"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כ"ז, י"ח)
במצב השורר בימינו, מי שחושב על השני, ועושה באמת את כל המאמצים על-מנת לסייע לו, ללא שום התערבות של אינטרס אישי, נחשב לכל הדעות כאישיות נדירה. והכל יודו, שאם עדיין יש אנשים כאלה בעולמנו, הם מצויים אך ורק בין כתלי בית המדרש.
רק מי שאהבת-התורה ספוגה בקרבו, ואין הוא זז כהוא-זה מהשקפתה של תורת-השם (גם אם הוא עמל לפרנסתו), רק הוא מסוגל לחשוב – באמת – על השני, ולקיים את מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' בהידורה. מחוץ לבית המדרש, כמעט ואין סיכוי למצוא אדם כזה. הגאון רבי חיים-פרץ ברמן שליט"א, מראשי ישיבת פוניבז', סיפר שני סיפורים הממחישים את הנאמר לעיל, ומחזקים את השומעים 'לקנות את מידת החסד והחנינה והחמלה', כפי שכותב ספר 'החינוך'.
יש לשים לב, שהאישים העומדים בכותרות-הסיפורים הללו לא היו מגדולי הדור, וגם לא גאונים מפורסמים, אלא יהודים שהיו ספונים בין כתלי בתי המדרשות, ומשם הם שאבו את דאגתם היתירה לזולת.
הסיפור הראשון של הגרח"פ שליט"א, היה על אביו, הגאון רבי שלמה ברמן זצ"ל, חתנו של מרן ה'קהילות יעקב' זצ"ל, שהרביץ תורה במשך עשרות שנים בישיבת פוניבז'. לא רבים יודעים שהגר"ש זצ"ל החזיק בביתו גמ"ח להלוואות כספים, ממנו נהנו תלמידי חכמים רבים שהיו זקוקים להלוואות. פעם אחת אירע שאחד הלווים לא החזיר את הכסף, וכיון שהיה מדובר בכספי-צדקה, הרי כשעברו שבועיים מאז הזמן שנקבע לפירעון, התקשר הגר"ש אל הערב, ששמו היה הרב מ. פוליטנסקי זצ"ל, כדי להזכיר את עניינו של החוב.
מיד לאחר מכן הגיע הערב לביתו של ראש הישיבה זצ"ל, ובידו כספי ההלוואה, ומסרם להגר"ש, תוך שהוא מבקש את סליחתו.
ברצותו לבאר את הסיבה שהוא מבקש סליחה, אמר הרב פוליטנסקי ש"כבר לפני שבועיים הגיע הלווה לביתי עם כל הכסף, וביקש שאעשה לו טובה, שכיון שאין לו פנאי לעלות לביתו של ראש הישיבה ולהשיב את החוב, הוא מבקש ממני שאעשה זאת במקומו, וכאמור מסר לי את הכסף. אני הוא זה ששכחתי להחזיר, ועל כך אני מתנצל ומבקש סליחה", אמר הערב להגר"ש ברמן זצ"ל.
כעבור כמה חודשים מגיע הלווה בכבודו ובעצמו לביתו של הגר"ש, ובידו כספי ההלוואה… "אני מבקש להתנצל בפני ראש הישיבה על האיחור הגדול בהחזרת החוב… זכרתי את זמן הפירעון, וידעתי שעליי להשיב את הכסף, אבל לא היתה בידי פרוטה לפורטה, ולכן התרתי לעצמי לאחר את זמן הפירעון, ועל כך הנני מבקש סליחה ומחילה" – אמר. תמה הגר"ש, ואמר ללווה: "וכי אינך זוכר שהחזרת לי את הכסף על ידי הרב פוליטנסקי, שהגיע והשיב לי את הכסף, וסיפר שבקשת ממנו לעשות לך טובה, ולהביא את הכסף במקומך?!". והלווה אינו יודע על מה מדבר ראש הישיבה… "אני החזרתי את הכסף?! מה פתאום?!".
או-אז התבררה צדקתו של הרב פוליטנסקי זצ"ל… לא די ששילם מכיסו את כל החוב, אלא עוד פיאר את שמו של הלווה כ'צדיק', וסיפר שהחזיר לו את כל החוב, והוא זה ששכח…
היש לך אדם שקנה את מידת החסד, יותר ממנו?
שכח להוציא את הקבלה…
הסיפור השני שסיפר הגרח"פ שליט"א היה על הרה"ג רבי משה פרנקל זצ"ל, שהיה מלמד תשב"ר, ויום אחד החליט לפתוח חנות למוצרי ניקיון ברחוב רש"י.
"אימי הצדקנית ע"ה", מספר הגרח"פ, "שהיתה בתו של מרן רשכבה"ג ה'קהילות יעקב' זצ"ל, כששמעה שהרב פרנקל פתח חנות, הבינה שהוא עושה זאת לצרכי פרנסה קיומית, והחליטה לקנות אצלו את מוצרי הנקיון שלה, אע"פ שהחנות היתה רחוקה מדירתה". כך במשך תקופה ארוכה, רכשה הרבנית ברמן ע"ה את המוצרים בחנותו של הרב פרנקל. יום אחד עשתה אצלו קנייה גדולה למדי, וכשהגיעה ההזמנה לביתה, היא מבחינה שבקבלה שהיתה מונחת בירכתי ארגז המוצרים, מופיע שמה של 'צרכניית יד עזרה'.
"הסכום הכספי אכן תאם את כל המוצרים שהיא רכשה, אבל הרבנית לא הבינה מה הקשר בין הצרכנייה לחנותו של הרב פרנקל. הרי היא רכשה את המוצרים בחנות, ולא בצרכנייה?! הרבנית ברמן מתקשרת אל הרב פרנקל, ומבררת אצלו על דבר הקבלה המוזרה. בתחילה ניסה הרב פרנקל להתחמק, אבל אחר כך סיפר דברים כהווייתם: "כשראיתי שהרבנית באה לקנות את המוצרים אצלי", אמר הרב פרנקל, "וידעתי שיש לה משפחה גדולה, ומן-הסתם היא איננה משופעת ברווחה כלכלית, חשבתי שעדיף לה לעשות את הקנייה ב'יד עזרה', שם המוצרים נמכרים במחיר יותר זול. והרי לי אין בעיה לעשות לרבנית את הטובה הזו, שהרי יש לי רכב, ויכולתי להביא כל פעם את המוצרים מ'יד עזרה', ולשולחם אחר כך לרבנית…
"וכך עשיתי במשך שנים. כל פעם שהרבנית היתה עושה אצלי הזמנה של מוצרים, הייתי לוקח את הרכב, נוסע לצרכניית 'יד עזרה', קונה לה מוצרים בזול, ושולח לה… תמיד השתדלתי להוציא את הקבלה מהארגז, כדי שהרבנית לא תדע שאני טורח עבורה, אבל הפעם, מה לעשות, שכחתי… והקבלה נשארה שם"…
הנה לפנינו דוגמאות מופלאות של דאגה כנה ואמיתית לטובתו של הזולת. גם הרב פוליטנסקי זצ"ל, שעשה מה שעשה, וגם הרבנית ברמן ע"ה, שבאה לקנות אצל הרב פרנקל, והרב פרנקל עצמו שכל- כך היטיב עם הרבנית – כל אלה צריכים ללמד אותנו לקנות את מידת החסד האמיתית, להתחשב בזולת, להבין את צרכיו, ולהתעלם מהאינטרסים האישיים שלנו.
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה' – פרקי חיזוק, השקפה ומוסר משובצים במעשים והנהגות מגדולי הדור, שנאמרו על ידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, בעריכתו של הרב משה מיכאל צורן)