"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו" (לב, ד)
יעקב אבינו חוזר לארץ ישראל, לאחר שהיה אצל לבן הרשע.
הוא שולח מלאכים אל עשו אחיו, לפייס אותו על דבר השנאה הנושנה ששנא אותו עשו, טרם לכתו לבית לבן.
במדרש (בראשית רבה עה, ה) מובא על כך: "וישלח יעקב מלאכים – רב הונא פתח: 'מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו' (משלי כו). אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו [שליחים] ואומר לו 'כה אמר עבדך יעקב'?!"
אדם הולך ברחוב, ורואה כלב רוטוויילר ענק מהלך לתומו ברחוב. האם יתפוס באוזניו של הכלב?!
אם יעשה כך – הוא עצמו גורם לכלב שיתקיף וינשוך אותו.
בדומה למעין משל זה, ישנה דעה שמוטב היה ליעקב אבינו שלא ישלח מלאכים אל עשו, ולא יפנה אליו כלל.
אומנם במבט פשוט נראה שכאשר נודע ליעקב שעשו בא לקראתו מלווה בארבע מאות איש על מנת להילחם בו, על יעקב לנקוט בפעולה כל שהיא להקדים פני הרעה, אך אומר רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, כי מן המדרש הזה למדנו כי כל עוד הצרה בפועל לא באה על האדם הרי זה "ריב לא לו".
ועל האדם לסמוך ולבטוח בה' שידאג עבורו לטוב ביותר, על אדם שנקט הלכה למעשה בגישה הזו נקרא בסיפור הבא:
ספר רבי בנימין מהודאהז, אוד מוצל מאש:
הייתי ילד צעיר לימים כשהגיעו הרוצחים הגרמנים יימח שמם להונגריה. לא הייתי בקי כל כך בהתרחשויות הפוליטיות, אבל הלילה בו נלקח אבא נותר צרוב בזיכרוני – חיילים הונגרים נכנסו הביתה באמצע הלילה, קראו בשמו של אבא, והודיעו לו שהוא מגויס לצבא ההונגרי ומוכרח לצאת מיד. אמא ארזה בקדחתנות כמה פריטים נחוצים, ודחפה לתוך ידו. כשעמד שם, ליד הדלת, כשחיילים מימינו ומשמאלו, סובב לעברנו את פניו ואמר לכולנו משפט אחד: "היום, כאשר כולנו במצב סכנה, ואין מי יודע מה טוב יותר עבורו, לא כדאי שאדם יבחר לעצמו את גורלו, רק ילך להיכן שיוליכוהו מן השמיים ויקיים בנפשו: 'נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמו'".
הרבה דמעות נשפכו בביתנו בלילה ההוא. בבוקר התעשתה אמא, ואצה לברר מה עושים השכנים, ואיך חושבים יהודים אחרים להציל את הילדים. נודע לה, כי הרבה מנסים להסתיר אותם בבתי איכרי הסביבה, שהסכימו להחביא ילדים תמורת העסקתם בעבודות שונות. חלק מאנשי העיירה שלחו את ילדיהם למנזרים, אולם אמא סירבה לשמוע על כך.
היא חזרה הביתה במרוצה וזירזה אותנו לצאת איתה לעבר מקום המפגש עם האיכרים. בדרך הסבירה לנו את פרטי התוכנית.
היינו שבעה ילדים. שילבנו ידינו זה בזה והשתדלנו להדביק את קצב פסיעותיה המהיר של אמא. כשהגענו למקום, כבר המתינו שם רבים מאנשי העיירה. המתח ניתן היה למישוש. האם יגיעו האיכרים, או שהבטחותיהם שוות כקליפת השום? האם יסכימו לקחת את כולם, או שיהיו כאלו שייאלצו לשוב כלעומת שבאו?!
עמדנו וחיכינו במשך שעה ארוכה, כשלפתע נראה מרחוק הגוי הראשון. כשהתקרב מעט הצלחנו להתרשם ממראהו – גוי אוסטרי. שערות ראשו סדורות, וזקנו מגודל ונאה. כל חזותו עשתה רושם של אדם הגון. הוא הרים את עיניו אל קבוצת האנשים שמולו, ורפרף עליהם במבטו כדי לקלוט ידים עובדות.
תוך רגעים ספורים הקיף אותו מעגל הדוק של מבוגרים וילדים חפצים בחיים.
אמא נטלה אותנו בידיה, ופנתה לעברו. כשעשתה את הפסיעה הראשונה נתקפתי בחרדה. זיכרון דברי אבא עמד עדין חי מול עיניי. משכתי אותה במעילה כשאני בוכה וצורח. זעקתי: "אבא אמר לא לבחור!".
אמא נעצרה על עומדה, ולא פסעה לעברו אפילו פסיעה אחת.
הגוי סקר את ה"שוק". הוא בחר לו עוד ילד ועוד ילד מן המעגל שהקיף אותו. בסופו של דבר עזב את המקום עם קבוצה גדולה של ברי מזל. אנחנו נותרנו על מקומנו. למרבה הנס לא עוד הרבה זמן המתנו כך. כעבור זמן מה הגיע גוי אחר, וצירף אותנו לקבוצה שלו.
אמא חזרה הביתה לחפש מקום מחבוא עבור עצמה. אנחנו, הבנים, עבדנו מספר חודשים אצל כפרי יערן. כך חלפו עלינו הימים, עד שהגיעה בשורת השחרור.
כשהשתחררנו, פנינו לראות מה שלום החברים מן הקבוצה במשק הסמוך הקרוב אלינו – תחת פיקוחו של הגוי האוסטרי.
כשהתקרבנו נגלה לעינינו מחזה איום – כולם היו שרועים על האדמה הרוגים!
מה קרה?
ברגע שנודע לו על השחרור, פקד הגוי על כל הילדים שבחסותו לשכב ארצה, ובדם קר רצח את כולם ביריות אקדח.
בחסדי ה' ניצלנו.
בשבת אחרי הצוהריים חזרנו לביתנו ומצאנו את אבא יושב לבדו ומזמר "בני היכלא". לבדו ישב, אולם הינה התקבצו ובאו הביתה כל שבעת ילדיו, אחד מהם לא נעדר.
מאז נקבע בליבי הדבר כדרך חיים: לא לבחור! כי אם להיכן שה' מוליך אותי – הנני הולך!
מעולם לא ביקשתי מה שקוראים "פרוטקציה", אף פעם לא חיפשתי רופא יותר טוב, ואפילו בענייני שידוכים של צאצאיי, הריני נוהג בדרך זו. אני הולך רק להיכן שקוראים לי, ונזהר מאוד לא לפנות למקום אחר, ולא ללכת לשום מקום שלא הקרה ה' לפניי. אינני אץ להעשיר, אינני חושש אף פעם שמא מישהו יקדמני או יחטוף לי, ובס"ד הצלחתי בכל ענייניי.
"בן אדם, הלא ידעת כי השם יתברך רועה ישראל כרועה עדרו, לכן הוי צופה לו, והמסר לו בכל דבריך, וקרא בכל יום: 'מזמור לדוד ה' רעי', והוא יודע הטוב לך ויעשה" (ספר "חרדים").
(הנני בידך)