיומים שעשיתי, וזה מאוד מחייב אותי ומציב לי רף גבוה של ציפיות. אני לא יכול לאכזב את כל המשפחה, אני חייב לסיים את הש"ס גם בפעם השלישית בסייעתא דשמיא!".