הרב ישראל פישר
שליח מצוה הייתי בימי חול המועד, עת נשלחתי לעיר בשם Baja (בואיו) כ-200 קילומטר מבירת הונגריה. נסיעה נעימה בשעת בוקר סתווי וגשום הגיעה לסיומה עת הכריז השמש Waze 'הגעת ליעד'. אני מרים ראשי ולתדהמתי אני עומד מול בניין רחב ידיים וגדול ממדים שצריחי גגו מעוטרים בסמלי מגן דוד גדול.
כשאני מתקרב אני רואה כיתוב גדול בהונגרית שתרגומו: "ד' ק-ל אחד". עוד אני משפשף את עיניי, אני רואה שבצד הבניין מתנוסס הפסוק: "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים".
כעת כבר הבנתי שמשהו מעניין יקרה, לא ידעתי מהו.
*
לאחר התארגנות קצרה והקמת סוכת מטיילים מהודרת, יצאתי לשליחותי. הייתי טרוד ועסוק בה ברציפות יממה מלאה וחזרתי לאכסניה בבוקר שלמחרת, רק בשביל להכניס משהו לפה ולצנוח לשינה עמוקה.
טלפון עיקש העירני כעבור שלוש שעות. מעבר לקו אלמוני המבקש לשוחח איתי בדחיפות עוד עכשיו. לשאלתי במה העניין, החל לגמגם ולדבר באידיש רצוצה על העבר, אבל לא הבנתי מאומה מהשיחה, מי הוא ומה הוא מבקש.
אחרי שעה קלה קבעתי להיפגש עמו. לשאלתי היכן נשב, השיב: בחצר בית הכנסת. שאלתי לכתובת, וכשיצאתי ראיתי שאני מתאכסן ממש מעבר וממול לבית הכנסת.
בשעה היעודה הופיע אדם, שום דבר במראהו החיצון לא הסגיר כל מידע אודותיו. בלי אומר ודברים, בלי הקדמות, הוא שואל: "ארבעה מינים יש לך?"
אתה יהודי? השבתי בשאלה.
"כן", ענה בבטחה.
אם כך, אבקש לשנות את מיקום הפגישה, אמרתי. הובלתיו אל האכסניה מעבר לכביש, כשלתדהמתו הוא ראה שם את הסוכה הקטנה והיפיפייה בחצר. כיבדתיו בברכה על ארבעת המינים, הוא בירך 'לישב בסוכה' ו'המוציא' על פת ישראל כשרה עם מעט ירקות. אחר כך החל לנגן לי ניגון עתיק כשעיניו מצטעפות בדמעות, ותוך כדי הוא מספר לי את סיפורו המופלא.
*
לפני כן אקדים הקדמה קצרצרה: הזרם הניאולוגי בהונגריה שהמיט חורבן על עם ישראל ומתוכו יצאו רבים לשמד והמירו דתם ר"ל, רצה – ועדיין רוצה – להותיר חותם, שכביכול הוא היה הרוח החיה ביהדות הונגריה, מה שלמצער אינו רחוק מהאמת. אך יחד עם זאת, לא מעט קהילות בהונגריה, שבהן היו יראים ושלמים הולכים בדרך ישראל סבא, סבלו מנחת זרועם של פריצי הניאולוגים שהצרו צעדיהם.
כזאת הייתה הקהילה היהודית ב- Baja- עיר שבה כיהנו תלמידי חכמים מופלגים, בהם אנו מוצאים את רב העיר הגאון האדיר רבי מאיר אייזנשטט – מהר"ם א"ש זצ"ל, מבחירי תלמידי מרן ה'חתם סופר', שכיהן בה פאר עד הקמתו את הישיבה הגדולה באונגוואר עם תלמידי ויוצאי העיר Baja.
*
אני חוזר לסיפורנו המרתק:
איש שיחי היה ילד צעיר בעת שנכנסו הנאצים לעיר והקימו בה גטו. הוא זכה לכבוד המפוקפק לחיות בדירה נפרדת בגטו, שניתנה להוריו בגלל היות אביו נוצרי. הנאצים המקומיים העניקו אז הטבות למשומדים – עד לסוף המר המשותף לכולם.
סבו, אב אמו, שהיה רב בקהילה, נפגש עם נכדו הקט בסתר וניסה לשדלו לשמור על אידישקייט. ואיך עושים זאת בגטו? – שרים לילד שירי שבת, מנגנים לו ניגונים של פסוקי יסוד, בהם 'שמע ישראל', 'אני מאמין בביאת המשיח' וכדו'. אך לא הרבה זמן חלף עד שהנאצים הארורים שילחו את סבו לדרכו האחרונה והוא הועלה על המוקד באושוויץ. הי"ד.
הילד הקטן ניצל. חביב היה על אשת מפקד המחנה, שחסה עליו והחביאה אותו גם מעיני הנאצים. הוא גדל כגוי גמור, עד שלפני כעשור שנים החל ליבו נוקפו. היה זה כשראה גוי מתעלל בזקן ניצול שואה יהודי, עד שגרם למיתתו. הוא התלונן על המעשה במשטרה, ותוצאת התלונה היתה שהוגשה תביעה כנגד המתעלל, אך הוא עצמו – מגיש התלונה – נזרק לרחוב, פשוטו כמשמעו, ועתה הוא מחוסר בית.
מדובר בעצם ביהודי, לפחות לפי סיפורו, וכשראה אותי היכן שהתאכסנתי, הצליח לקבל משומר המקום את מספר הטלפון שלי תמורת הון רב, במושגים שלו. ועכשיו הוא פה.
הבנתי שלא לחינם שלחני השם יתברך לכאן. לא רק שליחות מצוה אחת אני עושה, אלא שליחות של הצלת נפש מישראל ממש. מאותו רגע החל הטיפול בעניינו של היהודי שגילה מחדש את יהדותו. כבר באותו לילה הוא שהה בבית מחסה לקראת העברתו ושיכונו בבית אבות יהודי מכובד, כשתפילתי היא שאזכה לשמור אתו על קשר ולהניח לו תפילין…
(גיליון 'במה')